 |
צה"ל, בתור מגן, היה צריך לפרוש את כוחותיו על פני שטח רחב, בניגוד לתוקפים שיכולים להפתיע בנקודה ולרכז כח במקום בו יבחרו. העדיפות, כשהייתה (והיא הייתה פחות ממה שטוענים, בין השאר כי חצי מהמניינים שוכחים לספור את הלא-סדירים הערביים, או מצד שני סופרים במניין החיילים רק את הקרביים הערביים, אבל את כלל היהודים - כולל אספקה, עורף ועל הנייר. העדיפות במאי הייתה קטנה מאוד, ובציוד בחודש הראשון הייתה לערבים עדיפות מוחצת למדי. בזמן הפלישה לצה"ל היו סה"כ 30,573 חיילים (מול כשלושים אלף של צבאות ערב, פלוס כמה אלפי לא-סדירים מקומיים), טנק אחד (ללא תותח) מול כ-40, עשרים וארבעה תותחי נ"ט\נ"מ מול כ-220, 5 תותחי שדה מול 140, שתי שריוניות נושאות תותח מול כמאתיים, 120 משוריינים ונגמ"שים (כולל הסנדביצ'ים) מול כשלוש-מאות. י
שום מטוס קרב מול כשישים, שום מפציץ מול 14, שלוש ספינות חמושות מול 12, עשרים ושמונה מתוסי תובלה וקישור מול 57.
ההצלחה הישראלית להפוך את הכלים בתוך זמן כל-כך קצר, ובתוך חודשים ספורים להגיע לעדיפות מוחצת, לא הייתה מובנת מאליה - וזה לא במקרה שגורמי הבטחון האמריקאים העריכו בטרם קום המדינה שהיא לא תחזיק מעמד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש