 |
במחשבה שנייה אני רואה בשאלתך עומק גדול מאד. כמי שבא משם, אני מכיר לא מעט אנשים העונים לתיאור שלך. וכבר בהתחלה ברצוני לומר שאיני מוצא בהם פגם אלא נהפוך הוא: לעיתים קרובות הם הטובים והמעולים שבחבורה.
הסיבה לכך שהם מקיימים אורח חיים הלכתי (בכל מיני דרגות של חומרה) אינה איזושהי תאוריה איזוטרית או התחכמות רעיונית. בד"כ מדובר בקונפורמיזם. האנשים הללו מעריכים את סביבתם ואורח חייהם מתוך אהבתם ורצונם שלא לפגוע בקרוביהם ובחבריהם.
נכון שהדבר אינו מתישב עם חיובי האמונה כפי שהוזכרו לעיל (עיקרי האמונה ברמב"ם ועוד). אבל דוקא בראייה חילונית מותר לנו להקל בערכם של דרישות אלו, ולראות בהן דוקא השפעות זרות (יווניות ונוצריות) ולאו דוקא יהודיות. עשרת הדיברות עוסקות בהלכות מעשה ולא בהצהרות אמוניות וגם הרמב"ם (ולייבוביץ על אחת כמה וכמה) לא העניקו לבני אדם את תפקיד "בוחן כליות ולב".
ע"פ הבנתי לייבוביץ לא היה מוצא שום פגם באמונה כזאת. מאחר ומשמעות האמונה אצלו זהה לבחירה בקיום המצוות, הוא ככל הנראה לא היה יכול למצוא פגם באמונתו של אדם כזה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש