בתשובה להוגג, 31/05/10 23:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. בזמנו לייבוביץ ייחד את הכינוי יודו-נאצים דוקא לחיילי צה"ל (במלחמת לבנון הראשונה) ולא למתנחלים או לתומכי א"י השלמה למשל. זה נראה לי אז משונה מאוד. אבל היום אני מבחין שיש משהו באבחנה הזו. ב. לנאציזם שתי פנים. ישנו הפן הפוליטי של שלטון הפועל ע"פ קטגוריות ואבחנות גזעניות/לאומיות ודורס ברגל גסה את הערכים של הגינות והומאניזם. מבחינה זו משטר אפרטהייד עונה על הקריטריון הראשון אך לאו דוקא על השני. הפן השני של הנאציזם הוא האופי החברתי של ההמון המאפשר קיומו של שלטון נאצי. אילולא הגזענות האנטישמית (החריפה או הלאטנטית) והניכור מערכי ההומאניזם של הציבור הרחב הגרמני, לא היתה המפלגה הפוליטית הנאצית יכולה לקום ולהגיע לשלטון מלכתחילה. ג. האבחנה הזו עשוייה להסביר את האמירה המוזרה לכאורה, הבאה: מפלגתו של ליברמן היא אולי פאשיסטית ופופוליסטית אך לא "נאצית". לעומת זאת מצביעיו של ליברמן בהחלט תואמים את הפרופיל של ההמון הנאצי. ד. באשר להתבטאות של הח"כ הלא נכבד א-סנע, הרי שהיא מגוחכת. מותר לציבור היהודי לסבור שציבור מצביעיו של הח"כ הנ"ל, רוממות הדמוקרטיה ו"מדינת כל אזרחיה" בפיהם אך אג'נדה נאצית למהדרין בליבם, אחרת לא היו ממהרים כל כך לתמוך באבירי זכויות האזרח של החמאס. נמצאים האדון א-סנע והגב' זועבי טובלים ושרץ בידם. ה. לגבי המשט שסיומו כלל אינו טרגי בעיניי (על דאטפת אטפוך) ובכל מקרה סיומו עוד רחוק מן העין. נדמה לי שכרגיל התקשורת מובילה את הציבוריות אל העיסוק בטפל ובשוליים והרחק מלב העניין. ו. ברור למדי שלאדון "צ'ייני" הישראלי יהיה בקרוב הרבה זמן לתחביביו, אך זהו כאמור הצד הצבאי/רכילותי הפחות חשוב של העסק. הצד החשוב וליבו של העניין הוא האינטרס והיכולת של ישראל לקיים הסגר ימי על מדינת החמאס בעזה. ז. האינטרס של ישראל לקיים את הבלוקאדה הימית ולנטר את כמויות ואיכויות הנשק הזורמות לרצועה הוא ברור לפחות לטווח הלא-ארוך. השאלה החשובה היחידה בכל הסיפור היא לכן יכולתה של ישראל להתמיד בקיום הבלוקאדה ומידת המחיר הבינלאומי שהיא תוכל לשאת בו בשל כך. ח. נדמה שזה גם שורש הטעות של ההסברה הישראלית המבזבזת את כוחותיה על כל מיני בוקי סריקי של צילומים צבאיים, מי עשה מה, כמה קמח יש ברצועה ומי חוליגן ושקרן גדול יותר. במקום זאת רצוי להפסיק לבלבל במוח, לאזור אומץ ולהתרכז בסוגיה החשובה היחידה: כאמור שאלת המצור הימי על רצועת עזה וסיבתו. ט. במחשבה שנייה הסעיף הקודם הוא עגלה גדולה מדי שאני רותם לסוס גמדי. בהתחשב בכך שבאופן מעשי בכלל לא קיימת הסברה ישראלית קוהרנטית ומתואמת, נראה לי ששמחת העניים שלנו תהיה אם פרשת המשט תצליח לכל הפחות לפטור אותנו מן המשרד המיותר להסברה ומן הגורנישט העומד בראשו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''כמה קמח יש ברצועה'' זו הסוגיה החשובה ביותר ובהפרש ניכר מהאחרות. ככל שאני משתדל לברר את התשובה לשאלה הזו, איני מוצא דרך להעמיק מעבר לכך ש-'צה''ל אומר כי אין משבר הומניטרי' ו-'פעילי שמאל אומרים שתינוקות מתחילים למות כזבובים'. אני מעריך את רוחב ואורך הלמדנות והשיטתיות מאחורי השקפותיך כעדיפים בהרבה על שלי, לכן אני משוכנע שקביעתך שנושא הקמח הוא שולי מבוססת היטב וחשיבויותיהם של הדברים נשקלו בקפידה. אם זאת - אני חושש דווקא התשובה לשאלה קמחית זו, על טעמה הטפל, תקבע את החלטתי (הטפלה וחסרת החשיבות עוד יותר) אם לעבור לצד הפוסט-ציוני ואולי האנטי-ציוני, כולל הכרזה (ביני לביני) על טעות בלתי נסלחת בבחירות האידיאולוגית ה''ראשוניות'' של הצד החלוצי במשפחתי, או שלא. הכל תלוי בקמח ובדומיו הבוקים והסריקים. ((אני מודע לכך שלאמדינת אמרנולכם ברצועת עזה נשלטת ע''י כוח עויין מאוד המנהל למעשה מלחמה נגדנו ושזה הנימוק למהשלאיהיה)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה סבור שבהשוואה למצוקה הקיומית של מיליון תושבי הרצועה, קביעת דעתו של ישראלי אחד היא כדבריך "טפלה וחסרת חשיבות". אני כלל איני סבור כך ולכן אני מצר על הטון הסארקאסטי מעט בדבריך. ברשותך אצטט קטע מסופר אהוב עליי: "העולם מלא ילדים בלתי-רצויים. מחצית האוכלוסים [...] הם חסרי בית -פליטים ושבויים" "אין ביכולתי לעשות כלום לגבי כל היתר. וזה בדיוק עניין שבו אני יכול לעזור. [...] שיקולים כמותיים אינם תופסים. אם [שיניתי משהו בדעתו של אדם אחד] יש בכך מלוא השילומים על כל מידה שהיא של בושת פנים". תגובתך ראוייה לתגובה רצינית רחבה וארוכה ככל שיכול מישהו לתת ולכן אני חושב שכדאי שנעבור לדיון החדש שנפתח בנושא, כדי שלא נשאר רק שנינו בפתיל הזה. אסתפק כאן רק בשתי נקודות קצרות לגופו של עניין: א. כשם שמוטב שצה"ל יפסיק לפסוק בענייני "משברים ההומניטריים" בכלל, כך ברור שהמציאות רחוקה מאד מתיאור נוסח "תינוקות מתחילים למות כזבובים". העובדה שאתה מצטט זאת מפי "פעילי שמאל" מלמדת שאולי אתה קשוב מדי לאנשים שלא ראוי להקשיב להם. אין בכוונתי לשים עצמי עד מומחה ולהעיד מהם בדיוק גבולות המצוקה ברצועת עזה או ליפול לפח של השוואות לא תופסות עם דארפור או האיטי. אתעקש לומר לך רק זאת: יש אנשים רבים שכוונתם טובה ורצונם לעזור. לא כולם מצליחים לשמור על טוהר נשמתם. חלקם מתאהבים בסוס עליו הם רוכבים ולא יתנו לאף אחד לעצור את דהרתם גם כאשר הם הופכים סכנה לעצמם ולזולתם. ב. טרחתי ולא הצלחתי למצוא עבורך את הקטע בחדשות של רשת SKY בו אחד מדוברי החמאס אומר בעצמו שהנושא כלל אינו הומאניטרי הנושא הוא הסרת הסגר הישראלי על רצועת עזה. בסופו של דבר חשוב שנצא מעורנו ונבחן את המציאות בחוץ: ישראל נקלעה/תעתה לליבו של טייפון עולמי העוסק בנושא אחד בלבד - הסרת הסגר על רצועת עזה. איש אינו עוסק במצב התזונה של התינוקות ברצועת עזה. אילו זה היה הנושא כולם היו מציעים לחמאס ושות' להעביר את הסיוע שלהם במכס הישראלי ולהפסיק לעשות הפגנות ופרובוקציות. חובתנו כאמור היא לקבוע את דעתנו מתוך תבונה ואנושיות אך אל לנו לסגור עצמנו בבועה סוליפסיסטית הרואה את חזות הכל במה שמתרחש במבוכי נפשנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |