בתשובה לצפריר כהן, 14/09/10 15:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמתי לב שמדובר בציטוט. הסרקזם היה מכוון אל השופטים. ולא, לא קראתי את פסק הדין. אשמח אם מישהו יפנה אותי אליו. אבל המקרה הזה \כה חסיקור נרחב ביותר באמצעי התקשורת, והוא גם עורר בי עניין רב, כך שעקבתי די בדבקות אחרי הפרסומים. קשה לי מאוד להאמין שהיו ראיות או מניע והם לא פורסמו, או שהם פורסמו ולא נתקלתי בזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין, תקציר. אם את רוצה למצוא בעצמך, פשוט תחפשי באתר בית המשפט את פסקי הדין שהופצו בידי הדוברת - בדרך כלל אפשר לסמוך עליה שתפרסם כל פסק דין שהיה בכותרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד לא אוהב הרשעות על סמך הודאת הנאשם במשטרה, כי הוכח שנופלות המון טעויות בהרשעות כאלה, אבל לאחר קריאת תקציר פסק הדין שהביא ידידיה, אני נוטה להסכים עם ההרשעה הזאת, יותר בגלל הראיות הנוספות, כמו דברים שידע הנאשם, כאלה שרק מי שהיה שם היה יכול לדעת. בתקציר פסק הדין אין רק ציון טוב לראיות הנוספות, אלא גם פרוט שלהן. הדברים נכתבו אחרי שעות רבות של שמיעת העדויות והתרשמות ישירה, ותחושתי כרגע היא שנעשה צדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני קראתי רק את התקציר והוא שיכנע גם אותי. בכל זאת, באופן כללי כדאי להיזהר גם בקבלת ה''פרטים המוכמנים''. זכור שאת רובם ''חושפים'' הנאשמים בחקירותיהם במשטרה, ובהחלט ייתכן שבשלב מסוים ''עזרו לנאשם להיזכר''. לא כך עם פרטים מוכמנים שגם המשטרה לא היתה יכולה לדעת (למשל, נאשם שמוביל את המשטרה לגופה - נדמה לי שכך קרה בפרשת הרצח של רוז פיזם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משום מה לא מרגיש בנוח עם המסקנות, כמוך אני לא אוהב הודאות שניתנו במשטרה, גם איני אוהב הודאות שניתנות בפני מדובב שתול (בדרך כלל עבריין שיקבל תמורה עבור הסחורה שיספק או שוטר שמניעיו הם כשל שאר השוטרים חבריו.) הייתי רוצה לראות צילום והקלטה של המואשם מודה בפני המדובב, הייתי רוצה לראות צילומי המואשם ברצף 24 שעות ביממה בטייק אחד, בחקירות ובינהן. בנוגע לפרטים המוכמנים, החוקרים יודעים אותם ואם החוקרים נמצאים (לדעתי האישית) תחת חשד סביר (עמוס ברנס, כנופית מע"ץ ועוד הרשימה ארוכה) הרי כמו שהם יכולים ל"שכנע" את המואשם להודות, הם יכולים להאכיל אותו בכל הפרטים הדרושים להפללתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן תמוה שהמשטרה מגישה את הודאתו של הנאשם ללא צילום והקלטה והעובדה הזאת אכן מחלישה מאד את האמינות של ההודאה, ולכן להודאה כשלעצמה (כמו לסיפור הדיבוב), אני נותן משקל זעום. הפרטים המוכמנים נראים לי משהו יותר מוצק. עומד חוקר משטרה ומעיד בשבועה בבית המשפט. אם הפרטים האלה אכן ''הואכלו'' ע''י המשטרה, החוקר צריך ממש לשקר בעדותו, כי הסנגור בודאי ישאל אותו בדבר האפשרות הזאת. אני רוצה להאמין שחוקרי המשטרה לא מושחתים עד כדי כך שיעידו עדות שקר ישירה מבלי למצמץ. אבל הכול יכול להיות. ביטחון מוחלט בודאי אין לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ לכולם לקרוא את הכרעת הדין המלאה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצר זמני מההכרעה המלאה: האם יש חלק מסויים ב- 456 העמודים שאתה ממליץ עליו במיוחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה, החלק שדן בעדותו של המדובב, ובו כתוב שהשופטים אכן בחנו את ההקלטות המלאות מהשיחות עמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להדגים עד כמה ה''איש הפשוט'' אינו מכיר את העובדות, זו פעם ראשונה שאני שומע על קלטות. עד כה חשבתי שמנהגה של המשטרה למסור אך ורק חומר כתוב וחתום ע''י הנאשם, וכפי שציינתי קודם הדבר הזה היה מאד תמוה בעיניי. ברור שהמידע הזה הולך נגד הנאשם ובעד ההרשאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני רוצה להאמין שחוקרי משטרה לא מושחתים כל כך. אבל זה לא מצליח לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אמנם רק בעמ' 50, כל הזמן מוזכר בפסק הדין תמלול, וכבר שם יש ויכוח על קלטת שהועברה ויש בה הרבה תוכן אבל חסרות כמה דקות שיש לגביהן ויכוח בין מומחי ההגנה לתביעה. אז לכאורה מסתבר ש*כן* העבירו קלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שיש קלטות, מה שחסר לי באופן כללי זו שיטה שבה החשוד יהיה מצולם ברצף, כל שניה מרגע המעצר ועד לגמר החקירה. אתה רואה אותו משחזר את הרצח במקום אבל לא כשמפוצצים אותו במכות לפני כן. הייתי רוצה שעדות המדובב תהיה מצולמת ומוקלטת כולל כל שניה שהחשוד נמצא בחדר המעצר. עם הטכנולוגיות הזמינות כיום ועלותן זו צריכה להיות מדיניות מחייבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצטט כרגע מעמ' 77 בפסק הדין: "אין מקום לחשש בדבר אמינות הסרט הקיים ויש לדחות טענת "בישול" אפשרית, בפרט שעה שניצבת מולנו חקירתו השלמה של הנאשם כשהיא מוקלטת באודיו (ת/178, ת/179) ומתומללת (ת/180). הוסבר, כי התקלה בהסרטה נבעה מטעות אנוש של מפעיל ההקלטה, ראובן אזולאי, אשר לא הכיר את המערכת ולא ידע כי הוידיאו אינו מופעל (ראה עדותו של אלוש בעמ' 791 לפרוטוקול). לפיכך, מבקשת המאשימה להסתמך על פרק זמן מסוים מתוך הקלטת כולה (זמן דיסק: 0:16 – 0:52:51), פרק זמן שהוסרט ברצף אף לשיטת ההגנה. כיוון שהוצהר כי הקטע הרלוונטי אינו משקף את כל החקירה ולאור העובדה כי קטע זה רציף וללא קטיעות סאונד, הרי שאין לפסול את מה שניתן לשמיעה ולהבנה, כאשר שאלת משקלה של הראייה תיבחן בנפרד. אשר לקטע החקירה שלא הוסרט, ניתן להישען על קלטות האודיו בבחינת "הראיה הטובה ביותר" וללא צל ספק באשר לקבילותן ובהיותן משקפות נכונה את כל מהלך החקירה מראשיתו ועד סופו." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, בדיוק סיימתי לקרוא את פרק ''המדובב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, סליחה על ההתפרצות שלא במקומה - מניע! יש השערה לגבי מניע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרצות בלתי נשלטת של זעם, הילדים הציקו לו, ביזו וקיללו, הילדה היתה קרבן אקראי, היא במקרה זו שגדשה את הסאה. הוא סיפר שהיה לו אירוע דומה לפני שנים, שלא נגמר במוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד לא הגעתי למניע. אבל זה פסק דין ארוך ומעייף, ייקח לי עוד זמן. כן שמתי לב שנראה לכאורה שהשופטים מעוניינים לקבל את גרסת המשטרה, וככה הם גם מגיעים לטעון כנגד העו''ד של הרוצח על זה שהוא טוען שיש פגם בהקלטות כדרישה לפסול, ולא מציע הסבר לפגם (זה לא נראה לי מעניינו), וכן - מלבד השחזור והדברים המפורשים מאוד - מפרשים כמה אמירות דו, תלת וארבע משמעיות של זדורוב כמחזקות את טענת 'הוא רוצח', כולל גם דברים שיכולים להיות מוסברים בקלות בבלבול רגיל. יש כאמור די חומר מפורש, אבל הגישה למה שלא קצת מוזרה בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה לגבי הקלטות והסרטות - חוק חקירת חשודים 1 אכן קובע מדיניות לגבי תיעוד חקירות, וקובע שיש להקליט או להסריט חקירות בענייני עבירות שעונשן 10 שנות מאסר ומעלה. הבעיה ביישום החוק בצורה רחבה נובעת בגלל העלויות הרבות הכרוכות בכך - העלות היא לא רק של אמצעי ההקלטה עצמם, אלא גם של תמלולם ושמירה שלהם לפרקי זמן ממושכים ברמה ובאיכות כזו שלא יפגעו לשימוש עתידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ויום כיפור שמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יום כיפור שמח? מה רע ב"שנה טובה וימים נוראים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב, קראתי את התקציר. גם ממנו עולה שאין ראיות פיזיות הקושרות את זדורוב לרצח ואין מניע משכנע כלשהו. הקישור לאתרים הפדופיליים שביקר בהם ברשת לא אומר לי כלום: הרי לא הייתה שם שום פגיעה מינית. העובדה שזרק את המכנסיים באותו יום, עובדה יחידה כמעט שנראתה לי מרשיעה קודם, מוסברת כאן באופן משכנע לדעתי. כנ"ל החלפת הלהב בסכין. שינויי הגרסאות אינם זקוקים להסבר לטעמי. גם בתנאים שאין בהם כל לחץ אני עשויה להתבלבל לגבי אירועים מעברי, כולל עברי הקרוב, וכך גם רבים ממכריי. על אחת כמה וכמה כשאדם זר, עם בעיות במעמדו בארץ, מואשם במשטרה ברצח, ומתמודד עם קשיי שפה, מנטליות וכדו'. בקיצור, לא השתכנעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך התעמקתי, ואני בטוח שהידע שלי הוא שטחי, אך בגדול יש שני עניינים עליהם כבר כתבתי (ואליהם לא התייחסת כלל בתגובתך האחרונה) ש"פעלו עלי" יותר מנימוקים אחרים. האחד הוא אותם "פרטים מוכמנים". כשחוקר משטרה אומר בעדותו משהו כזה: "החשוד ידע בדיוק היכן נמצאה הגופה למרות שהפרטים האלה לא פורסמו, ולכאורה לא היה יכול לדעת זאת לולא היה שם", עדות כזאת היא משמעותית. ייתכן שהוא משקר אך ראיות מבוססות על עדויות של עדים, ואי אפשר כלל לדבר על משפט אם אומרים שאי אפשר לסמוך על שום עד. מה זאת "ראיה פיזית" ? האם זו לא ראיה פיזית ? העניין השני הוא הקלטות שכפי שמספרים לי דובר עליהם בפסק הדין השלם. כפי שאמרתי איני אוהב הרשעות שמבוססות על הודאת הנאשם במשטרה, אך ככל שידוע לי בפרשות הידועות כמו ההודאה במשפט חנית קיקוס, במשפט ברנס, ובפרשת ההצתות של כנופית מע"ץ(1) לא הוגשו קלטות של החקירה וההודאה אלא הוגש מסמך ובו חתימת הנאשם. אם ישנן קלטות של החקירה וההודאה שמוגשות לשופטים כל העניין הזה מקבל הרבה יותר אמינות. בעניין המניע את צודקת. ככל שידוע לי המניע לא ברור. אבל ידוע על מקרים שבהם היה רצח ללא מניע ברור. אולי במקרה כזה צריך לבדוק אם מקומו של הרוצח אינו במוסד מתאים שבו יקבל טיפול ולא דווקא בכלא. (1) היו אולי קלטות של "שחזור", אבל זה לא אותו דבר, וממש עלוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שב''ראיה פיזית'' נעמה התכוונה למשהו כגון טיפות דם של הנרצחת על בגדי הנאשם, או טביעות אצבעות של הנאשם במקום הרצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיות פיזיות הן דפ וטביעות אצבעות כפי שאמר יובל, וגם דנ"א. מפתיע ביותר שלא היו כאלה. פרטים מוכמנים? אינני יודעת, אבל אם המנקה אישרה ששאל אותה שבוע קודם על דם בשירותי הבנים, אז הפרט של הימצאות הגופה בשירותים יכול היה להיות קישור אסוציאטיבי טבעי ביותר. בכלל, קורה לא מעט שאנשים (אני למשל) יודעים דברים שקשה מאוד לברר כיצד הם יודעים אותם. שכל העדויות שאפשר לחשוב עליהן מצביעות על כך שלא היו יכולים לדעתם. ולעניין הקלטות: יש תחושה שהשופטים התעלמו מפרטים רבים מאוד שנמסרו להם, ובאופן קבוע מפרטים שיכולים להפריך את אשמתו של זדורוב. ראה למשל העובדה שבשיחותיו של זדורוב עם המדובב, שיחות שכל כך מסתמכים עליהן, הוא הביע חשש שתאיר נאנסה לפני שנרצחה והוא יואשם גם בכך. כלומר - חוץ מהפרטים המוכמנים האמיתיים שידע, הוא "ידע" גם פרטים לא נכונים. אינני מתייחסת לשאלת אמינותם של העדים, שעליה איננו יודעת דבר, אלא להלך הרוח של השופטים: זה מוצא את ביטויו הבוטה, כמדומתני, בשבחים שחלקו אלה לראיות ולעבודת המשטרה. לדבר בכוונת מכוון על "מאגר ראיות איכותי וצפוף", כשמאגר זה איננו כולל כל ראיה פיזית, ואיננו מסביר את טביעת הדנ"א שנמצאה בתא השירותים ואיננה שייכת לזדורוב - זו בדיחה גרועה. וכנ"ל ההלל לעבודת המשטרה, שרק אחרי זמן רב נזכרה לנסות לחפש את מכנסיו הזרוקים של זדורוב והתעלמה מכל קצה חוט המפנה חלילה לפושע אחר? נו באמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלמה מכל קצה חוט? לדוגמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדנ"א ש*נמצא* בשירותים. הילדות ששמעו קול אישה בשירותים בזמן הרצח. הדיבורים הרבים על ילדים מביה"ס שהשתייכו ל"כת השטן". הנערים הזרים שעזבו את איזור ביה"ס בטרמפ וקוננו על השאלה "מה עשינו?". חברותיה של תאיר שכתבו ביומניהן שהן יודעות מי הרוצח (ולא התכוונו לזדורוב). ואת רוב ה"קצוות" אינני זוכרת, אבל היו הרבה כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך פסק הדין: כן נזנחה תיאוריית "שלושת הטרמפיסטים", אשר כפי הטענה, עלו לרכבו של אלי גדקר ביום הרצח, כאשר אחד מהם אוחז ראשו בידיו ואומר "מה עשיתי" (לאחר חקירה מאומצת, אותרו שלושת הנערים, תלמידי ישיבה אשר בדקו אפשרות ללימודים במכינה הקדם צבאית בקצרין, הנערים מסרו אליבי שאומת (ת/93, ת/94, ת/119, ת/120, ת/121)). (ההדגשה שלי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. טוב לדעת שהיה קצה חוט שנבדק. ראית עוד כאלה? ומה דעתך על טענותיי האחרות? גם אתה סבור שהיו כאן מאגר ראיות איכותי וצפוף ועבודת משטרה משובחת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי חובתך לברר בעצמך אם יש התיחסות בפסק הדין לגבי טענותייך האחרות ולא לקוות שזרים יעשו לך את העבודה. אני לא יודע אם המשטרה עשתה עבודה משובחת, אבל הסנגוריה עשתה עבודה נפלאה של דיסאינפורמציה. הידעת שהמשטרה איתרה טוקבקיסטים, חדרה לסמסים של תלמידים, הרימה בלטות כי הנאשם טען שלהב הסכין שלו נפל מתחת לריצוף, חקרה תלמידים "גותיים" ואיתרה מורה לאומנות של נערה שנפוצה עליה שמועות שהיא אולי ציירה אישה דוקרת נערה? חלק מטענות הסנגוריה שהופיעו בתקשורת, לא הופיעו לבסוף בטיעוני הסיכום של הסנגוריה, למשל סיפור הטרמפיסטים. עכשיו, שפסק הדין התפרסם, אולי לא מוגזם לבקש שלא יחזרו עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, אתה זר?:) הסנגוריה עשתה אולי מסע של דיסאינפורמציה, אבל כך גם המשטרה, כשאמרה לזדורוב שנמצאו כתמי דם או דנ"א שלו בזירה או עדים שראו אותו בקומה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. דין טריקים של חקירה שעושים לזדורוב אינם כדין טריקים של דיסאינפורמציה שמנסים לעשות על השופטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה למה ההבדל. וגם - על איזה טריקים בדיוק אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אינך יודעת על איזה טריקים מדובר, איך את יודעת שאין ביניהם הבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרת שאתה מבדיל בין טריקים שהופעלו על זדורוב לאלה שהוםעלו על השופטים. אני אינני רואה את ההבדל עפ''י המופעל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, החוקרים לא העידו בפני זדורוב בשבועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדי הסנגוריה השמיעו שקרים בשבועה? איזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חששתי שיש כאן פתח לאי הבנה: נתתי דוגמה לטריק שאפשר היה להחיל על זדורוב אבל אסור להפעיל על שופט. לא התכוונתי שספציפית הסנגוריה שיקרה לשופטים, אלא רק שאין דין שקר בחקירה כדין שקרים בעדות. את מבינה עכשיו שלא כל מה שמותר להפעיל על זדורוב מותר להפעיל על שופטים? אם חוסר הסימטריה הזה יהיה ברור לך ומקובל עלייך, אולי גם ההמשך יהיה ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי. ובכל זאת - מהי הדיסאינפורמציה הטריקית שפיזרה הסנגוריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, המומחה לטביעות נעל שההגנה הביאה היה קצת מוזר. הוא לא דירג את ודאות הזיהוי שלו לפי סולמות דירוג מקובלים כי פחד שזה לא יהיה ברור מספיק, והעדיף לדרג באופן סוביקטיבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבינה. מהם סולמות הדירוג המקובלים? ואיזה מין סולם יש לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלות מצויינות! מסתבר שיש סולם אירופאי ויש סולם אנגלי. אני ממליץ לך שוב לקרוא את פסק הדין, משום שהם דנים בדיוק בנושא הזה שם. בכל אופן, העניין הוא שההגנה הביאה עד מומחה שמתמחה בעיקר בזיהוי יהלומים וכמעט לא עסק בטביעות נעליים, כדי להזים את אחת הראיות המרכזיות במשפט. התחושה שלי היא שהדבר נעשה כדי שיוכלו לטעון שיש מחלוקת לגבי הראיות, ולאו דווקא מתוך ציפיה שיוכלו באמת לפסול את הראיה. אז נכון, זה תפקידו של סנגור, אבל זה נראה יותר כמו תרגיל ביחסי ציבור מאשר הגנה אפקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמעניין אותי זה מי מימן את הבאת המומחה הזה לארץ, ואיך בכלל הגיעו אליו. ואם אני כבר מעלה תהיות, האם יש למישהו מושג איך בכלל הגיעה המשטרה לזדורוב דווקא? היה להם רומן איתו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המימון בא, אולי, מגיוס תרומות 1. איך המשטרה הגיעה לזדורוב דווקא? ה"דווקא" הזה גורם לזה להישמע כמעט כאילו זדורוב טייל לו על המאדים ופתאום קפצו עליו שוטרים והאשימו אותו ברצח. הסיפור הופיע שוב ושוב, אבל לרענון, בקיצור: הוא עשה בביה"ס עבודות ריצוף, למשטרה היו כל מיני כיווני חקירה אבל התברר ששום כיוון הוא לא בכיוון, והחקירה הצטמצמה לזדורוב. זדורוב הודה, הכחיש, הודה שוב (נדמה לי), שיחזר, וכולי וכולי וכולי 3, וידע על תאיר ראדה פרטים שאף אחד אחר לא יכול היה לדעת. על הדרך, ולאחר שאולגה (אשתו) הסבירה בדמעות בעיניה שהוא בחור רגיש שלא מסוגל לפגוע בזבוב, הוא גם גילה במקרה שהיתה לו התפרצות אלימה כלפי אחיו ("קרוב משפחה"), עוד ברוסיה 2. אולי כל זה לא יכול להסיר כל ספק לחלוטין, אבל זה גם לא מקרה של "מה פתאום הגיעו דווקא אליו". 1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3368815,00.h... רצח תאיר ראדה [ויקיפדיה]
2 http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/520/397.html 3 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זדורוב לא טייל על המאדים. הוא עבד בבי''ס שבשעת הרצח היו בו מאות בני אדם, מורים תלמידים, עובדים שונים, אולי הורי תלמידים. זדורוב היה רק אחד מהם. מכאן השאלה. לפני החקירה גם המשטרה לא הייתה יכולה לדעת שהוא יודע על תאיר פרטים שלא יכול היה לדעת. עדים שראו אותו בנסיבות חשודות לא היו להם, גם ל ראיות שיצביעו על אשמתו. בלינקים שהבאת ובמאות לינקים אחרים התפרסם היפור שוב ושוב, אבל באף אחת מגרסותיו לא נאמר מדוע תפסו דווקא אותו, או את התמהוני והגנן שנעצרו קודם ושוחררו לאחר אימות האליבי שלהם. ידעתי שאשתו בקשה תרומות, אבל מפתיע אותי שהתרומות שקיבלה הספיקו אפילו למומחה האנגלי המיובא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עניין האשה והתרומות מפתיע, אז היחס הקר והמעשי של העו"ד שפיגל מדהים. כשרואים אותו בטלויזיה, אפשר לראות שהוא חלקלק וערמומי ושכל מילה שלו מחושבת, כולל הדיבורים שנראים רגישים (למשל על סף ה"שבירה" של עצורים ונאשמים), אבל זה עולה על כל מה שחשבתי. לאמריקה היינו, ובמובנים הגרועים ביותר של האמירה: "אולגה זדורוב, שפיטרה את עורך הדין הקודם של בעלה, אריה הרמלין, ופנתה בעקבות המלצות לשפיגל, גייסה תרומות ואף מצאה תורם מרכזי, אולם על פי הפרסומים הכסף שאספה איננו מכסה את כל ההוצאות. אולם שפיגל לא נבהל. ויש לו סיבות: בתיק מתוקשר אחר, ייצג את כרמלה בוחבוט שנאשמה ברצח בעלה האלים. לאחר שמשפטה הסתיים, העניקה בוחבוט לאחד העיתונים ראיון תמורת תשלום. בכסף, השלימה את שכר הטרחה של עורך הדין. מקורבים למקרה מספרים, כי גם כאן בונים השפיגלים על הכספים שיגיעו אחרי. כבר יש מפיק סרטים אמריקני ממוצא רוסי שרוצה לעשות סרט על הפרשה, ויהיו ראיונות. לזיכויו של זדורוב יש פוטנציאל מסחרי לא מבוטל. וזה עוד לפני שלוקחים בחשבון את המוניטין שיתווסף לעורך הדין שליווה אותו בתהליך." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. זה מסביר את העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו ששכחתי, אמרת שאת לפעמים יודעת דברים מבלי שאפשר להבין איך. כאן ממש מתבקשת דוגמה כי איני מאמין בניסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא מתאים גם לי: לפני כמה זמן הייתי בסיור בגנים הבאהיים בחיפה. המדריך סיפר שיש בארץ גם מרכז נוסף בעכו (כידוע). אחת ממשתתפות הסיור אמרה/שאלה "אבל קראתי שגם בבאר-שבע מקימים מרכז בהאי, לא?". המדריך לא ידע על מה היא מדברת, ונראה קצת נבוך. המשתתפת ניסתה להבהיר "אולי זה רק ליד באר-שבע". ואז, בלי להבין איך, הבנתי בדיוק על מה היא מדברת. ההתגלות הזאת היתה כל כך חזקה עד שהיא התגברה על הביישנות הטבעית שלי ועל הנימוס הפחות טבעי שלי, וקראתי "את מתכוונת לעיר הבהדים! זה לא של הבהאים, זה של הצבא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות: א. מכר עסקי התקשר לבטל פגישה שקבענו. אמרתי לו שהנחתי שלא יגיע כיוון שהוא נוסע ודאי לדרא"פ ללווית אימו, והבעתי השתתפות בצער. הוא היה המום ושאל איך ידעתי על מותה, שהרי זה עתה קיבל את הידיעה ועדיין לא סיפר עליה לאיש מלבד אישתו, שאותה אינני מכירה. אני טענתי שהוא סיפר לי על כך דקות אחדות קודם, כך זכרתי זאת, אבל בדיקה די רצינית שעשינו בנדון הפריכה את טענתי. ב. חברה שפגשתי באוטובוס התחילה לספר בהתרגשות שהיא פגשה בדיוק בחור שכבר הכירה יומיים קודם ונדלקה עליו. אמרתי "כן, מיכה, נכון? איך הוא באמת?" והיא שאלה בתדהמה איך אני יודעת את שמו. כשאמרתי שהיא סיפרה לי עליו, גם כאן זכרתי זאת כך, היא אמרה שזה לא ייתכן - כי שיחתנו האחרונה קודם הייתה יומיים לפני היכרותם. כניסיתי להיזכר אם בכל זאת דיברנו שוב אח"כ נאלצתי להודות שאינני זוכרת ומסיבות שונות זה היה גם בלתי סביר בעליל. ג. בקורס אוניברסיטאי ששמעתי כשומעת חופשית הערתי משהו על המחקר שהמרצה הייתה עסוקה בו באותה עת. המרצה די נבהלה מהעובדה שידוע לי עליו, והיא והסטודנטים האחרים בקורס טענו פה אחד שהיא לא הזכירה אותו ולו ברמז. כיוון שלא היה לי שום קשר איתה מחוץ לשיעורים עצמם, וגם לא עם אנשים בסביבתה, גם כאן אין לי הסבר ברור איך ידעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מובילה לעולם העל טבעי שבו איני מאמין. אם נקבל את ההנחות שיכולים להיות דברים כאלה חבל להתאמץ לחפש ראיות גם ''פיזיות''. טביעות אצבע של חשוד יכולות להגיע, באורח מסתורי ''שאת לא יכולה להסביר'' גם אם לא היה במקום, ואי אפשר, בעצם, להגיד שום דבר באופן ברור. הכול לא צפוי והרשות לא נתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טעות. לא התכוונתי שאין הסבר אלא שאין *לי* הסבר. גם לא התכוונתי שההסבר הוא על טבעי, העל טבעי איננו בתחום שלי. סיפרתי לך על אירועים שקרו. יכול להיות שכשהחברה סיפרה לי על הבחור המדליק שפגשה בלבלתי אותו עם סיפור על בחור בשם מיכה, ובמקרה גם שמו של זה היה מיכה. סביר שהמרצה שהזכרתי אמרה במרוצת הקורס כמה דברים שנבעו ממחקרה רק בלי לומר שהיא עורכת מחקר כזה, ואני בכל זאת קפצתי למסקנה שזה המצב. דברים כאלה, מין אינטואיציה לא מודעת שנתפסת כידיעה. ואם זה קרה לי, ושלוש הדוגמאות שהבאתי הן רק מעט שבמעט מתוך אלה שקרו במציאות, אין סיבה שזה לא קרה לזדורוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שגם בי מקנן איזה שהוא ספק, וביטחון מלא אין בי, אין טעם שאכנס לויכוח הזה. אבל ברצוני בכל זאת להעיר מספר הערות לגבי דברייך. חששו של זדורוב שהילדה נאנסה, סותר את מה שכתוב בפרוש בתקציר פסק הדין, לפיו ידע שלא נאנסה. האם תביעת נעל על מכנסיים אינה "ראיה פיזית" ? די אן אי ש"כן" היה, אם אינו שייך לנאשם אינו כה חשוב, כי מדובר במקום שבו מבקרים רבים, ואין כאן מה להסביר. אבל ייתכן והיה מקום לחפש ולמצוא את בעלי הדי אן אי שנמצאו שם, כדי שהחקירה תהיה שלימה, ואיני יודע אם נעשה מאמץ כזה ע"י המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן יש רבים שמבקרים בשירותים, ובכל זאת נמצאת שם רק דגימת דנ''א אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. השירותים היו בשיפוץ. ב.המנקה עשה עבודה כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם כך - איך קרה שזדורוב לא השאיר שם כל סימן לכניסתו למקום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי זה עתה בסרט בערוץ אחד על הפרשה, שבו הוצגו בין השאר גם חלק מאותם סרטים שעובדת עצם היותם חיזקה בי בזמנו את האמונה שאכן ההודאה היא אמיתית. יצאתי מהצפיה הזאת מזועזע. דווקא הסרטים האלה מוכיחים בדיוק את ההפך. אני פשוט מתבייש שאני חי במדינה שבה נערכת חקירה משטרתית כמו זאת שראיתי בהקלטות האלה, ושהפרקליטות שיש לה חופש לראות את כל הסרטים האלה כפי שאני ראיתי מאשימה בכל זאת, ושבתי המשפט שיכולים לצפות בהם מרשיעים למרות שכל העובדות זועקות שהאמת הפוכה. אני די נסער מכדי לכתוב תגובה ארוכה ואסתפק במה שכתבתי. אגב מישהו מהקוראים ידע שזדורוב יצא דובר אמת בפוליגרף כשהכחיש את הרצח ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי בטוח שהסרט הזה יעורר רעידת אדמה, ואני נדהם מהשקט. לא מדברים על כך ואין על כך שום דיון ציבורי, כאילו לאיש לא אכפת שהודאות נוצרות בידי המשטרה, בדומה למה שאנו רגילים לראות בסרטים מתקופת הנרי השמיני, אם כי לא מדובר בענויים גופניים אלא נפשיים. אבל העיקרון הוא אותו עיקרון. תופשים אדם ולא מניחים לו יום ולילה עד שהוא מודה. נראה שהחוקרים לא מתעניינים באמת כלל. מטרתם להשיג את ההודאה ועל כך הם עובדים בצורה אינטנסיבית. מצאתי שאפשר לראות את כל התכנית באינטרנט. גולשים לhttp://www.iba.org.il/media/?recorded=recorded1 ולוחצים על התמונה הקטנה שכותרתה: "מי רצא את תאיר ראדה ?" בסרט הזה יש שני חלקים. בחלק הראשון מוצגת גרסת החוקרים הפרטיים. החלק הזה מרשים אבל פחות חזק מהחלק השני משום שלא מובאים בו המומחים שקבעו את ההפך ומוצג רק צד אחד ולא מוצג ויכוח בין מומחים. אבל מה ששבר אותי הוא החלק השני שמתחיל בערך מהדקה הארבעים (אפשר להזיז את הסמן ולהגיע מהר לכל זמן בסרט). זאת משום שמציגים את הסרטים מתוך החקירה שצולמו בידי המשטרה. זו המציאות עצמה, והצופה יכול לשפוט בעצמו. מה שמראים שם הוא משהו שאסור שיתרחש במדינה מתוקנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקדים ואומר, שאיני יודע אם זדורוב הינו הרוצח. יתכן שכן אבל, לדאבוני, יתכן גם שלא. אני אומר אומר לדאבוני, משום שהייתי רוצה לבטוח בהכרעת בית המשפט, אך איני יכול, משום שהמערכת המשפט (ולא רק היא) מסואבת ומושחתת. איני יודע, אם היא נגועה בשחיתות הקשה והקלאסית (למשל: מתן פסק דין לפי הוראה ממישהו, ולא לפי הראיות, או קבלת שוחד כדי להטות את הדין). לצערי, איני יכול לשלול את האפשרות לקיומה של שחיתות מסוג זה. אבל היא ללא ספק מושחתת מוסרית (בין היתר: נבחרים שופטים בלתי ראויים ע"פ קשרים, שופטים רבים אינם מנסים כלל להגיע לחקר האמת, החלטות ופסקי דין רבים ניתנים ממניעים פסולים (כגון להעניש בעל דין או את עורך דינו, הרצון לסיים את המשפט ועוד). בכתבה נאמר, שבעשר השנים האחרונות בלבד הורשעו עשרה אנשים ברצח ולאחר מכן נתפס הרוצח האמיתי והם זוכו. איני יודע אם הנתון הזה נכון, אבל אם הוא נכון - זה מזעזע אותי מאד ומעיד הוא לבדו על ליקוי חמור ביותר של מערכת עשיית ה"צדק". אמון הציבור בבתי המשפט ירד מאד ובצדק רב, לדעתי. רבים מאלה שהגיעו לבית המשפט כצד (גם אלה שזכו במשפט), יצאו ממנו מזועזעים מהתנהגות השופטים או מאופיים או מהדרך בה התנהל המשפט והוכרע. לדעתי, המצב חמור ביותר עד כדי סכנה לקיומה של המדינה וכבר מזמן היה צורך במהפיכה - לא פחות - במערכת המשפט בכללותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שהתחלת בהבעת דעתך אם זדורוב הוא כן או לא הרוצח אתחיל גם מהבעת דעתי. ובכן, דעתי התהפכה פעמיים בעניין זה. בתחילה כשהבנתי שעומדים להעמיד לדין חשוד שכשהראיה העיקרית היא הודאה שלו במשטרה ממנה חזר בו במשפט, הערכתי שאינו הרוצח לאור כל המקרים הרבים שבהם הורשעו חשודים על סמך ראיה זו בעבר ואחר כך התברר שהייתה טעות. על הנושא הזה היו דיונים רבים באייל שהשתתפתי בהם. הוזכר המקרה של חנית קיקוס ושל ברנס ואחרים. אני שללתי מכל וכל הרשעות שנובעות מראיה כזאת, שזכתה במשפט המערבי לתואר ''מלכת הראיות''. מסתבר ש''מלכת הראיות'' כושלת שוב ושוב. רק לאחרונה סופר על זיכוי עשרות אנשים שהורשעו בטקסס עקב מבחן די אן איי שלא היה קיים בזמן שהורשעו. מסתבר שרובן של ההרשעות האלה באו עקב הודאת הנאשם. ספרתי שלפי הדין העברי אסור להרשיע אדם על סמך הודאתו, גם אם הודה בפשעו בבית המשפט, ואני חוזר ומתפעל מגישה זו שהתגבשה לפני אלפי שנים ובכל זאת הרבה יותר מתקדמת בעיניי מהגישה המודרנית. כשפורסמה הכרעת הדין התהפכה דעתי. עדיין לא הייתי בטוח לגמרי שזדורוב אכן הרוצח, אבל אותם ''פרטים מוכמנים'' שעליהם סופר בהכרעת הדין וכן אותה טביעת נעל על מכנסי הרצחת, שכנעו אותי שבכל זאת לפנינו הרוצח, ושנעשה צדק, אולי לא בגלל ההודאה אבל כן בגלל הראיות האחרות. היום, לאחר שצפיתי בתכנית הטלוויזיה חזרתי לדעתי המקורית וזאת התחזקה בהרבה. לו היה עלי להמר הייתי מהמר בלמעלה מתשעים וחמישה אחוזים שזדורוב אינו הרוצח. ראיתי שמומחים בתחום אינם חושבים שאכן נראית טביעת נעלו של זדורוב על מכנסי הנרצחת (עם מתן הכרעת הדין חשבתי שאין על כך ויכוח, ועכשיו התברר שבאופן כללי עניין ''טביעת נעל'' אינו מקובל בעולם הזיהוי הפלילי כמשהו בעל ודאות גבוהה, והתצלומים של מכנסי הנרצחת שהוצגו בתוכנית לפחות לי לא נראו כראיות ממשיות), ואשר ל''פרטים המוכמנים'', משום מה כל חלק החקירה שבו עובר זדורוב ממצב של ''לא מודה'' למצב של ''מודה'' נעלם פס הקול שלו בגלל תקלה מסתורית, ונראה לי שמישהו בכוונה לא רוצה להציג בפני את החומר כדי שלא אוכל לשפוט בעצמי. לעניין זה (למשל ה''עובדה'' שזדורוב ידע שלא היה אונס, מצאו החוקרים הפרטיים שעשו את הסרט הסברים סבירים. כשצפיתי בצורת החקירה בסרטים שהביאה המשטרה עצמה אבדתי כל אמון בגרסתה ופשוט איני מאמין לסיפורים על הפרטים המוכמנים. אבל כרגע השאלה אם זדורוב כן או לא הרוצח אינה העיקר. אמרתי שהתכנית זעזעה אותי (ואכן אחרי שצפיתי בו התקשתי להירדם דבר שככל הזכור לי לא קרה לי מעודי בגלל אירועים שאינם אירועים פרטיים). איני יודע (יותר נכון, איני מאמין) אם כדבריך בתי המשפט מושחתים, ואיני חושב ששחיתות בבית המשפט היא סיבת העיוות שבו צפיתי. אני הצבעתי באופן ממוקד על שיטת החקירה במשטרת ישראל שמטרתה לבנות את ''מלכת הראיות'' העלובה (המציאות הזאת מוצגת באמצעות סרטים אוטנטיים שהפיקה המשטרה עצמה), ואמרתי שהדבר אינו שונה בהרבה מהשיטה שבה הוציאו הודאה מאחת מנשותיו של הנרי השמיני, כדי שאפשר יהיה להוציאה להורג, למרות שלא מדובר בעינויים גופניים ממש. העיקרון הוא אותו עיקרון. ואני גם מודאג מחוסר התגובות כאן. אני מניח שלו היה גיבור הפרשה איזה פלשתיני והיו מראים לנו סרטים כאלה, היו מתעוררים כבר כל צדיקי האייל . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשורה האחרונה: אני איתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שצריך ללכת מהסוף להתחלה. מה בדבר השורה שלפני האחרונה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך לכתוב ''הפסקה האחרונה''. לא צפיתי בסרט ואיני יודע אם זדורוב רצח את ראדה. אני שותף לביקורתך בנוגע להסתמכות על הודאות, ואני חושב שהסיקור התקשורתי של חקירות משטרה הוא גרוע מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהסרט הוא תעודה שראוי להתבונן בה (והסברתי קודם איך אפשר לעשות זאת). יש שם, למשל, צילומים של השיחה (ברוסית) עם המדובב שבה זדורוב נשבר ומוכן להודות. כל נושא השיחה אינו בכלל השאלה אם הוא כן רצח או לא רצח, אלא מה כדאי לו להגיד לשוטרים, לטובתו, כשהמדובב מפציר בו כל הזמן להודות. האיש כל הזמן בוכה, וברור שאינו מבין כלל (הוא לא עורך דין) את המשמעות המשפטית של הודאתו, והוא רק מחפש דרך לצאת מהמצב הנורא שהוא נמצא בו. בחקירה שיקרו לו (מותר לשקר לפי החוק. זה כנראה חלק מקישוטי שמלת "מלכת הראיות") שנמצא דם של הנרצחת על חפצים שלו ושנכשל במבחן הפוליגרף. תארו לעצמכם בן אדם פשוט חף מפשע שמכניסים אותו למצב כזה. סרטי החקירה יש בהם החלק שבו עדיין לא הודה, וכל הזמן כל מיני חוקרים "טובים" ו"רעים" נכנסים ויוצאים ומטמטמים אותו שם בשקרים שנמצאו ראיות כנגדו ואומרים לו: "אתה הרוצח". אחרי מספר ימים הוא כבר מוכן להודות, אבל פס הקול של חלקי חקירה של שעות שבהם עבר ממצב של "לא מודה" למצב של "כן מודה" חסר. כשפס הקול כבר ישנו הוא במצב של "מודה" אבל הוא לא זוכר שום דבר והחוקרים צריכים להסביר לו מה ואיך הוא עשה. קשה לי להאמין שהשופטים ראו את הדברים האלה. ייתכן שהם רגילים לטפל רק בחומר כתוב, והסתפקו בסיכומים כתובים של המשטרה. אחרת קשה לי להבין את פסיקתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי רק את תחילתו. נראה שהוא מתבסס, לפחות בעיקרו, על חומר שהיה זמין לשופטים. בפסיקה יש התייחסות (ושלילה של) כל מיני דברים שמועלים בסרט כעובדות. אין לי זמן לנסות לעמת את שני המסמכים. אבל אני הייתי דורש רף גבוה מאוד ממי שרוצה לשכנע את הציבור שבית המשפט פסק פסיקה שגויה. בתור התחלה: מסמך כתוב ולא וידאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיל הזה מתחיל בתגובה שלי שהדבקתי לתגובה ישנה שלי מחילופי דברים עם נעמה כשהתפרסמה הכרעת הדין ונטיתי לחשוב אז אם כי לא בודאות שזדורוב הוא הרוצח. עכשיו אני רואה שבטעות הדבקתי את הדברים לתגובה 551420 זכרתי תגובה שלי שדברה על מסמך כתוב ווידאו, והתכוונתי להדביק את הדברים לתגובה זו, והתגובה הנכונה שלי שאליה הייתי צריך להדביק היא תגובה 551397 אני כותב שם שעל מנת לדעת אם ההודאה באה באופן חופשי עדיף וידאו ולא מסמך כתוב. העובדה שבמשפט הזה, בניגוד למשפטים מפורסמים קודמים, דברו בפרוש על קלטות וידאו שהשופטים יכלו לראות היא אחד הגורמים שגרמו לי להאמין שהכרעתם נכונה. אתן דוגמה קיצונית כדי להסביר את דברי: נניח שבמסמך כתוב מופיעים דברי הנאשם: "אני רצחתי", אבל כשמביטים בקטע הוידאו שבו הוא אומר את הדברים רואים שמישהו מכוון אקדח לרקתו בזמן שהוא אומרם המראה הזה מדבר בעד עצמו. לכן אני פוסל על הסף את דבריך: "בתור התחלה מסמך כתוב ולא וידאו". לא ולא. דווקא וידאו עדיף. אולי השופטים מתוך הרגלים ישנים ושמרנות העדיפו כמוך מסמך כתוב ולא נתנו כל כך את דעתם למראות חשובים או שההגנה לא הציגה בכלל חלק מהמראות שלדעתי הם חשובים מאד לעניין, וזה גרם לטעות. לפי החוק אצלנו (שאני לא יכול לקבל אותו) די בהודאת הנאשם כדי להרשיעו. זו "מלכת הראיות". אבל אני מניח שהכוונה בחוק היא להודאה שניתנת מתוך בחירה חופשית ולא בלחץ. למשל הודאה כמו בדוגמה שלי שניתנת כשאקדח מכוון לרקתו של המודה צריכה (אני מקווה) להיות פסולה. החלקים הכי חשובים בסרט הם אותם חלקים אוטנטיים מתוך חקירות המשטרה. אתה רואה, למשל, את החוקר מתיח בנחקר: "עכשיו אנחנו יודעים שזה אתה. מצאנו את הדם של הנרצחת על חפצים ששייכים לך." ואתה רואה על פני הנאשם ומתנועות הגוף שלו שהוא מגיב בדיוק כפי שהיה מגיב אדם תמים שהיו מתיחים בפניו שקר כזה, ולא היה לו שום מושג מאיפה זה בא, ומה עליו לעשות. זה מאד מרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
,ואת זה אי אפשר לראות במסמך כתוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מיוחד לישראל. הטעות שלו היתה שהוא דיבר עם המשטרה. אל תדבר עם המשטרה. גם אם אתה מכיר את החוק, גם אם אתה חף מפשע, גם אם אתה לא מעורב, גם אם אתה עורך דין. אל תדבר עם המשטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה זה תקף בארץ ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בארץ המצב חמור בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתי בארץ המצב חמור בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בארץ יש בעיה נוספת, כיוון ששתיקה יכולה לשמש נגד הנאשם במשפט וגם משמשת בפועל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, זה מעניין, בכל אופן אני התכוונתי לשתיקה בשלב החקירה ולא בשלב המשפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליהי גלוזמן שתקה בעת החקירה שלה על רצח אסף שטיירמן. בסרט של נילי טל שנעשה על הרצח, היא (נילי) מראיינת את החוקר הראשי והוא מספר בהערכה לא מוסווית שליהי גלוזמן שתקה במשך ימים. זה לא דבר של מה בכך. בסופו של דבר, כזכור, ליהי קיבלה מעמד של עד מדינה, העידה נגד רעי חורב וסיגלית חיימוביץ', ושוחררה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא דברתי עם המשטרה דיון 579 ואני מעריך שבכך דווקא קצרתי את הזמן עד לסיום הפרשה, אבל אולי המקרה שלי הוא חריג שאינו מהווה דוגמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא בטוח. יכלת להתעלם מהם (אין חובה להגיע לחקירה), אולי היו עוזבים אותך לנפשך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, כשאני ממשיך לחשוב על אותו חוק לפיו מותר לשקר לנחקר כדי להוציא ממנו הודאה, אני נעשה תמה יותר ויותר על החוק הזה עצמו. הרי מדובר כאן בחוק מעוות לחלוטין שמפלה בפרוש בין אדם שבמקרה מכיר את החוק הזה ובין מי שאינו מכירו. לי הדבר הזה נודע רק אחרי צפיה בסרט. אני מנסה לחשוב מה היה קורה לו הייתי נתון בחקירה על רצח שלא עשיתי בטרם ראיתי את הסרט, והחוקר היה מספר לי שבודאות דמו של הנרצח נמצא על בגדיי. הדבר הזה היה משגע אותי. לא הייתי מעלה על דעתי שהוא פשוט משקר בגלל שמותר לו, והייתי מנסה למצוא איזה הסבר הגיוני, ומי יודע איך הייתי מסבך את עצמי בחיפוש הזה. כל עניין ''מלכת הראיות'' הוא, לדעתי, איוולת והפרט הזה הוא הדובדבן שבקצפת . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צפיתי שוב בחלק מהסרט ואני רוצה לתקן משהו שכתבתי בגלל זכרון לא נכון מהצפיה הראשונה. החלק שבו ''נעלם'' פס הקול אורכו אינו שעות כפי שחשבתי (וכתבתי) אלא כדקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורה (אם כי לעיתים נדירות) שאני תוהה האם העדר תגובות לתגובה שלי הן כתוצאה מהסכמה מקיר לקיר, העדר עניין או עצלנות להוכיח את השטות שבדברי. על מנת שלא להשאיר אותך עם הספק, לפחות בעיניי התגובה שלך תימצתה גם את רוב מה שיש לי להגיד על הנושא. ההבדל העיקרי הוא שאינני מצפה להרבה ממשטרת ישראל, אני כן מצפה מבית המשפט לזרוק מכל המדרגות תיק רצח שהראיה העיקרית בו היא דף חתום, כאשר הרוצח המודה לא מסוגל אפילו למצא את כלי הרצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אינך מצפה להרבה ממשטרת ישראל ? אני מצפה שחוקרי המשטרה ירדפו אחרי האמת ולא ייצרו אותה. ראיתי צילומים של החקירות. לא ראיתי צילומים של הדיונים בבית המשפט (וגם אסור לצלם), ולכן קשה להתרשם ממה שקרה שם. אולי הטעו אותם, וההגנה לא פעלה נכון ולא הצליחה להראות את ההטעיה. ביקורתי מתרכזת במשטרה כי ראיתי בסרט אחד על אחד מה שמתרחש שם. אבל היו גם דברים תמוהים במשפט עצמו שסופרו בחלק הראשון של הסרט. למשל נמצאו כתמי דם במקום הרצח עם עקבות נעליים קטנות מנעלי זדורוב, אבל לא עם עקבות נעלים שמתאימות לנעלי זדורורב, ואחד השופטים הסביר זאת בכך שאולי זדורוב חזר למקום הרצח עם נעליים קטנות והטביע אותן בדם כדי להטעות את המשטרה. . . מין התפתלות בלתי סבירה שכזאת . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם ראיתי את הסרט ולאחר מכן עיינתי בפסק הדין. אני חייב לומר שלרוב הטענות שהועלו בסרט יש התייחסות מניחה את הדעת בספק הדין. כלומר השופטים התייחסו בכובד ראש אל הטענות שהסנגוריה והחוקרים שהופיעו בסרט העלו. למשל- בית המשפט מטיל ספק ב"מומחיות" של אותו מומחה שרואים בסרט (שאינו חוקר פעיל כבר 10 שנים), הוא אף הודה שגיבש את דעתו לפני שנחשף לפרטי המקרה. בעניין הנעליים- מומחה אחר בעל שם עולמי מטעם התביעה קבע כי עקבות הנעליים אינן כאלו המתאימות לנעלי ילדים. לעניין ההודאה- גם לי היה מאד לא נוח לצפות בחקירה של זדורוב ואני חושב שמבחינה עקרונית, אולי היה מקום לזיכוי עקב ספק סביר לחפותו והמחסור בראיות מדעיות אובייקטיביות. עם זאת, במקרה הספציפי של זדורוב אני כן מאמין שהוא הרוצח. אני גם לא חושב שבית המשפט הרשיע אותו רק על סמך הודאתו. למשל, בפסק הדין מופיעה העובדה שזדורוב סיפר לאשתו ביום הרצח כי ילדה נפלה בשירותים בבית הספר וקיבלה מכה מהאסלה. הוא סיפר לה זאת עוד לפני שפורסם מקום הימצאה של הגופה. דבר מחשיד נוסף הזכור לי הוא העובדה שזדורוב זרק את בגדיו מיום הרצח. נכון שלכל אחת מהעובדות המחשידות ניתן למצוא הסבר אך ההצטברות שלהן מעוררת חדש כבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי מיד בתחילה, ביקורתי העיקרית מופנית לשיטת החקירה שבה מוציאים הודאה ממש בכוח. אני חושב שאם כבר מבקשים להשתמש בהודאה כב"מלכת הראיות", ההודאה הזאת צריכה להיות תשובתו הספונטנית הראשונית של העד. אם ההודאה מושגת אחרי ימים ולילות של חקירה, ועוד מותר לשקר לנחקר כדי להשיגה, אין לה בעיני שום ערך. אשר לביקורת על בית המשפט, פשוט לא ראיתי את הדיונים. ה"קפיצה" שלי באה עקב ראית סרטי החקירה. ראית המציאות עצמה לפעמים משפיעה על כל הרושם שנוצר. הביקורת היא על המשטרה, ובמידה מסוימת על הפרקליטות שכנראה עובדת יד ביד עמה. על בית המשפט פחות. אגב, האם הייתה בפסק הדין התייחסות לשיטת החקירה ולעובדה ששיקרו שקרים מאד משמעותיים לנחקר כדי להוציא את ההודאה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מדבריך אם אותו מומחה בעל שם עולמי טען שעקבות הנעליים יכולות להיות עקבות נעליו של זדורוב. מהסרט הבנתי שדבר כזה לא היה יכול להיות, כי העקבות התאימו לנעליים יותר קטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל פעם אני נזכר בעוד משהו. . . למה אתה מאמין שהוא הרוצח ? הפרט הזה שהוא סיפר לאשתו שילדה נפלה בשרותים הוא פרט שלא מצביע על שום דבר. למה שרוצח יספר דבר כזה ? ההסבר היחיד שסביר הוא שלמרות שמקום המצאה לא פורסם כבר יצאו הדלפות שונות והוא שמע איזו שמועה. אחרת בכלל אי אפשר להסביר את זה. אשר לעובדה שזרק את בגדיו, זה נשמע פרט מעניין וחשוב. איך הסבירה זאת ההגנה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא זרק את כל בגדיו, אלא רק את המכנסיים. הוא הסביר שחמותו אמרה לו שהם קטנים מדי וקרועים. חולצתו נשארה אצלו וללא כל כתמי דם. אגב, בחלק הראשון של הסרט (את השני עוד לא ראיתי) הראו קטע שיחה בין זדורוב למדובב שאמרו שהוא מצונזר באיזה אופן. לא גמרי הבנתי מה בדיוק קורה שם. אתה זוכר את הקטע הזה? יכול להסביר? (נדמה לי שהמדובב "מאמן" את זדורוב לקראת השחזור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מנחה: איך התייחסו לזה במשפט? (אני מנחש שההגנה במשפט לא השתמשה ב"אסטרטגיית קצב": לא לספר על ראיות שתומכות בגרסה שלך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה כאל גמגום צולע. את הסוגריים לא הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ההגנה במשפט התייחסה לזה, ומה נאמר על התייחסותה של ההגנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על האינפורמציה הנוספת המעניינת. גם אני זוכר משהו בדבר צנזורה אך כדי להשיב אצטרך לצפות בסרט שוב. כפי שהראיתי בתגובה קודמת אפשר לצפות בסרט כולו באינטרנט. החלק השני שהוא, לדעתי, חזק יותר נמצא בחלק השני בערך מהדקה הארבעים. שם גם מוצגות ההקלטות מהחקירה ועם המדובב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הייתה בהכרעת הדין התייחסות לאותן פרקי זמן קריטיים בחקירה שבהם לא הובא לבית המשפט פס הקול של הוידאו ? זה פרט מאד חשוב. אולי יש תקלה אבל לפחות צריך לבקש הסבר. אגב, דבריה של התובעת לפיהן חקירתו של זדורוב הייתה הוגנת, הם פשוט בדיחה עצובה. ראינו את החקירה. התיאור הזה לא מתאים למה שרואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבריה של של התובעת בראיון היא אמרה שהחקירה הייתה הוגנת ושאין בעיה עם כך ששיקרו לנחקר ואמרו לו שנמצא דם הנרצחת על בגדיו, וזו עובדה שכשחיפש מצא הסבר טוב (לדבריה) לכך, ולכן לא ברור איך הפרט הזה גרם לו להודות. אבל השאלה מה גרם לו להודות אינה קשורה כלל בשאלה אם כן או לא ביצע את הפשע כי האינטרס שלו שלא להודות קיים בשני המקרים. (האם תקפוהו מוסר כליות פתאומי ?) מעניין מה הייתה משיבה על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין גם מאיפה ההנחה שלך שהשופטים לא הכירו את כל הראיות שמוצגות כאן. לדוגמה: מעניין למה לא מבססים עליהם ערעור. (אה. בגלל שהמערכת מושחתת ויד רוחצת יד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חיפשתי התייחסות בפסק הדין לשיטות החקירה ולשקרים אך אם אינני טועה, בתוכנית עליה אתה מדבר, התובעת אמרה שבית המשפט הכיר בשקרים (או לפחות בחלקם) כלגיטימים במסגרת ''תרגילי חקירה''. (בעיניי ''תרגילי החקירה'' האלו מוגזמים, אך כנראה עומדים בקריטריונים המקובלים). לגבי סרט החקירה ללא הקול- בית המשפט קיבל את הטענה כי מדובר בתקלה טכנית ואף אמר כי קשה להאמין שבאותה דקה שבה אין פס קול קרה דבר מה מהותי שישנה את כל אופי ההודאה. לגבי טביעות הנעל- אם אני זוכר נכון, המומחה לדבר קבע כי לא מדובר בטביעות נעל של ילד בזירת הרצח. כמו כן הוא אמר כי ''אפשרי בהחלט'' (לפי הסולם שלו מדובר בסבירות גבוהה) כי טביעת הנעל שנמצאה על מכנסי המנוחה שייכת לנאשם. מדובר בנעל שהיא יחסית נדירה בארץ ואף היתה התאמה בין פגמים ספציפיים שהיו על סוליית הנעל של הנאשם ובין הטביעה שנמצאה על מכנסי המנוחה. אני לא יודע איך הסבירה ההגנה את העובדה כי זרק את בגדיו. נדמה לי ששמעתי פעם שזדורוב טען שבאותו היום הוא לבש זוג מכנסיים בפעם הראשונה ומאחר וגילה כי היו קטנים עליו- הוא זרק אותם. העובדה כי ידע שילדה נפלה בשרותים מסתדרת אם ההנחה שזדורוב הוא אכן אשם ברצח. כמו שאמרתי, ההצטברות של הראיות משכנעת אותי בדבר אשמתו אפילו אם אין הוכחה חותכת אחת. מצד שני אני לא משפטן ולכן גם הנימוק כי היה צריך לזכות אותו מחמת הספק נשמע לי סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקטע עם "ילדה נפלה בשרותים" ממש לא מובן הקשר בינו ובין משהו שדומה לראיה. אם הוא הרוצח הוא יודע ששום ילדה לא "נפלה" בשרותים, ולמה הוא בכלל צריך לספר סיפור כזה ? מה מוכיח הקשקוש הזה ? עדות השמיעה הזאת יכולים להיות לה אלף פרושים, אבל אף אחד מהם לא מראה שאמר זאת רוצה הילדה. ללא קשר לדבריך, אני רוצה לסכם מדוע שיניתי את דעתי, מאז הכרעת הדין כשאמרתי אז שאני נוטה להאמין (אם כי בפרוש לא בודאות) שזדורוב הרוצח, למרות שאיני מאמין בהרשעות על סמך הודאות הנאשם. היו אז שלושה נימוקים עיקריים שאותם גם הזכרתי שגרמו לדעתי ההיא: 1. ההודאה של הנאשם לא הוצגה רק כמסמך כתוב וחתום על ידו כפי שהיה נהוג בעבר, אלא לוותה בקלטות שהציגו את ההודאה. 2. היו "פרטים מוכמנים" שרק מי שהיה בזירת הרצח בעת שבוצע היה יכול לדעת. 3. נמצאה טביעת נעל של הנאשם על מכנסי הנרצחת. אחרי התכנית התברר לי ש: 1. הקלטות לא מחזקות את ההודאה אלא מחלישות אותה. פשוט צפיתי בהן ונוכחתי בכך מעל לכל ספק. בנתונים האלה מסמך כתוב היה כבר עדיף. אמנם מסמך כתוב חתום בידי הנאשם לבדו מהווה תעלומה כי לא ידוע איך בדיוק הושג, אך כשרואים איך הושג כבר אין תעלומה אבל אוי לעניים שכך רואות . . . 2. ה"פרטים המוכמנים" שכל כך שכנעו אותי בזמנו (ורואים זאת בויכוח עם נעמה) התבררו לי לגביהם שני דברים. האחד הוא עדות של מומחה, פרופסור לקרימינולוגיה לפיה נערכה בדיקה בארצות הברית ב 38 תיקים שבהם בוטלה הרשעה של נאשמים ש"הודו" באשמתם עקב בדיקת די אן איי חד משמעית שלא הייתה נהוגה כשהורשעו. כפי שמספר המומחה ב 36 מקרים מתוך ה 38 היו גם "פרטים מוכמנים" ובכל זאת חד משמעית הנאשמים היו זכאים. ההסבר שלו הוא שהפרטים האלה מועברים לנאשם ע"י החוקרים במודע או שלא במודע. אולי יש לכך הסבר אחר, אבל ההסבר לא כל כך חשוב אלא העובדות בבדיקה זו שהן חד משמעיות. נימוק נוסף שבגללו איני מאין עוד ב"פרטים המוכמנים" הוא שבמקרה שלנו אבדתי אמון מוחלט במשטרה לאחר שראיתי את הקלטות, וכיוון שהפרטים המוכמנים נמצאים בתוך עדות של שוטרים קל לי לא להאמין. 3. לגבי טביעת הנעל התברר שטביעות נעל על בד אינן מקובלות בעולם הזהוי הפלילי כחד משמעיות מבחינה מדעית כמו טביעות אצבעות ומבחני די אן אי ויכול להיות עליהן ויכוח. ברור שלא מדובר בראייה מוחלטת אלא בהשערה. הבאת מומחה שאומר "אפשרי בהחלט" שזה בכלל לא "בטוח", ואני שמעתי מומחה לזהוי פלילי שהסביר את אותם סימנים על המכנסיים בצורה אחרת ומשכנעת מאד, וגם הסימנים עצמם שראיתי בתמונה (למרות שאני עצמי לא מומחה כלל) לא הזכירו לי סוליות נעליים גם כשהתאמצתי להפעיל את דמיוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר אפשרי לשאלות בפסקה הראשונה שלך: הרוצח בא הביתה, הוא נסער (היה לו יום קשה...), הוא מרגיש שהוא חייב לשתף מישהו אבל לא יכול לספר לאשתו את האמת. אז הוא מספר לה את הגרסא המכובסת ביותר האפשרית: "ילדה נפלה בשירותים", ותוך כדי כך גם מרגיש טוב יותר - בהבל פה נבנתה מציאות חלופית שבה הילדה נפלה ולא הוא או מישהו אחר רצחו אותה. זה קצת פתלתול, אבל נראה לי שסערת נפש מוסרית שאי אפשר לחלוק אותה היא מקור טוב לדיס-אינפורמציות כאלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |