בתשובה לשוקי שמאל, 14/11/10 21:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצופה ממני להתחשב בסטודנטים. יש סטודנטים שמגיעים מערים מרוחקות ונמצאים באוניברסיטה רק בימים מסויימים ורק בשעות מסויימות. אני מתקשה לקבל את הטענה שבכך שהסכמתי להתחשב במגבלות של הסטודנטית הפכתי את הזמן שלי לבעל ערך פחות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא לזה התכוונתי. המרצה שלך היה באמת מסוייג יותר ממה שהיה אמור להיות. הסיבה יכולה להיות כפי שאמרת שזו הסתגלות הגנתית (כדי לא להסתבך עם סטודנטים תובעניים). אבל יש אפשרות נוספת והיא שנראה לו יוצא דופן שהסכמת להגיע במיוחד כדי לפגוש את אותה סטודנטית. אם אני מנסה להכנס לראש שלו, הייתי חושב שהיית צריך להסכים להפגש איתה בזמן שאתה בלאו הכי נמצא באוניברסיטה ואז אי הופעתה החצופה היתה פחות פוגעת בך. תסריט כזה הופך את הצעתו של המרצה (לא להגיב) להגיונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור מתרגל, אתה לא צריך לכעוס אלא להתרגל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאנחנו מוציאים לו את החשק להיות מרצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כמתרגל הוא צריך להתרגל, אז כמרצה הוא צריך להיות מרוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, כמרצה הוא צריך לְרַצוֹת. בהקשר לסיפור של דובי, המממ... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |