 |
הצהרת חיפה אכן מומלצת, ולו רק בשביל להתרשם שוב מן הפסיכולוגיה המרחבית שבאה לידי ביטוי כה מובהק במסמך, האמור לייצג את מיטב הדוקיומיסטיות של האינטלקטואלים הערבים כאן.
למשל הסקירה ההיסטורית המובאת שם מזכירה דיכוי, ניצול, אפלייה, כיבוש, חירות, עוול, הרס, טבח, עקירה, "אנו תובעים", כבוד, מחסומים ופשעי מלחמה - כנגד הערבים.
שום איזכור או לקיחת אחריות לעניינים כלשהם בהם היה הצד הערבי מעורב באיזושהי פעילות לא לגיטימית כנגד הצד השני. אפילו איזושהי נכונות לקבל על עצמם מידה של אחריות הסטורית *למצבם שלהם* לא נמצא כאן. נהפוך הוא, הם אף מאשימים את מי שכן ניסו ליישם דו-קיום בשני הצדדים במיני האשמות. זהו העבר המשותף.
ומה צופן העתיד? 'הגברת ההתנגדות והסירוב' ושלילה מוחלטת של שירות בהגנת המדינה, אבל גם לא שירות אזרחי כלשהו למען הכלל, גם לא זה הערבי, מאחר ואלו "סותרים את עקרון השיוויון" (???)
המסמך מגביר את החשד, העולה פחות או יותר מכל מה שקשור לסכסוך הערבי (כאן ובשאר האיזור), שמדובר בפסיכולוגיה אחרת לגמרי, כזו שאינה אחראית לכלום, לא על עברה ולא על עתידה. היא אינה תובעת מעצמה דבר - לא מצפוניות כלשהי על יחסה לאחר (אלא רק תביעות *ממנו*) לא התייסרות על משגיה שפגעו בה ואף לא אחריות לעתידה שלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש