בתשובה לGod eat God, 25/01/02 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כהלצתך פניתי למגנה כרטא ומצורפים מספר סעיפים מעניינים לגבי זכויות היסוד הקבועות באותו מסמך מכונן לקוח מאתר הסיפריה הבריטית- http://www.bl.uk/collections/treasures/magnatranslat... וכיו"ב זכויות יסוד שאין רוב רשאי לבטלן
(6) Heirs may be given in marriage, but not to someone of lower social standing. Before a marriage takes place, it shall be' made known to the heir's next-of-kin. (8) No widow shall be compelled to marry, so long as she wishes to remain without a husband. But she must give security that she will not marry without royal consent, if she holds her lands of the Crown, or without the consent of whatever other lord she may hold them of. (10) If anyone who has borrowed a sum of money from Jews dies before the debt has been repaid, his heir shall pay no interest on the debt for so long as he remains under age, irrespective of whom he holds his lands. If such a debt falls into the hands of the Crown, it will take nothing except the principal sum specified in the bond. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו חוכמה קטנה לקחת ממסמך היסטורי כה עתיק (שמת לב למרחק בשנים מהדמוקרטיות המודרניות של היום, נכון?) את אותם סעיפים שאין ספק שהם ספציפיים ורלוונטיים לאותה תקופה. יש בכך איזו חוסר תמימות, שהרי ברור שלא לאילו הייתה כוונתי. הנ"ל, מיותר לציין, אכן מושפעים מהדרך שבה בני-אדם שונים תופסים את המוסר. לא כך הדבר לגבי החלקים הקונסטיטוציוניים של המגנא כרטא. כך גם הכירו בהם מחבריה; לדוגמא, הסעיף הראשון, המגביל את זכותו להתערב בנושאים ערכיים (שאז היו מונופול של הכנסייה). והעיקר, עצם רוח הרעיון, *שאין לו תקדים* של זכויות נצחיות, חירויות שיש לאדם ואין לרוב, לשלטון, סמכות לבטלן: TO ALL FREE MEN OF OUR KINGDOM we have also granted, for us and our heirs for ever, all the liberties written out below, to have and to keep for them and their heirs, of us and our heirs: המגנא כרטא, למרות קדמוניותה, מסמלת את אחת מפריצות הדרך הגדולות לקראת חוק אובייקטיבי. הניגוד העז לשרירות הלב של השלטון, מוחלף פה ב "עקרונות מסדירים" שמגבילים את שרירות לבו זו של הרוב לתבנית קבועה של זכויות אנושיות בלתי ניתנות לביטול. אין הדיון פה על תוכן המגנא כרטא. מושגי התוכן נקבעו מאוחר הרבה ביותר, לקראת התגשמותה הסופית של הדמוקרטיה המודרנית שעדיין לא הושלמה. אולם זה מציין הדרך העיקרי לגבי *מושג התבנית*, האקסיומות, המגדירות את הדמוקרטיה המודרנית, להבדיל מדמוקרטיות פרימיטיביות (עוד בתקופה המסופוטמית, ראה בספר הנפלא "לפני היות הפילוסופיה") בהם שלט הרוב ללא כל מגבלות.הצעד הבא, מבחינה היסטורית היה "מגילת הזכויות" אתה יכול לראות את ההמשכיות של האובייקטיביזציה, והאדמיניסטרטיזציה של החוק, לקראת חוק ספציפי פחות, אובייקטיבי יותר ואל-זמני. דרך אגב, קונסטיטוציה, היסוד המכונן של כל דמוקרטיה מתוקנת, היא מן הסתם זו שמסדירה את זכויות הרוב וההגבלות החלות עליהן, לשם הגנה על המיעוט מפני "עריצות-הרוב". חוקה אינה נבחרת ע"י הרוב! זו תהיה מעגליות. חוקה צריכה להיות *לפני* הרוב, הן כרונולוגית והן משפטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי האובקייטביזציה, אם יש כזו בכלל, מתחילה ומסתיימת בשש (או שבע) ההגדרות של דנט, שמתוכם אפשר לגזור מהם ומהו היחס בין יצורים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברצוני להסכים בפה מלא ולהוסיף שתי הערות קטנות. האחת, ''מגילת הזכויות'' היא למעשה אוסף של תריסר התיקונים הראשונים שנעשו לחוקה האמריקאית, ואשר הרחיבו והוסיפו לה רבות מבחינת זכויות אדם ואזרח. השנייה, חשוב להדגיש כי החוקה (על תיקוניה) לא קודמת רק את שלטון הרוב, אלא גם את הממשל כולו, ואחת ממטרותיה העיקריות היא לתחום את הממשל שנוצר בעקבותיה, ולהגדיר את גבולות זכויותיו להתערב בחיי התושבים. העניין ניכר מאוד באופן הניסוח של מגילת הזכויות, שמתארת איסורים על הממשל (ראו התיקון הראשון, למשל, האוסר על הקונגרס להתערב בעניינים דתיים) ולא זכויות של האזרח. חוסר ההבנה של מהות החוקה ניכר היום במיוחד בארה''ב, בדמות טיעוניהם של אנשים כי החוקה ''מגבילה'' את ידיה של הממשלה במצב חירום, וכי היא איננה מאפשרת לה את ה''חופש'' כדי לבצע את תוכניותיה, ובכך מסכנת ופוגעת באזרחים. טענה זו מסרסת מהיסוד את מטרת החוקה, את אופי הקשר בינה לבין הממשל, ואת מהות הגבולות שהיא יוצרת, ויישומה מהווה סכנה לעצם קיומה של ארה''ב כדמוקרטיה חוקתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שהבאת לזילות מעמדה של החוקה מהווה עדות נוספת לדינמיות בהגדרת הזכויות במשטר הדמוקרטי. במקרה זה תהיה החלפת סידרי העולם הבסיסיים בעייתית במיוחד על שום התוקף המיוחד שהעניק להם הרוב (או נציגיו) ואע"פ אין זכות שאינה ברת החלפה/שינוי ובתנאי שהמנגנון הדמוקרטי ימשיך להתקיים (זה נשמע איום ואבקש את מחילתך אך כבר כשעה ומחצה אני עונה על תגובות בדיון זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור ההערות המחכימות שכבר הופיעו להודעתך נראה לי כי הדיון עומד להתפצל לכמות פתילים שתאלץ אותי להעסיק עוזר/ת במשרה חלקית לכל הפחות. הייתי מסיר את כובעי בפני כותבי המגנה כרטא על חדשנותם ועומק אבחנתם אם רק היה לי כזה אך יש להבחין כי חוכמת בחינת המגילות לסוגיהן היא חוכמה שבדיעבד. כפי שהשכיל יהונתן אורן להבחין הקביעה שנראית לנו אוביקטיבית דינה להשפט על ידי ההיסטוריה או על ידי בני תרבויות אחרות ואין צדקתה מובטחת. המגנה כרטא שנראתה לבני תקופתה שיאו של השיפוט האוביקטיבי נראית לכולנו כיום כמסמך שבחלקו ניתן להגדירו כתמוה. (דרך אגב היא לא פורסמה כמחאה על שרירות ליבו של הרוב). ראוי כי נלמד גם אנו להיות ענווים די הצורך כדי להכיר במגבלות שיפוטנו המוסרי. המוסר המערבי המודרני (תעצרו אותי כשאני נשמע פלצני כמו בצירוף הקודם), כמו גם השתקפותו בקבצי החוקים של המדינות השונות, הוא נהדר ונפלא בעיני, בד"כ, ואע"פ אין הוא מהווה את סופו של תהליך אלא שלב אחרון בהתפתחות עד כה (וראה מקרה בלגיה המדמה לעצמה כי ערכיה המוסריים הם "נכונים" וכי על כן מערכת המשפט שלה יכולה לשפוט כל אירוע בכדורנו). לא נפלא הדבר כי בדמוקרטיות קדמוניות יותר התקבלו החלטות מרוסנות פחות אך אין להסיק כי הדבר נובע מהשתפרות המוסר אלא כי השנים והניסיון לימדו אותנו על הסכנות השונות ועל כן כיום אנו נוקטים כפרטים משנה זהירות בקבלת ההחלטות (ועדיין טועים לא מעט). ברשותך אוותר על דוגמאות לדינמיקה בזכויות מאז "מגילת..." ודי לנו אם נבחן את עצמנו כדי לראות כי זכויות האדם ובעיקר גבולותיהן הן דבר דינמי ובהכרח יהה כזה שכן הזכויות השונות מתנגשות זו בזו במפגש של פרטים שונים. בעניין חוקה אצטט תנועה מוזרה מארצנו הקטנטונת "חוקה עושים בהסכמה" ואם אין הרוב מקבל אותה הרי שמקבלים אותה נציגיו ובעיני, לפחות בשיטה המקובלת בארצנו, שקולים הם זה לזה (קשה לי להזכר במקרה בו נכפתה חוקה על חברה מסויימת בשם הקידמה והנאורות הנובעות ממנה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכויות *מוענקות* מידי כותבי המגילה. הם לא היו שם קודם, הם לא יהיו שם אם לא יהיה מי שיתן אותן. זכויות הן נצחיות ככל שיש מי שיעניק אותן או לפחות יכיר בקיומן. מטבע הדברים קיימת נטייה חברתית להעדיף את בני החברה על-פני בריות אחרות בסולם הזכויות. כך קרה שבני אדם בד"כ אסור להרוג, אבל חיות אחרות מותר. לא נטלו מבעלי-החיים האחרים זכויות כלשהן, פשוט לא העניקו להן אותן מלכתחילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לא נטלו מבעלי-החיים האחרים זכויות כלשהן, פשוט לא העניקו להן אותן מלכתחילה.'' מסכים אבל רוצה לחדד. ''לא העניקו'' אין פרושו שגם ''לא חושבים שלא מגיע'', אלא שבמסגרת שיקולים כלשהי, ''אי הנתינה'' גוברת על ההכרה שכן ''מגיע'', או יותר נכון, שיש להם זכויות מכח עצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא הפעם הראשונה שמופיעות בדיון זה הערות מטיפוס 'שיש להם זכויות מכוח עצמם' וכל פעם מחדש אני תוהה על מקורה של קביעה זו. כבר הרבה זמן לא ראיתי גזר עם זכויות מעצם היותו/שפן עם זכויות מעצם היותו/אדם עם זכויות מעצם היותו. זכויות, ודוגמה מוכרת היא "זכות הקדימה", מקבלים. באין מי שיתן זכויות הן לא קיימות ממש כמו שאינן קיימות כשאין מי שיקבל אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שבשביל כבוד צריך לעבוד. זכויות נובעות ממורכבות מערכתית של תן וקח, אבל גם ממהות האובייקט או הסובייקט, תלוי באיזה צד אתה נמצא. למעשה אתה אמור להמצא בשני הצדדים בעת ובעונה אחת. זכויות נמצאות על סקלות של צרכים מצד אחד ושל התחשבות מצד שני. זה מצחיק לדבר על זכותו של הגזר, או של הבקטריה, אבל קצת פחות מגוחך לדבר על זכות הנמלה וזה כבר רציני לדבר על זכותו של השפן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת המאמר ששלחתי לך ודאי תוכל למצוא הקשר מעניין למתן הזכויות. על כל פנים אני מוצא כי זכויות אינן ניתנות לדבר מעצם היותו (אף כי בדיסקליימר שלי במסגרת דיון זה השתמשתי בניסוח דומה ואולי אף זהה) אלא לכל הפחות מעצם תפקידו ותועלתו. צרכים? התחשבות? דומני כי מדובר בהומניזציה של המצב ובהקשר אותו מאמר ודאי תוכל לזהות כי מינוח זה יפול לתחום הביקורת החברתית. אני מוצא כי הדברים "טבעיים" בהרבה בכל הנוגע לזכויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך כרגע סבורני שלא הבנתי מה אמרת. בפרט, האם לדעתך *יש* למישהו זכויות מכח עצמו, או לא? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |