בתשובה לארז לנדוור, 15/02/10 8:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את שלום עליכם(?), עגנון וביאליק מלמדים בבתי הספר. גם את מי שלא מעוניין. אין יותר "נגיש" מזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נגיש פירושו לא כל מה שאפשר לקרוא (אחרת גם יצירות הודו, סין ויפן הוא נחשבות כנגישות) אלא מה שקרוב יותר להוויית חיי הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא בטוח, כהנחת יסוד, שספר שמתאר הוויה קרובה לחיי הקורא מתחבב עליו יותר. לפעמים אפילו להפך. דוגמאות לא חסרות (שלא מעולם הפנטזיה), מ"אלה קארי הילדה מלפלנד" דרך "שרה גיבורת ניל"י" ועד "הלב". יש בספרות משחק משתנה של קרבה והרחקה: ילד תל אביבי יכול ליהנות מ"עיר קטנה ואנשים בה מעט", כיוון שחלק מהעונג הוא המוכרות והקירבה. לעומת זאת, כשהוא קורא את "לובנגולו מלך זולו", העונג שייך לתחושת החידוש, ההרפתקה וההיפתחות הרגשית והפיזית לעולם, כמנגנון של צמיחה מנטלית. זו פשוט חוויית קריאה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על התחבבות. קורא יכול לאהוב יצרות יידיות יותר מיצירות אמריקאיות אבל האחרונות יותר דומות להוויית חייו ולכן קרובות אליו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אמרתי שלא תמיד מה שדומה להוויית החיים (=קרוב גיאוגרפית וכרונולוגית), קרוב יותר רגשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש. את התרבות האמריקאית אנחנו יונקים מהטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא את היצירות הספציפיות שארז הזכיר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |