בתשובה לנתנאל, 31/01/02 14:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ידיעה מ-1948 שלא ממש מתיישבת עם הנארטיב הפוסט ציוני אודות עוצמת כוחותיהם הצבאיים של הציונים יחסית ליריביהם הערבים: "הארץ", 30 ינואר 1948 קאוקג'י מתרה באנשיו (לונדון, שירות "הארץ"). רדיו לונדון הודיע, שפאוזי אל קאוקג'י (המפקד העליון של הכוחות הפלשתינאים - הערת מיכאל) היתרה באנשיו, כי יצטרכו להלחם בצבא בן 42,000 יהודים מזויינים, מהם 2,500 חיילים מפלוגות מחץ (נראה שהפלמ"ח נשמע עבורם מפחיד במיוחד... הערת מיכאל). כן אמר, כי ליהודים יהיו 4 סוללות של תותחים בריטיים לכדורים של 25 ליטראות, 4 טנקים קלים ו-400 חפרים מאומנים". ועם זה התמודדנו, פרט לכוחות של מליון וחצי ערביי פלשתין, עם דיויזיות סדירות של הצבא המצרי, שכללו כוחות אוויר ושריון. וכן עם הלגיון הירדני, שאומן על ידי הבריטים והיה ברמה גבוהה. ועם הצבא הסורי, שכלל אף הוא שריון לא מבוטל. ועם צבא לבנון מצפון ויחידות תימניות ועיראקיות. אילו ניצחו הערבים במלחמה בה בחרו מתוך בטחון בעליונותם הצבאית, האם היו בשלב כלשהו מאפסים פירות נצחונם ומשיבים המצב לקדמות ששררה עם פרוץ המלחמה? והרי אנו נדרשים בדיוק לזה, אף שהבחירה במלחמה היתה ערבית, ואין הם מוכנים לשאת, ולו במעט, בתוצאות בחירה זאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שבמקום אחר כתבת כי את ארץ ישראל עזבו בין 500,000 ל- 700,000 פלסטינים. תוסיף את זה לפחות מ-200,000 שנשארו, איך הגעת למליון וחצי פתאום? אם אני מבין נכון, אז מליון וחצי זה רק גברים (התייחסת לכוחות לוחמים), כלומר יש להכפיל את המספר שלך (מליון וחצי) בלפחות 5 (3 ילדים בממוצע למשפחה? פסימי!) כדי להגיע למספר הפלסטינים ב-48, כלומר התוצאה יוצאת 7.5 מיליון פלסטינים (!). אתה רוצה לבדוק שוב את המספרים שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) והרי כתבתי כי מדובר בכוחותיהם הצבאיים של מליון וחצי הפלשתינאים. ב) אגב, לא התיחסתי באייל למספר הפליטים שעזבו ב-48 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראטיבה לא מדעית אלטרנטיבית ל 48 תגובה 34635 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאותה תנופה, אך תוך משמעות שונה במקצת, ניתן לכתוב כי הפלשתינאים צברו נסיון צבאי רב בשנים 36-37 כתוצאה ממלחמת הגרילה שלהם במעצמה אירופית (בריטניה) בעוד היישוב היהודי העני היה מועסק בקליטת העלייה של יהודי גרמניה הנרדפים. כתוצאה מכך גברו בטחונם העצמי של הפלשתינים והמוטיבציה שלהם, דבר שהתבטא הן בעמדתם השוללנית כלפי וועדת פיל, והן בדחיית תוכנית החלוקה. השקעות בריטיות בתעשייה בפלשתין ומתן שרותים בא"י לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה הגבירו, בנוסף, למימדים גבוהים את ההגירה ממדינות ערב לפלשתין, דבר שעורר בצד הערבי גם תחושה של עליונות בולטת במישור הדמוגרפי. בוודאי לא נעלם מעיני הפלשתינאים הסכסוך הפנים יהודי המר בין כוחות המליציה השונים של היישוב בשאלת הגישה למדיניות ממשלת בריטניה ושלטונה. הדבר בוודאי שנתן לצד הערבי את התחושה שגורמי הפרוד הללו פועלים לטובתם, מה שהגדיל עוד יותר את הרהב הערבי, שהתבטא בשלילת תוכנית החלוקה של האומות המאוחדות יש לראות גם את המאמר הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1)נארטיבי בעליל 2)הבריטים חיסלו לדעתי בשטתיות את ההנהגה הפלסטינית כשיטה לדיכוי המרד הערבי. (היום זכור מקרה עז אדין אל קאסם אך היתה שכבה שלמה שחוסלה.המופתי לא סתם ברח לגרמניה) 3)מן הפריחה הכלכלית של שנות המלחמה נהנו בעיקר היהודים. ההגירה של שנות השלושים המאוחרות והארבעים המוקדמות חזרה לארצות מוצאה (חוראן בעיקר ללא בעיות מיוחדות ורבים מהם לא פיתחו מעמד פליטים) 4)הסכסוך הפנימי הישראלי היה דומה לזה של היום. ברגע האמת כולם ישרו קו עם ההנהגה השלטת. הפלסטינאים אולי למדו את לקחי 48 באינתיפדה הנוכחית ולא הדרדרו למלחמות פנימיות כמו לפני 48. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חיסלו לדעתי" מרבה דיעה אינו בהכרח מרבה ידע. למה חוזרים הפלשתינים על שם אחד שוב ושוב, אם אכן שורה של גיבורי הנהגה פלשתינים חוסלו אז? ככל הידוע, הבריטים היו ביחסים טובים והדוקים עם בני האליטות הפלשתיניות, ולא עסקו בהשמדתם. זאת בהתאם למדיניות האדמיניסטרטיבית הבריטית ברחבי האימפריה, למשל בהודו. המופתי חאג' אמין אל חוסייני נקט במדיניות פרו נאצית, ולכן הוגלה על ידי הבריטים. עם זאת, היו הבריטים ביחסים מצויינים עם משפחת האליטה חוסייני כמו גם משפחת נאששיבי, משפחת דג'ני בעלי אדמות איזור בית דגן (כאן אני מסתמך על דברי אבי שהיה חבר נעורים של בן המשפחה עדנאן - כמדומני) ואחרות. קצינים בריטים קראו לעדנאן לא פעם כשהלכו ביחד. כשאבי שאלו "מה אמרו לך?" השיב שאמרו לו שהיהודים כוונותיהם רעות, ויש להתרחק מהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם זוהי היפותזה היסטורית. אינני היסטוריון בהשכלתי ומעולם לא עסקתי במחקר היסטורי אמפירי. כול הידע שלי בנושא בא מקריאה בספרות משנית בשעות לילה מאוחרות,כך שהינני לגמרי חובב .ואינני מתימר להגדרה אחרת. המדיניות הבריטית לגבי המצב בארץ ישראל היתה מורכבת ורבת פנים ,והיא נעה כמטטולת בין תמיכה בישוב העברי לבין תמיכה מקבילה באוכלוסיה הפלסטינית.(ולא כול חיסול של שדרה פיקודית הוא השמדה ,ראה מדינות החיסולים הישראלית 2000-????) (למי שרוצה להרחיב ראה ספרו האחרון של תום שגב "כלניות") המרד הערבי אכן חוסל בידי הבריטים ובריטניה נכנסה למלחמה (מלחמת העולם השניה) עם עורף מזרח תיכוני שקט. רק טבעי היה שההנהגה הפלסטינית תתמוך בשלב זה בגרמניה כאופוזיציה לבריטניה. למי שרוצה פרטים נוספים "האינתיפאדה הראשונה: דיכוי המרד הערבי ע"י הצבא הבריטי בארץ ישראל 1936-1939" ,יגאל אייל,מערכות,1998 ואגב על שמועות מבית אבא (שהם מקורי היסטורי מענין) מתנהל עכשיו משפט דיבה הקשור לענין מהימנותם כמקור היסטורי. וראה ותיקי חטיבת אלכסנדרוני נגד עבודתו של טדי כץ על קורות קרבות טנטורה ב48 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אי שקט של חלק ממליון ערביי פלשתין ב-1936 הוא שיצר עורף בעייתי עבור האימפרייה הבריטית? דומה יותר שהיתה כאן המדיניות של האדמיניסטרציה הבריטית להבטיח סדר ושקט לאוכלוסיה, דבר שהווה מדיניות שיטתית ולא "תנועת מטוטלת". הבריטים לא נקטו מעולם בגישה של השמדת שכבות הנהגה, בניגוד לבריה"מ (טבח הקצינים הפולנים ב-39) או הגרמנים. מסיבה זו החזיקה האימפריה שלהם מעמד זמן רב (תוך השענות על כוחות קטנים יחסית), שכן היא היבטיחה סדרים אדמיניסטרטיביים טובים לאוכלוסיה ברחבי האימפריה, ושקט, ולא קוממה אותה נגדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעת המגיב: ב-1936 היה שלטונה של בריטניה הגדולה פרוס על למעלה ממליארד בני אדם בהודו, פקיסטאן, בורמה, ועוד, באיזורי האוקיינוס הפסיפי ובמזרח התיכון. עם כל הכבוד, הערבים לא נחשבו לגורם צבאי עז במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוברים חמש שנים ובריטניה הגדולה נלחמת על חייה באירופה אפריקה ודרום מזרח אסיה בנובמבר 42 ניצלת האימפריה בעור שיניה כשהכוחות הגרמניים נעצרים באל עלמין כ200 (פלוס מינוס) ק"מ מארץ ישראל. כך חולפת תהילת עולם. וברצינות אני אחפש הפניות באשר לפרספקטיבות קצת יותר ביקורתיות על הקולוניאליזים הבריטי ועל שקיעתו כשיהיה לי זמן. ועוד אנקדוטה : ב56' 20 שנה מאוחר יותר בריטניה הגדולה יוצאת לאחת מן המלחמות הקולוניאליות האחרונות נגד מצרים כשהיא חוברת למדינת ישראל הצעירה (מבצע סיני) ולסיום: לפי הלוגיקה (או הפרספקטיבה ) הזאת, איך ב48 הערבים שאינם נחשבים לגורם צבאי עז במיוחד (עד שאינם נחשבים כחלק ממכלול האינטרסים במזרח התיכון של פרה מלחמת העולם השניה), מקבלים שידרוג מסיבי והניצחון על צבאות ערב הפולשים מוצג כניצחון של דוד מול גולית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת, מדובר בישוב מצומצם של 650,000 יהודים. גם גורמים שצבא יעיל, מהיר ותכליתי יכול לפרסם כחמאה (ראה מלחמת המפרץ ב-91) עשויים להפליא את מכתם וטרדתם כלפי אוכלוסיה חמושה בדלילות יחסית. זאת ממש כשם שחוליגנים, רופסים וחדלי אישים ככל שיהיו, עשויים לפגוע באוכלוסיה דלילה בעלת חימוש זעום התחלתית. זכור נא כי הצבא המצרי היגיע עד אשדוד, כ-30 ק"מ מתל אביב, והלגיון הירדני ניתק את ירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך סקרנות גרידא: מה הן הסיבות (או מערך הגורמים) המאפשרים את קיומה של מדינת ישראל בתוך מרחב מוסלמי עוין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל עלמיין אינה דוגמא של "בעור שיניה": מונטגומרי ריכז באיזור כוחות בסדרי גודל גדולים בהרבה מאלו של הכוחות הגרמניים. גם מבחינה לוגיסטית, עם בסיסי אספקה במצרים וכד' היה מצב הכוחות הבריטים טוב בהרבה מזה של הפולש מקרוב בא. בנוסף, הצי הבריטי הענק פגע אנושות באספקת הדלק והאמל"ח לצבא הגרמני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כללית, מלחמתו של אדווין רומל במדבר המערבי, תקיפותיו המורכבות, ועמידתו מול צבא חזק בהרבה, כולל המערכה בשלבה המאוחר בצפון אפריקה, הינם אחד הפרקים המדהימים בהיסטוריה הצבאית של גאוניות ויעילות רבת מימדים במצבים לא אפשריים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |