בתשובה לאפופידס, 20/10/09 9:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היתה רטוריקה מתלהמת של פיקוד ערבי אחיד שהכריז שהם גומרים על הישות הציונית תוך שבועות. והיה המצב בפועל, שבו אף מדינה ערבית לא נלחמה על פי התכנית המתואמת. מצרים שיגרה טור שריון קטן לכוון תל אביב, אבל את המסות הגדולות שלחה להשתלט על שטחים בנגב. הירדנים הסתבכו בנסיון להגן על ערי השומרון מפנינו, ואחר כך על החברונים (שהתחננו לפניהם שיבואו לסלק משם את המצרים!), ואחר כך על ירושלים כדי שהחזית לא תתרסק להם. הלבנונים הסתפקו בסיוע לוגיסטי לקאוקג'י (ויש עדיין וויכוח על המידה שבה לקחו חלק במלחמה). העירקים שלחו כמה פיות גדולים וגדוד מתנדבים. הסורים ניסו את כוחם בהשתלטות על צמח ועל חוף הכינרת, ולא כפי שהבטיחו לפיקוד הערבי המשותף. בקיצור - המזרח התיכון היה גם אז מקום של דיבורים מתלהמים, ועשיה מועטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה שטרחת, אבל במחשבה שניה אטוש תת-פתיל זה. אולי מישהו אחר יטרח לפתוח ספר הסטוריה/ויקיפדיה ולהתייחס לתיאור יצירתי זה (ואפשר גם למשפט השני בתגובה 528120). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מ"עשייה מועטה" זו נהרגו 6000 ישראלים. ואתה מנסה למחוק את ההישג הגדול שהם השיגו, בשיניים ובציפורניים, וביזע ובדמעות, ובהרבה מאוד דם. תתבייש לך, ותוריד את הראש, ותשתוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי המניין המעודכן ביותר הוא 6,795 הרוגים מאז החלטת החלוקה ועד להסכמי שביתת-הנשק האחרונים (מופיע אצל מיכל צור, "בראשית : הדרך למדינה ולצבא אחד תש"ז-תש"ט", הוצל"א משרד הביטחון, 2008.) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |