בתשובה להאייל האלמוני, 08/04/10 7:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מגבלות הצנזורה הצבאית חלות על כולם, מגבלות צו איסור פרסום חלות על מי שהצו ממוען כלפיו. אני מאד נזהרת בדברים הבאים, כי כבר שנים שלא התעסקתי עם החומרים האלה, אבל נדמה לי שצווי איסור פרסום (בדומה לצווים בכלל) אישיים יותר במהותם,2 ולכן לא חלים עלי ועלייך, בין השאר כי את ואני לא יודעות מהם הפרטים אסורים בפרסום ונדמה לי (האם אני יכולה להדגיש שוב את ה"נדמה לי"?) שבמקרה של צווים לא חל הכלל בעיין חוקים בעניין הנחת הידיעה.1 ההסתייגויות, כי אני לא משוכנעת שאין יוצאים מהכלל. 1לכן, למשל, צווי גיוס או צווי עיקול צריכים להמסר ישירות לנמען, לעומת חוקים שמתפרסמים ברשומות וחלים עלייך גם אם מעולם לא שמעת עליהם. 2 ובניגוד לאיסורי פרסום כלליים יותר, כמו איסור פרסום פרטים מסוימים של קטינים, של משפטים המתקיימים בדלתיים סגורות וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא שהדיון לא מענין, אבל סתם לידע כללי http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3871970,00.h... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ראיתי שהוסר הצא"פ. ויפה שווינט חושבים ש"חומרת האישומים מתחדדת לנוכח העובדה שהנאשמת היא צעירה בת 23 מתל-אביב, כתבת באתר אינטרנט". כי זה היה יותר בסדר אם הנאשם היה צעיר מחדרה שממלצר להנאתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא זה, אבל שמת לב לעובדה שב'הארץ' ובויינט היא בכותרת לא עיתונאית בכלל? הכותרת ב'הארץ': "אישום: פקידה לשעבר בפיקוד מרכז העבירה לעיתונאי מסמכים מסווגים". הכותרת ב'מעריב': "העיתונאית ענת קם מואשמת בריגול חמור והדלפת מסמכים". ובויינט: ""חיילת-מרגלת": גנבה אלפי מסמכים מסווגים". ב'הארץ' זה צורם עוד יותר, לאור העובדה שהיא הייתה כתבת ב'וואלה', שקשריו עם 'הארץ' ידועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הכותרת של "הארץ" נראית לי יותר מדוייקת מהאחרים. האישומים הם אכן על עבירות שעשתה (לכאורה. לכאורה!) כשהייתה פקידה, ולכן אין משמעות לעובדה שכיום (כלומר, עד לפני חודש) היא עבדה ככתבת.1 אז נכון שהכותרת של מעריב היא לא טעות (מבחינה עובדתית היא אכן עיתונאית והיא אכן מואשמת בריגול והדלפה),אבל היא בבחינת עובדות שלא ממש קשורות לגרעין הסיפור. 1עניין שרק מתחזק לאור העובדה שבזמן מעצר הבית שלה היא המשיכה לעבוד כעיתונאית. זו פריבילגיה לא קטנה - אם היא הייתה ממלצרת או עובדת בתחנת דלק, מעצר הבית היה פוגע באפשרות שלה להתפרנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גם "הארץ" לא לגמרי מדקדק בפרטים הללו. לדוגמה: למי שרוצה למצוא עיתונאית שנמצאת בכלא הישראלי ואפילו לא זכתה למעצר בית, חפשו: "אמנה רחום נוצריה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דבר צורם הוא העובדה שאורי בלאו ממשיך להיות מועסק ככתב ב"הארץ", תוך שהוא יושב בלונדון ומסרב להחזיר את המסמכים. לספק לבחור פרנסה במצב כזה, זה לתת לו גיבוי. למה הם עושים את זה?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת הארץ כעיתון, אורי בלאו איננו עבריין אלא עיתונאי ועיתונאי טוב. גם האשמת ענת בריגול חמור הוא הפרזה והיסטריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם סקרנות: מה דעתך על ענת בהשוואה לפולארד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז ואנונו. פולרד מסר מסמכים לנציג מודיעין של מדינה אחרת (גם אם לא בדיוק מדינת אויב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "הפרזה והיסטריה"? הסעיפים שקם מואשמת בהם (סעיף 113 לחוק העונשין) יושבים תחת הכותרת "ריגול חמור" גם אם הפעולות שהיא עשתה לא מקוטלגות, רעיונית, בהגדרה של "ריגול" כמו שרוב האנשים רואים אותה (כלומר, העברת מידע סודי לאוייב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי בלאו הוא חמור חושף מקורות, שאלמלא היה אידיוט מספיק לפרסם צילום של המסמך המודלף, לא הייתה גברת קם נחשפת. בתור עיתונאי, הוא פישל בענק. ולגבי האשמתה - זה הסעיף בחוק, וייתכן שלדעתך גניבת אלפי מסמכים מסווגים כולל התכניות המבצעיות ותכניות מגירה של פיקוד המרכז (אם האישום נכון) ומסירתן לעיתונאי היא מעשה לא מופרז ולא היסטרי, אבל יש כנראה אחרים שחושבים שאפילו לעיתונאית בעבר ובעתיד אסור לבצע אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיף להסכים איתך לגבי המשפט הראשון. את הקף המסמכים שהיא העתיקה שמעתי רק אחה"צ. נכון שהיא הגזימה בענק. אם היתה מעתיקה רק את המסמכים ששימשו את הכתבה של אורי בלאו על פקודות "ליירט" , היה הרבה יותר קשה למערכת הבטחון להאשים אותה לא רק בריגול חמור אלא בריגול בכלל. אני חושב שהיא תואשם וגם תורשע אבל נראה לי שלא בריגול חמור. אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר לעצמנו שחלק מהאינפורמציה עלולה להיות ספינים ומניפולציות. אלון בן דוד סיפר שהיא צרבה תכניות אופרטיביות עתידיות וכד'. אם היא עשתה את זה אז זאת מגלומניה שלה, טפשות וחוסר זהירות קיצונית. השאלה היא האם היא אכן מסרה לבלאו את 2000 בהמסמכים או רק 50 שאינם כוללים את התכניות המבצעיות, למרות שמסתבר שהוא ידע על עופרת יצוקה עוד לפני שנקראה בשם זה. אינני בטוח שאלון בן דוד לא ידע על עופרת יצוקה עוד לפני שקבלה את השם. ב"ערב חדש" הוא הסכים שאם היו שופטים עיתונאים על החזקת חומר סודי, הוא היה יכול למצוא את עצמו בכלא לזמן רב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה אני יכול לקחת סיכון ולהביע פקפוק בטענות על המסמכים שמאשימים את ענת קם בהחזקתם. אני גם לא מאמין שבלאו מחזיק את המסמכים הללו ועיתון הארץ מגן עליו שזכותו להחזיק אותם. העפרונית: לכך אני מתכוון במילה היסטריה. נעשה כאן כנראה תרגיל לאיים עליה שתסכים להודות בריגול סתם במקום ריגול חמור תמורת הסדר טיעון. החשד שלי שהפגיעה העיקרית כאן היא בקצינים שביצעו מעשים על גבול או מעבר לחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הפרזה והיסטריה, סתם בדיחה גרועה. מה הקשר בין מה שיא עשתה לבין ריגול בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ענו על זה. ככה נקרא הסעיף הרלבנטי בחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בינתיים ראיתי את זה. וצריך לשנות את נוסח הסעיף בחוק. אגב, גם לו היתה מוסרת את המסמכים לראה"מ זה היה עדיין ריגול חמור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסעיף הרלוונטי בחוק, זה שנקרא ''ריגול חמור'' יש מכשול לא קטן העומד בפני התביעה בכל מקרה של העמדה לדין לפי סעיף זה, ודאי שבמקרה האמור. מדובר בארבעת המילים ''בכוונה לפגוע בבטחון המדינה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא לא - לריגול חמור יש תת סעיף העוסק ב"השגת" ידיעה סודית ללא כוונה לפגוע בבטחון המדינה (113(ג)) וכן יש סעיפים אחרים שעוסקים בכך - ידיעה סודית (113א) ותת סעיף של "מעשה הכנה" 116(2). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שמופיע בכתב האישום: ב. הוראות החיקוק לפיהן מואשמת הנאשמת: 1. ריגול חמור (מסירת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בבטחון המדינה) – עבירה לפי סעיף 113 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). 2. ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית בכוונה לפגוע בבטחון המדינה) – עבירה על סעיף 113 (ג) סיפא לחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממ, מעניין אם זה נסיון להפחיד אותה כדי להגיע לעסקת טיעון, או שהתביעה יודעת עוד כמה דברים שלא מספרים לנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון מלמד שבשלבים אלה של התביעה מודלפות האשמות כבדות משקל, שבד''כ מתמתנות עד הגשת התביעה לבית המשפט. טלי פחימה וראאד סאלח הן דוגמאות שעולות בזכרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריה דרעי והרמיזות על רצח הזוג ורדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מה שהבנתי מחברי המשפטנים, התביעה בדרך כלל נוהגת לעשות כן כדי להגיע לעסקת טיעון על סעיף אחד פחות חמור. כלומר, קח את הסעיף, מצא מה הסעיף הבא בחומרתו - זה הסעיף שרוצים להגיע להסדר טיעון עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחדים מחברי הטובים ביותר הם אישתי'' - ע.ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשתי היקרה היא אכן חברתי הטובה ואהובה עד מאוד, אבל את זמה שכתבתי לעיל דווקא שמעתי ממשפטנים אחרים ששוחחתי איתם בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפחות קיבלת הרמה להנחתה שכנראה תלד נשיקה או שתיים. מה רע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<בזאת אני פורש מהדיון הקצר, שמלכתחילה לא הייתי מעוניין בו, עם מישהו שאין לי מושג מיהו, בחיי האישיים> | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מאותה סיבה שצה''ל נותן גיבוי לגלעד שליט תוך שהוא יושב שעזה ומסרב להתאסלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם פרסום פרשת הדלפת המסמכים הסודיים ע"י ענת קם, ניצבו במערכת "הארץ" לצד כתבם אורי בלאו, אליו הועברו המסמכים שפורסמו בעיתון: "רוצים להבטיח את האינטרסים המקצועיים לעיתונאים, שעיקרם הגנה על העבודה שלהם"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני יום יומיים מעתי ראיון עם רון בן ישי שאמר שבשום פנים ואופן עיתונאי לא צריך לחשוף מקורות מידע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ ממה שעפרונית כתבה, נראה לי שדווקא להכתיר אותה כ"פקידה בפיקוד מרכז" מעמיד אותה באור יותר שלילי מאשר "עיתונאית": זה מדגיש את העבירה הבטחונית, ומטשטש את האולי-ערך העיתונאי. ובאופן כללי יותר, אחרי בין-עיון-לרפרוף בעמודי "הארץ" שעוסקים בפרשה, הרושם שלי הוא שמצד אחד, העיתון העמיד סוללת פרשנים, שכולם באופן חד-צדדי בעד קם ובלאו ונגד מערכת הבטחון; ומצד שני, החלקים שהם ידיעות ולא פרשנות (וההפרדה ברורה), ובכלל זה הציטוטים של דיסקין ושל משפטנים, הוגנים ומאוזנים מספיק כדי לראות שהפרשנויות חד-צדדיות להחריד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאמרתי. כשמישהי שהיא כתבת ב'וואלה', הקשור ל'הארץ', והאחרון בוחר להכתיר אותה כ'פקידה לשעבר', זה נראה די מוזר - אולי כמו נסיון להתחמק מהספקולציה האפשרית על הקשר בין קבלתה לעבודה להדלפה, אולי כמו נסיון למזער את חשיבותה של קם. אבל בניגוד לגיבוי המוחלט שהעיתון נותן לבלאו, ביחס אליה הוא מתנהג אחרת - לפחות בכותרות. ולגבי הקשר לתפקידה - מקובל בעיתונות לציין מה האדם עושה כיום. מישהו מעלה על הדעת שבפרשת איציק מרדכי, למשל, הכותרת הראשונה ב'הארץ' הייתה "אלוף פיקוד צפון לשעבר חשוד בהטרדה מינית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפסקה הראשונה - עכשיו הבנתי את כוונתך, אבל זה נראה לי קלוש, בעיקר כשכל העמודים הראשונים מלאים פרשנויות לטובתה. לפסקה השניה - לא השתכנעתי. ציון מה שעושה האדם היום מקובל אם זה רלוונטי לידיעה (או לפחות, כעומק הרלוונטיות כך הבלטת העיסוק). במקרה של מרדכי, הפואנטה בחדשה היא שמדובר באישיות בכירה ומוכרת גם היום. לכן הידיעה צריכה להיות מנוסחת משהו כמו "מרדכי חשוד בהטרדה מינית בהיותו אלוף בצה"ל". לא תופס למקרה של קם. נתסכל על זה הפוך: אם הארץ היה מתנסח כמו מעריב, לא היית חושד בו עוד יותר בהטיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. פרשנויות זה דבר אחד, ידיעות זה דבר שני. 2. בד"כ, למיטב זכרוני, מציינים מה שיותר 'חשוב', או את עיסוקו הנוכחי של האדם. 3. לא. בתכל'ס, ציפיתי שזה מה שהוא יכתוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי השמאלני המנייאק שכתב את "לו הייתה עוסקת אחרי שחרורה מצה"ל בתחום התובלה, האם מישהו היה מדווח ש"נהגת משאית מואשמת בריגול"? ברור שלא. כל הניסיון לשרבב לכאן את עבודתה היום, ככתבת רכילות לא מאוד חשובה, נועדה להוסיף לפרשה הזו נופך של רדיפת חופש העיתונות. והפטריוטיות העיתונאית הזו היא מפלטם האחרון של הנבלים."? http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/091/221.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמוך גם אני רפרפתי רפרוף של בוקר על הפרשנויות ב''הארץ'', וכמוך אני מוצא את הפרשנויות פגומות קמעא בעניין האובייקטיביות, מה שאינו מפליא כשמדובר בעיתון הבית של בלאו, עיתון שממילא אינו חשוד בגישה ימנית או בטחוניסטית. למען האמת, הפרשנויות לא התאמצו מדי להיות נאמנות לעובדות, ולפחות עלי הן השפיעו בכיוון ההפוך מסיבה זאת (אם אתה בטוח בצידקתך אין לך סיבה של ממש לעוות את הנתונים) כך שכרגע אני לא חד-משמעי בעמדתי לגבי העניין כולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מהיום סובל ''הארץ'' מהעניין הזה. הדיווחים לא רעים, אבל הפרשנויות, ודווקא אלו של הכותבים ה''בכירים'' (אלדר, מרקוס) הן גרועות עד מבוכה. גרוע מכולם מאמר המערכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר המערכת הוא הבעת דעה, לא פרשנות. יתכן שאתה לא מסכים עם דעתה של מערכת הארץ, אבל אין לך (או להם) סיבה להיות מובך מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהמאמר כולל שטויות, הוא צריך להביך את החתום עליו. טוב, גם ''צריך'' אינה מתאימה כאן. מכיוון שאין לי לחשק לחפור במאמרי עבר, אעצור כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה ''גרוע'' מופיעה אצלך כמשהו אובייקטיבי. היא ההיפך מכך. זהו שיפוט מאד סובייקטיבי שלך שאני למשל, אינני מסכים לו-במיוחד לגבי אלדר. לכן את המרכאות היית צריך לשים מסביב למילה ''סובל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גרוע" דווקא לא לגמרי סובייקטיבי. בלי קשר לצדקת הדעה המובעת, או למידת ההסכמה לה, אפשר להעריך במידה לא מעטה של אובייקטיביות את העומק וכוח השכנוע של מאמר דעה (או תגובה באייל). בעיקר, עד כמה הכותב ממעט בכשלים לוגיים, ממעט בטעויות (או הטעיות) עובדתיות, משתמש בנימוקים רלוונטיים, ומעלה נימוקי-נגד צפויים כדי להתמודד איתם. אני מניח שלכל זה אתה מסכים, אבל חולק על ידידיה עד כמה אלדר עומד במטלה. לגיטימי. אבל אני סקרן, האם אתה יכול להצביע על בעלי טורי דעה ופרשנות שמאלניים שלדעתך הם גרועים, ו/או ימניים שלדעתך הם מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי כרגע להזכר בדוגמאות אבל אני זוכר שהיו. אלדר איננו סובל מכשלים לוגיים אלא אולי לדעת כמה, מכשלים (אידאו)לוגיים. בעצם מי שחשבתי שהכתיבה שלו גרועה על פי ההגדרות שלך הוא ארי שביט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה, אם אני מבין נכון (יש צנזור בקהל?) על "אדם ברחוב" לא מוטלת אף מגבלה בנושא משום שצו איסור הפרסום לא נמסר לו, והצנזורה לא חלה עליו משום שהוא אינו ניזון ממקור מידע מוסמך. כלומר הוא יודע שענת קם במעצר בית בגין הדלפת מיסמכים כי הוא קרא על זה באינטרנט, ואם הוא חוזר על מה ששמע אין כאן חשיפה של מידע חדש. אם זה כך אז הבלוגרים ומשתמשי הfacebook שלחשו בתקופה האחרונה "יש פרשיה סודית שאסור לנו לדבר עליה, אבל תבדקו בגוגל" יכלו פשוט לכתוב את מה שהם יודעים (או חושבים שהם יודעים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממם, אני לא בטוחה אם הניתוח שלך מדויק. הצנזורה כן חלה על "אדם ברחוב" כי יש צו כללי (שפורסם בשנת 88 ברשומות ולמיטב ידיעתי לא בוטל מאז) ולפיו כל אדם חייב להגיש לביקורת הצנזור כל דבר שהוא עומד לפרסם (ופרסום ברשת גם הוא פרסום) אם החומר נוגע לבטחון המדינה, ליחסי ישראל ערב או לאירועים בשטחים והעובדה שחומר התפרסם בעיתון זר לא פוטרת מהגשת החומר לצנזורה (אבל מהווה נימוק חזק מאד לכך שהצנזורה תאשר את הפרסום. ובאמת - הצנזורה לא פסלה את פרסום הכתבה המקורית של בלאו). לעניין צו איסור פרסום אני קצת יותר מתקשה, כי - כמו שכבר ציינתי - בדרך כלל צווים פונים לנמען ספיציפי, אבל לא בהכרח, ובשביל להיות בטוחים צריך לראות את הצו האמור... הייתי שמחה מאד לסיים את התגובה הזו ב"אבל אני לא עורכת דין אז אם זו שאלה קונקרטית כדאי להתייעץ עם אחד", אבל אני כבר כן עורכת דין. ובכל זאת - אם זו שאלה קונקרטית כדאי להתייעץ עם עו"ד קונקרטי שיבחן אותה לעומק (ואני מוכנה להיות עורכת הדין הזו). ___________ העלמה עפרונית, מחפשת עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכותרת נכונה שבעתיים לאורו של הסקופ בפסקה האחרונה, אלא אם כן החמצתי משהו בזמן האחרון. כה לחי ומזל טוב! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף לברכות. הישג חשוב! מזל טוב ובהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברכות ______ שמעתי שיש עבודה בשפלה (אם את מעוניינת להיות שפחה של משרד גדול) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני לא מתכוונת לנהל את קמפיין חיפוש העבודה שלי באייל, אבל אם יש הצעות אפשר לשלוח אותן לדואל שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל טוב ובהצלחה. עד כמה שאני זוכר בראשית דרכך האיילית עדיין היית תלמידת תיכון או חיילת, ואם כך אשרינו שזכינו להתלוות למסע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזל טוב לעלמה עפרונית! מה זה "להתלוות למסע"? התחושה היא שהאיילים, ואני בתוכם, מימנו לה את הלימודים ומילצרנו יחד איתה כדי לשלם שכ"ד. אבל זו כמובן רק תחושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם תחושתי, ולמען האמת ראיתי בזה השקעה לעתיד, בתיקווה שהיא תתמחה בתחומים רלוונטיים עבורי. מז"ט ובהצלחה עפרונית! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתיימר להיות עורך־דין. אבל עורך דין אחר כתב (בהקשר למקרה אחר עם נסיבות שונות למדי) "אין רלוונטיות לאמצעי שבו מתבצע הפרסום. בנסיבות העניין, פרסום פרטי המקרה, בהנחה כי יש צו איסור פרסום, מהווה פרסום אסור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי איפשהו שפרסום באינטרנט הוא לא פרסום? השאלה איננה האם פרסום באינטרנט הוא פרסום, אלא האם צו איסור הפרסום חל על המפרסם או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת תם: נניח שצו איסור הפירסום אמור לחול גם עלי. תפקידו של מי להביא צו זה לידיעתי? באיזה אמצעים עליו לנקוט כדי שקיומו של צו זה יובא לידיעתי? האם עצם ידיעתי שקיים צו כזה מחייבת אותי, או שהצו עצמו אמור להמסר לי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שכאן אני קצת מתבלבלת. על פניו, צו (להבדיל מצו כללי) אמור להיות ממוען ישירות לאדם (או לגוף) עליו הצו חל. מצד שני, יש צווים כללים (ואז הם אמורים להיות מפורסמים ברשומות או במקבילה שלהם). הענין הוא, לצערי, שכדי לדעת מה בדיוק הסטטוס של הצא"פ, אני צריכה לקרוא שוב את החוק, וכרגע1 אין לי גישה למאגרי חקיקה וצריכה לראות את הצו עצמו. 1כלומר, לא כרגע כרגע. כרגע "בתקופה הנוכחית". ועם כל הכבוד לסקרנות האיטלקטואלית שלי ולאייל, נראה לי קצת מופרז ללכת לספרייה בשביל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה לי מלעשות לך דבר איום כמו לשלוח אותך לספריה :-). אבל בואי נעשה תרגיל מחשבתי: נניח שהצו אמור להיות צו כללי. אז, כדבריך, הוא אמור להיות מפורסם ברשומות או במקבילה שלהם. אבל מה יפורסם ברשומות? "חל איסור לפרסם כל פרט על פרשה בטחונית עלומה"? "חל איסור פירסום על אתם יודעים מה"? "חל איסור פירסום על כל דבר שלא הותר לפירסום"? "חל איסור פירסום כל פרט על מעצרה של ענת קם. אוווופס"? לא יודע. לא נראה לי משהו מאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לאור הקשר בין חלק מהחוקים האלה לחוקי החירום הבריטיים ודבר המלך במועצתו, לא יפתיע אותי בכלל אם באיזה סעיף מתחבא הסבר בסגנון ''איסור הפרסום חל על כל פרסום שהוא כגון טלגרף, מורס, סמפור, הפצת השמועה באמצעות יוני דואר ואף שימוש במכבש דפוס ביתי להדפסת הידיעה האסורה בפרסום''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא עם הספריה, הבעיה היא עם ה"ללכת". אין לי בעיה לנבור בספרות מקצועית אם הספרים הרלוונטים יהיו אצלי. (: אתה לא צריך להקשות עלי, כי תחושת הבטן שלי היא לומר שצא"פ מהסוג הזה צריך להיות ממוען ישירות. אממה? תחושת בטן זה לא ממש משהו לסמוך עליו. יכול להיות שסתם אכלתי משהו מקולקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי את החוק באינטרנט (!), אפשר לראות את סעיפים 68 ו-70. מהניסוח נראה שהאיסור כללי. אבל למה לדבר באופן כללי כשאפשר לקרוא את הצו עצמו? יש כאן משהו מעניין, שעונה חלקית לתהייתו של דורון: השוטר מבקש להביא את עצם קיום הצו לידיעת אמצעי התקשורת, כדי שידעו לא לדבר עליו. בעקבות השתלשלות הפרשה הזו, אולי כדאי שבפעם הבאה תפרסם המשטרה את המידע-שאין-לפרסם בבלוג שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אולי זה יותר מצחיק: בבלוגוספירה1 דובר על צו איסור פרסום על קיום צו איסור הפרסום. ברפרוף שני בההארץ לא מצאתי לזה אישור. זה קשקוש? 1 נגיד http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1281 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוב המאמר: # תאריך הכתיבה: # יום חמישי, אפר' 8, 2010 הערה מנהלתית: הפוסט הזה נכתב בשבוע שעבר והוסר, לבקשתה של ענת קם. אני מחזיר אותו כפי שהיה. פוסט נוסף בנושא נמצא בתהליכי כתיבה. האם לפרקליטיה של ענת קם ולבקשות האישיות ממנה היתה פשוט השפעה חזקה יותר על אנשים בארץ מאשר בחו"ל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זה לא. "כמו כן אנו מבקשים כי הצו יורה ..." קרא בעצמך http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2010/04... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי במקביל להסרת צו איסור הפרסום, וצו איסור הפרסום על צו איסור הפרסום, הוציאו צו איסור פרסום על צו איסור הפרסום על צו איסור הפרסום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבל טאגליין על הכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה גוף שלא קיבל את הצו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלומיאליות הזו יכולה להצחיק, אילולי הקשר להרוגינו מאש ידידותית בעזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |