בתשובה לראובן, 08/02/10 9:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתאונות דרכים נהרגים לא רק נהגים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 49521 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שלא מכיר את הבדיחה: המורה שואלת בשיעור מי יכול להסביר את פשר המונח "על אחת כמה וכמה". מוישל'ה מרים את היד ומקבל את רשות הדיבור. אומר מוישל'ה "אם היו קוראים לך מינה הייתי ממיין אותך". אומרת המורה "אבל קוראים לי זינה". עונה מוישל'ה "על אחת כמה וכמה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תגובה 115913 ב. אני רוצה לראות את מוישל'ה מנסה להתעסק עם זינה. נדמה לי שארס ניסה את זה פעם, ואתה זוכר מה קרה לו (שלא לומר "איך הוא גמר"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחוז הנהגים + הולכי הרגל באוכלוסיה לעומת אחוז הקרביים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שנמשיך, חשוב לי שתדע שקיבלתי בסך הכל 70 במבוא לסטטיסטיקה למדה"ח, ועוד במועד ג'. כך שאם אתה רוצה לטעון טענה ספציפית בתגובות הלקוניות האלה (למשל שהסיכון ליהרג בקרב גבוה עשרת מונים בגלל שיעור נמוך של הקרביים באוכלוסייה), אני: א. מאוד גאה בעצמי שהבנתי את זה. ב. רוצה להזכיר לך שיש קרביים גם במילואים, ובמלחמות הם מגויסים כולם (כלומר שיעור הלוחמים בכל מלחמה גבוה משיעור הקרביים באוכ' בשנתון ממוצע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>> ב. רוצה להזכיר לך שיש קרביים גם במילואים, ובמלחמות הם מגויסים כולם (כלומר שיעור הלוחמים בכל מלחמה גבוה משיעור הקרביים באוכ' בשנתון ממוצע). למעשה לא. בפועל, בכל שנה ושנה במשך שירות המילואים נפלטים חיילים מהקבוצה של "קרביים" בקצב גבוה בהרבה מהקצב שנפלטים אנשים מקבוצת ה"חיים", כך שאחוז הקרביים (או "שיעור הקרביים" כמו שקראת לזה) יורד עם העליה בשנתונים. אאל״ט, אחוז הקרביים בשנתון מסוים שנה אחרי הגיוס הוא בין שישית לעשירית (בערך שליש מהזכרים זה שישית, אם מוסיפים את אלו שכלל לא התגייסו מסיבות בריאות, אמונה, או מוצא השיעור פחות מכך). עשר שנים מאוחר יותר השיעור (אין לי נתונים מספריים - זה מה שזכור לי ברמה האישית) הוא בערך חצי מכך. לעומת זאת שיעור הנהגים באוכלוסיה לא פוחת באותו אופן. הנהגים ש"ירדו מההגה" הם מיעוט קטן, ורוב האנשים ממשיכים לנהוג הרחק מעבר לגיל הפרישה. מובן שעצם הצגת השאלה "קרביים מול נהגים" היא מטעה. יכלתי לטעון שהפעילות המסוכנת ביותר שאדם יכול לעשות זו נשימה: יש עדויות חזקות מאד שכל מי שעוסק בכך מספיק זמן מת. העובדה שיש דברים מסוכנים בחיים שאינם שירות קרבי היא טפלה לשאלה האם שירות קרבי הוא מסוכן. השאלה האם שירות קרבי הוא מסוכן היא אווילית. מי שחי בישראל ועומד דום פעם בשנה (לפחות) בצפור הצופרים *יודע* ששירות קרבי הוא מסוכן. לגייס סטטיסטיקות כדי לכפור בכך אלו לא יותר מתמרוניה הטעיה. איך אמר צימרמן? You don't need a weather man To know which way the wind blows. הסיפור שאנחנו בעצם מגנים על הגוזל ששוכב בגולני במארבים מפני הסכנה האיומה שאורבת לו בתאונת הדרכים בדרכו לאפטר (לו היה ג'ובניק) הוא לא יותר מבדיחה, ואפילו לא מאד מצחיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לא ניסיתי כלל לכפור בטענה לגבי הסיכון שבשירות קרבי (ואפילו הסכמתי איתה). הצבתי שאלה פתוחה לגבי ההשוואה בין נהיגה לשירות קרבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה בעצם אומר פה, בחלק השני של התגובה? מה פירוש "מסוכן" אם לא מה שמתבטא בסטטיטיקת המוות (והפציעות)? האם לא יכול להיות (ואפילו סביר למדי), שהרושם שנוצר בצפור הצופרים הוא מעוות, תוצאה של הלך רוח ציבורי לא-רציונלי, ועליו לסגת מפני עובדות יבשות הסותרות אותו, אם אכן יש כאלה? האם אתה לא מעמיד את עצמך בפוזיציה של בן-זמנו של קופרניקוס שאומר "השאלה האם השמש סובבת סביב הארץ או ההפך היא אווילית. מי שחי על הארץ ורואה את השקיעה והזריחה *יודע* שהשמש סובבת סביב הארץ. לגייס תצפיות ומתמטיקה כדי לכפור בכך, זה לא יותר מתמרוני הטעיה."? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. כשאתה מעמיד כך את הדברים אין לי אלא לחזור בי מכל מה שכתבתי בנושא הזה. איני מוכן להיות זה שיעמוד בדרכה של המהפכה הקופרניקאית הבאה שאולי תגלה שבעצם מסוכן יותר להיות ג'ובניק מאשר קרבי. ושאלה קטנה: אם אכן כך יתברר מהסטטיסטיקה, האם אתה חושב שנכון יהיה לדרוש חתימת הורים לפני ששולחים בן למשפחה שכולה או בן יחיד לתפקיד לא-קרבי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ההנחה שלי היא שתפקיד לא-קרבי אינו יותר מסוכן, ואינו שונה, מהחיים בכלל (תאונות דרכים). שאלה שנראית לי קשה יותר (חשבתי במשך דקות ארוכות שזה מה ששאלת) היא, אם אכן יתברר מהסטטיסטיקה ששירות קרבי אינו יותר מסוכן מהחיים בכלל, האם עדיין צריך להגביל את שירותם *הקרבי* של בני משפחה שכולה (אם באיסור מוחלט, אם בדרישה לחתימת הורים, ואם במתן פטור מקרבי לבוחרים בכך כשלא ניתנת זכות כזו לבני משפחות "סתם"). אני מתלבט כאן. השיקול ל"כן" הוא הטענה הלא קלה, ושאני בעצמי מטיל בה ספק למרות שהעליתי אותה בדיון, שנפילה קרבית היא משהו שונה במהותו, וקשה יותר, ממוות בנסיבות אחרות. (ולמרות שזו לא ההבחנה המוסדית בישראל, וכנראה מסיבות טובות, מוות בשירות צבאי לא קרבי שייך לצד האזרחי בחלוקה הזו ולא לצד הקרבי.) כלומר, מידת הסיכון אינה חזות הכל. אבל כנגד זה, צריך לשאול מה הסיבה לכך שהנפילה הקרבית קשה יותר להורים ולציבור. הנחתי שהסיבה היא התפיסה שאנחנו (החברה וההורים) שלחנו אותם אל מותם. אבל אם הסטטיסטיקה היבשה היא שהשירות הקרבי לא מסוכן במיוחד, האם עדיין נכונה התפיסה שאנחנו שלחנו אותם אל מותם? ואם זו תפיסה לא נכונה, ועדיין הרגשה דומיננטית, האם המוסדות צריכים להתחשב בה? על שתי השאלות האחרונות אני לא בטוח איך לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שהבנת מה שרציתי לטעון, אני רוצה לעבור לנקודה חשובה אחרת- כל פעם שאני כותב "קרביים" אני קורא "קרבAיים". זה כבר עושה לי צמרמורת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |