 |
אחת הקבוצות החברתיות מתנגדת נחרצות לשחרור אזרחים מחובה כללית רק בשל שייכותם למחנה פוליטי מסוים (לפי תחזיות: מרצ מקבלת 9 מנדטים, שינוי 9 מנדטים). לפחות לגבי הבנים.
אולם, אין בכך דבר. הכלל חייב לחול על כל האזרחים ללא תלות במינם. הדמוקרטיה שלך איננה אלא אוליגרכיה, בה אסור לקבוע חוקים אם יש קבוצה המתנגדת להם. אני מסכים אתך שזה המצב *בפועל* לא פעם (ולכן יתכן שגיוס כזה, על-אף שהינו מחויב השוויון, באמת לא יתקבל) ואני גם מסכים אתך שמצב *רצוי* (למשל השאלה אם *לדעתי* זה בסדר, כך התחמקת מנושא הנשים האפגאניות) הוא סובייקטיבי. מה נשאר לנו אם כן, אם פסלנו את ה "בפועל" ואת ה "רצוי"? נשארו הגדרות הדמוקרטיה, האומרות בין השאר שלא תהיה אפליה בין האובייקטים המשפטיים בהם היא מכירה (אזרחים) על רקע דתי.
"אתה נותן דוגמאות על יחידים ואני מדבר על קבוצות" - אני מצטער לומר לך, אבל הדמוקרטיה אינה מכירה בקבוצות, רק ביחידים. אם קבוצה מתאחדת ומגישה תביעה נגד אדם, *היא הופכת ליחידה* ובמשפט לא תינתן קדימות לתביעתה על נאשם היחיד. רק דיני הראיות ישפטו.
יתכן שמה שאתה מתאר (קבוצת השוד והגזל) אכן יקרה, אבל זו תהיה בחירת הכוח, לא בחירת הדמוקרטיה. לצערי, חיים בדמוקרטיה כוחנית כמו שלנו ניוונו אצלך את מושג זכויות האדם והורידוהו לדרגת 'החזק שולט'. אולי זה ככה, ואכן אין זה היגד *אובייקטיבי* לומר שאין זה ראוי שכך יהיה, אבל זה גם לא דמוקרטי.
שפטה של הדמוקרטיה היא שפתם של היחידים, הדמוקרטיה לא מכירה בקבוצות. דו-השיח של החרשים הוא בינך לבין הדמוקרטיה. מזווית ראיה אנתרופולוגית, אתה רואה איך דברים נעשים בפועל, ומסיק שזו דמוקרטיה. מבלי לטעון שכך באמת נעשים דברים, אציין שלא פעם חורגת ההתרחשות מגבולות הדמוקרטיה ושומה אלינו האזרחים, בסיוע כלבת השמירה של הדמוקרטיה, להגדיר חוקה לישראל, אשר תבהיר באופן ברור מה מותר לרוב לעשות ומה אסור.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש