בתשובה לארז לנדוור, 08/02/10 8:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שחרגת כאן מהבעת דעה לגיטימית ודרוג ע"פ טעם אישי למשהו הגובל בבורות זחוחה וגסות רוח. מותר לצדד בדרוגי כוכב נולד, משאלי SMS ומצעדי מכירות כמדד לאיכות של יצירה אמנותית, אבל מדוע יש צורך לבעוט במדדים אחרים כמו נגיעה ברבדים של הזדהות רגשית החורגים מכל מחיצה של שפה ותרבות. סאלינג'ר הוא כותב מצויין בגלל יכולתו לתאר את המיצרים הרגשיים הכולאים את גיבוריו (לטעמי סדרת הסיפורים של פראני וזואי טובים לא פחות מהתפסן בשדה השיפון הידוע) ומדברים אל כולנו ולא בגלל שכתב באנגלית והפך לאייקון של דור הביט האמריקני. מדי פעם, גם משוררי יידיש עשויים לגעת בשמי הקטרזיס הידוע של אפלטון,גם אצל קוראים מארץ סין. העובדה שמיליארד סינים אינם מודעים לכך אינה גורעת מאום מהישגם האמנותי. ואם כבר מדברים על הבדלים תרבותיים חוששני שהכפריים בסין מסוגלים ל"התחבר" לעיירה היהודית של תחום המושב ולזוועות מלה"ע השנייה, הרבה יותר מאשר לתרבות הנגד והפרחים של הייט אשברי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביצעתי כאן שום שיפוט ערכי, רק אמרתי שלישראלי חילוני כמוני, ההוויה האמריקאית קרובה יותר מהוויית יהודי מזרח אירופה ולא רק בגלל ההבדל בזמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קנטרנית במקצת: איך נראים לך תום סויר, הקוסם מארץ עוץ וטוביה החולב? עד כמה עולמם נראה לך קרוב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא ארז, אבל לי עולמם של כולם נראה די מרוחק, כשהקרוב ביותר הוא תום סויר (תגובה 211172) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הענין. תום סויר והקוסם מארץ עוץ הם ספרים שלישראלי מודרני אין בעיית נגישות אליהם גם אם הם מדברים על מקום אחר או עולם פנטנסטי. דמויותיהם לא זרות לקורא. טוביה החולב מתאר עולם זר - אנשים שתפיסת עולמם תחומה בעולם המצוות והם חיים בין גויים מוזרים. תום סוייר ואמיל טישביין היו קרובים לקורא הישראלי יותר ממוטל בין פסי החזן עוד בימי הישוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תום סויר מדבר על עולם פנטסטי? במה ספינות הקיטור על המיסיסיפי קרובות יותר מאשר העיירה של טוביה? ולמה שוב "הקורא הישראלי" במקום פשוט "אני"? לא היה כאן שום ויכוח לו היית מתאר חוויה אישית. אבל אתה מנסה לתאר את "כולנו", ומה לעשות, "אנחנו" לא בדיוק באותה חוויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם פנסטי התיחסתי לדוגמאות אחרות כמו הקוסם מארץ עוץ. עולמו של תום סויר קרוב יותר לקורא הישראלי החילוני מעולמו של טוביה לא בגלל ספינות הקיטור אלא בגלל ההוויה המודרנית יותר שמלבד ענין הכנסיה המופיע שם היא גם חילונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. על כך נשאר כנראה חלוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחפושות פורים שזכורות לי מהילדות: אינדיאני, טוביה החולב, היפי, כנראה שיש משהו בטיעוניו של ארז. (קרל מאי וג'ק לונדון היו הסופרים המשפיעים על אבי בילדותו בקליש, פולין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לרגע שוב על קרל מאי. חלק לא קטן מן התרבות האמריקאית (בפרט זו ההוליבודית) מקורו בסמטאות של העיירה היהודית ולאו דוקא בקרקס של בופאלו ביל. איני בא להתוכח עם המובן מאליו (השפעתה הגורפת של ארה''ב על תרבות הכפר הגלובאלי). אני רק בא לומר שמתחת לאמריקניזציה שע''פ השטח, בני אדם ממשיכים להיות תבנית נוף מולדתם. העובדה שברחובות עזה שותים סבן-אפ ואולי אף קוקה קולה מבני ברק אינה אומרת שהעזתים מטיבים להבין את מרטין לותר קינג מאשר את ביבארס או סלאח א-דין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על תרבות הגלובליזציה ולא על השפעת התרבות האמריקאית על *כל* העולם. ציינתי שעבור ישראלי, סאלינג'ר (למשל) נגיש יותר משלום עליכם (למשל) וגם בעצם מהתרבות העברית של אותה תקופה - בני דורם של עגנון וביאליק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את שלום עליכם(?), עגנון וביאליק מלמדים בבתי הספר. גם את מי שלא מעוניין. אין יותר "נגיש" מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיש פירושו לא כל מה שאפשר לקרוא (אחרת גם יצירות הודו, סין ויפן הוא נחשבות כנגישות) אלא מה שקרוב יותר להוויית חיי הקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא בטוח, כהנחת יסוד, שספר שמתאר הוויה קרובה לחיי הקורא מתחבב עליו יותר. לפעמים אפילו להפך. דוגמאות לא חסרות (שלא מעולם הפנטזיה), מ"אלה קארי הילדה מלפלנד" דרך "שרה גיבורת ניל"י" ועד "הלב". יש בספרות משחק משתנה של קרבה והרחקה: ילד תל אביבי יכול ליהנות מ"עיר קטנה ואנשים בה מעט", כיוון שחלק מהעונג הוא המוכרות והקירבה. לעומת זאת, כשהוא קורא את "לובנגולו מלך זולו", העונג שייך לתחושת החידוש, ההרפתקה וההיפתחות הרגשית והפיזית לעולם, כמנגנון של צמיחה מנטלית. זו פשוט חוויית קריאה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על התחבבות. קורא יכול לאהוב יצרות יידיות יותר מיצירות אמריקאיות אבל האחרונות יותר דומות להוויית חייו ולכן קרובות אליו יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אמרתי שלא תמיד מה שדומה להוויית החיים (=קרוב גיאוגרפית וכרונולוגית), קרוב יותר רגשית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש. את התרבות האמריקאית אנחנו יונקים מהטלוויזיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא את היצירות הספציפיות שארז הזכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שמזמן לא קראת את שלום עליכם? אני ממליץ על "שיר השירים". נסה ותהנה (רענן ונגיש לא פחות ממסתורי הזן והרכיבה על אופנוע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. קראתי את התרגום החדש של דן מירון לטביה החולב. ספר טוב מאוד אבל לא רלבנטי להוויה הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה אם הוא פחות רלוונטי מ'איגוד השוטרים היידים' של מייקל שייבון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כי הוא מדבר על הווייה אמריקאית (גם אם חלופית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר מרחיק לכת. ספר שכולו עוסק בהוויה *יידישאית* חילופית, שבמקרה היא גם אמריקאית, יותר קרוב אליך מספר המתאר את המקור, או מספר המתאר הוויה אמריקאית של תחילת המאה (מוטל בן פייסי החזן?) ומה על ספרים מהודו, מפורטוגל, מיוון, מספרד? לא, לא קונה את זה. זה נשמע לי כמו בחירה אידיאולוגית גרידא, לא כמו שאלה של 'מרחק' ו'קרבה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד השוטרים היידים כנראה קרוב יותר לצ'נדלר ואלמור ליאונרד מאשר לשלום עליכם. (לא קראתי מספיק שני הסוגים כדי להיות בטוח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איגוד השוטרים דומה יותר לאיזק באבל מאשר לשלום עליכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובין איזאק באבל לתרבות הישראלית יש לדעתי יותר פער מאשר בין שלום עליכם לתרבות הישראלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין מה יגידו רוסופילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינת צורת הסיפור אתה צודק חלקית, מבחינת החברה המתוארת לגמרי לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החברה המתוארת היא עירונית, אלימה ומנוכרת, מלאה בפשע ושחיתות. ברור לי שיש נקודות דימיוןגלויות וחבויות לשטעטל, ובכל זאת, סיטקה מזכירה לי את לוס אנג'לס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלוס אנג'לס פחות קר. אם כבר היא מזכירה קצת את מיניסוטה ב''פארגו''. אולי אני צריך כבר לסיים את המאמר לאייל שאני כותב על ''איגוד השוטרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי למזג אוויר, אבל עכשיו אני מחכה למאמר שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תבנה על זה, אני כבר עובד על זה שנתייים ואני עדיין כותב על בירוביז'ן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. מדוע שמישהו ירצה לבחור במשהו ע"פ מידת קרבתו אליו בזמן או במקום, אלא אם רצה מראש לבחור בו? ואיך מחליטים מי קרוב אלינו יותר, הראפרים של דטרויט או הלויים במעלות בית המקדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. נראה שגם דן מירון מסכים איתך, עם הטביה הקטנוני שלו (ללמדך שהקשר בין טביה לטוביה הוא כקשר שבין אותלו לאיתיאל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(קארל מאי אולי כתב על ארה''ב, אבל כף רגלו מעולם לא דרכה שם. ואולי משום כך ניתן להבין למה הוא דמיין שמהגר ירוק גרמני יקח בהליכה את אנשי המערב המהוללים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות: הקטארזיס הוא של אריסטו ולא אפלטון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |