|
||||
|
||||
יש סימטריה שלא הצלחת לשבור. אם זה בסדר לבטל מה שאמר רב קודם, אז זו לא גאווה אם אתה מתיר או אוסר. אם זה לא בסדר לבטל מה שאמר רב קודם, אז זו גאווה אם אתה אוסר בניגוד לדברי הרב הקודם, וגם אם אתה מכיר (כי למה אתה יודע יותר טוב ממנו). |
|
||||
|
||||
זה בסדר לבטל את מה שאמר רב קודם אם אתה גדול ממנו בתורה. אם זה לא גאוותנות, גאוותנות מהי? |
|
||||
|
||||
אז למה זה בסדר להקל? בעצם למה זה בסדר שרב סוטה ממה שהיה לפניו. זו תמיד גאוותנות, בלי קשר להחמרה. |
|
||||
|
||||
כי חכמים כבר קבעו שכשיש מחלוקת בין בית שמאי לבית בילל קובעים הלכה לפי בית הילל. אם יש ספק, ברירת המחדל צריכה להקל. |
|
||||
|
||||
1)הרישא שלך לא גוררת את הסיפא. 2.כיום כשיש ספק מחמירים גם אם רב חושב שצריך להקל ויש רב אחר שמחמיר הוא יחמיר. 3)ההגדרה של ענווה [ויקיפדיה] היא "תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש להשתלב בתיקון העולם ולעשות את המעשים הראוים והרצויים כ"משרת ציבור"". כלומר העובדה שרב מחשיב את עצמו כשווה לאחרים ומנסה "לתקן את העולם" על פי השקפתו הופכת אותו לענו. 4) שלא לדבר על הפרדוקס שאתה חולק על אנשים. |
|
||||
|
||||
אם אתה רוצה לשכנע אותי שהרב אלישיב (שלא לדבר על יוסף, הרנטגן, שך ז''ל או הלובביצ'ר ז''ל) מרגיש שהוא שווה בין שווים אתה צריך לעשות קצת יותר מסתם לקבוע את זה כ''עובדה''. כמוך, גם אני לא יודע מה הם מרגישים, אבל ההתרשמות שלי היא מההתנהגות שלהם היא שהם מרגישים (או הרגישו, לגבי אלא שכבר לא איתנו) שהם שווים הרבה יותר מהרוב. |
|
||||
|
||||
1. התגובה שלי התייחסה לטענתך כאילו מי שמחמיר בניגוד לדעת אחרים איננו צנוע. 2. הרב עובדיה יוסף הוא הרב הכי פחות ענו שאני מכיר, כמויות ההתייחסויות שלו לגופו של אדם שמות בכיס הקטן הרבה רבנים אחרים (במשולב). חוץ מזה הוא גם מאוד מקל. 3. כבר הביאו הוכחות שרבנים הם צנועים אז אם אתה רוצה להוכיח שלא כך אתה צריך להסביר למה. |
|
||||
|
||||
לא הביאו הוכחות שרבנים הם צנועים, הביאו טענות שרבנים חיים בעוני מבחירה. אני לא חושב שזה אותו הדבר. הסברתי למה לדעתי "גדולי הדור" אינם אנשים צנועים. אתה חושב שההסבר שלי לא עומד? |
|
||||
|
||||
אכן, כי הנטייה לחומרה היא תמיד, לא משנה אם אני מחמיר או אתה. קראתי כבר הרבה רבנים שאמרו ''לפי דעתי צריך להקל אבל מכיוון שרב זה וזה החמיר אני מחמיר''. אם להודות על האמת קראתי כבר רבנים שכותבים שכולם הקלו אין סיבה להחמיר ובכל זאת הם החמירו,סתם בשביל שכולם יהיו מרוצים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |