 |
לי קשה מאוד לחשוב על משהו שניתן היה לעשות למען שיפור איכות חייו של החתול המנוח (בדגש על איכות החיים ולא הארכתם תוך גרימת סבל) ולא נעשה. המקרה הזה הוא בפרוש אחד מאותם מקרים בהם אני מתקנא בבעלי החיים, שניתן לקצר את סבלם המיותר. הכרתי יותר מז"ל אחד, שמנת יתר של מורפיום היתה יכולה רק לעזור לו.
באחד הבתים שגרתי בהם גר עוד לפני חתול חצר מרוט ומסכן, שהיה מספיק מיואש כדי להתקרב אלי בשביל אוכל (ללטף אותו הוא לא הרשה לי). החתול היה רזה, צולע, עם זנב שנראה פשוט חסר עור - כולו פצע אחד גדול והנשימה שלו שרקה וחרקה. באחד הימים שלא יכולתי יותר להסתכל עליו, השלכתי עליו מגבת, עטפתי אותו והכנסתי אותו לארגז נשיאה (ולמרות זה הוא הצליח לשרוט אותי) ויחד נסענו לוטרינר. כל הדרך הוא נשף וילל ונראה עויין מאוד.
הוטרינר בדק אותו (בזהירות, בתוך כלוב מסורג מיוחד לבדיקת חתולים פראיים) ונתן את ההבחנה הבאה: בזנב התפתח נמק - צריך לכרות אותו. רגל אחת שלו משותקת, כנראה פגיעה עצבית בירך - צריך לכרות אותה מעל הברך כי הוא גורר אותה. זיהום חריף בדרכי הנשימה, יתכן שגם בריאות - דרוש טיפול אנטיביוטי של לפחות שבועיים בתנאי אשפוז. באופן כללי, החתול נמצא במצב של תת-תזונה ויתכן שגם אנמיה - דרושה דיאטה מיוחדת, גם כן בתנאי אשפוז.
שאלתי אותו מה הוא מציע לעשות. הוא אמר שמכיוון שמדובר בחתול רחוב, אשפוז של שבועיים, כולל זריקות ומתן תרופות יהיה סבל גדול בשבילו, מה גם שאין לצפות לשיתוף פעולה מצידו בתהליך ומתן הטיפול יהיה כרוך בריסון בכוח, כל זה לפני שדובר על הניתוחים. ההמלצה שלו היתה להרדים, פשוט כדי לחסוך בסבל (ומן הסתם האינטרס האישי שלו היה להרוויח על הטיפולים). אני קיבלתי את ההמלצה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש