 |
|
 |
||
|
||||
 |
צודק. אבל נראה לי שזה מקרה קצה שאלו שני העובדים האחרונים בשוק והמשרות היחידות בתחום. בתנאים נורמאליים, אם העובד הטוב מקבל פחות ממה שהוא שווה, במקודם או במאוחר הוא ימצא מעביד שישלם את מה שהוא שווה (שזה יותר מפחותי הביצועים) ואם העובד הגרוע מקבל יותר ממה שהוא שווה, אז במוקדם או במאוחר המעביד ימצא עובד אחר - טוב יותר או זול יותר - שיקבל את מה שהוא שווה. אני חושב שאם מדובר במעביד חכם, אנחנו יכולים לוותר על כושר המיקוח של העובדים (שלא משפיע על המעביד, בהיותו חכם) ומה שנשאר זה "הכרה של השוק" - כלומר שהעובדים יודעים את מחירם. עכשיו קח מפעל יותר מעניין שיש בו 100 עובדים. מה הסבירות ש-50 הטובים שבהם כולם/רובם אינם יודעים את מחירם בשוק בעוד שה-50 הגרועים יודעים, ועוד שזה מתקיים לאורך זמן? במצב כזה, לדעתי, חוזים אישיים ייטיבו עם הטובים. אגב, הנסיון הפרטי והאקראי שלי בארגונים גדולים מראה - ככלל - שהעובדים שאינם מקפידים לדעת את מצבם בשוק, הם דווקא העובדים הפחות טובים. יש לך הסבר לזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם שתי הפסקאות הראשונות, בגדול, צריך רק לזכור שיש "חיכוך": מי שכבר מצא את מקומו בחברה לא תמיד ימהר ללכת, אפילו אם הוא קצת מקופח במשכורת (כי בהבטי העבודה שאינם משכורת, מי יודע מה מצפה לו במקום האחר), וגם להחלפת העובד שמקבל קצת יותר ממה שמגיע לו יש מחיר. אני מסכים שלאורך זמן, אצל מעביד חכם, המשכורות יהיו קירוב סביר למידת התרומה של העובד. לפסקה השלישית - ברור. עכשיו אני רואה שהאלמוני מתגובה 523280 טען טענה הרבה יותר מדי חזקה, לפיה בחוזים אישיים התגמול תלוי *רק* במיקוח ו*לגמרי לא* בביצועים. בוודאי שזה לא כך, ובוודאי שבהינתן כושר מיקוח זהה, העובד התורם יותר יתוגמל יותר. אבל נכון גם שכושר המיקוח משפיע לפחות קצת: בין שני עובדים שתורמים באותה מידה, המיטיב להתמקח יתוגמל לפחות קצת יותר מרעהו. לפסקה האחרונה - אין לי הסבר, והייתי שמח לדעת אם זו באמת תופעה כללית, ולפני כן, לפי מה הסקת עד כמה יודעים העובדים את מצבם. לא חייבים להיכנס לזה אם זה לא נורא מעניין אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נכון. כשחוקים וכללים צודקים, הם צודקים רק בגדול ותמיד יש חיכוך. ויש חיכוך כי יש תנועה חופשית. כדי שהדברים יהיו צודקים גם בקטן (כלומר בכל פרט, בכל רגע) צריך שלא יהיה חיכוך. ובשביל זה צריך לאסור תנועה. אבל אז שום דבר לא יהיה צודק, בטח לא בגדול. 2. עשית טוב כשניקת את אברי הגוף מהדיון. אני מציע לנקות/להבהיר גם את עניין ה"מיטיב להתמקח" (שלמרות שהסכמת עם הפיסקה השניה שלי, חזרת להשתמש בו בפסקה השניה שלך). בביטוי "מיטיב להתמקח" יש גם מסר של מניפולציה - כאילו מיטיב למרוח ולהטעות את המעביד (כמו סיילזמן, שמוכר קרח לאסקימוסים). מעבידים מנוסים לא נופלים על שטויות כאלו בתחום שבו הם מתמחים. זה קורה רק בארגוני ממשלה ובנקים גדולים שבו למראיינים ולמי שמינה אותם לא איכפת מהכסף של המעביד. לכן, כבר הצעתי, כדאי לרדת מרעיון של עובדים ש"מיטיבים לסבן" מעבידים פוטנציאליים. משמעות נוספת ומעניינת יותר של "מיטיב להתמקח" היא של עומד על שלו. בעל בטחון עצמי - לא פראייר. אני חושב שיש קשר ישיר (אם כי סטיסטי - "בגדול") בין כישורי העובד לבטחונו העצמי והכרת ערכו העצמי. יש כמובן מועמדים שמנסים לעשות הצגה של בטחון עצמי, אבל מראיין מקצועי (מעביד חכם) יחשוף את זה במהירות. למזלם של השרלטנים, כמו שאמרו למעלה, יש מעבידים טיפשים. 3.גם אני הייתי שמח לדעת אם נעשו מחקרים על הקשר שבין איכות העובדים והמידה בה הם טורחים להכיר את שוק העבודה בתחומם. זה פסיכולוגיה - תחום בו אני לא מבין - אני "מאמין". הנסיון שלי נובע מלדבר עם אנשים במקום שהם עובדים. פגשתי לאחרונה אישה שיושבת 10 שנים ליד אותו שולחן ועושה את אותה עבודה מקצועית - במחשבים. לפני מספר חודשים ("המשבר") הורידו 7% משכרה, כמו של שאר העובדים במקום. עכשיו היא שמעה שמועות שעומדים להוריד עוד 7%. שאלתי: "תסכימי?" אמרה: "יש לי ברירה?". אמרתי: "לא יודע, אפשר לבדוק - שלחי רזומה לכמה מקומות, נראה מה ייצא". אמרה: "אין לי כוח, עכשיו, ללמוד מקום חדש וכל זה...". כלומר גם אם יש בחוץ עבודה בשכר גבוה יותר היא לא אוצה לקום מהשולחן שאליו התחברה. היא בגדר עבד נרצע. גם אם יורידו לה 50% היא תישאר. זאת עובדת שאני יודע (וגם היא) שאיננה מהמצטיינות. היא לא למדה כבר 10 שנים משהו חדש והיא רק מתפללת שיחזיקו אותה שם עד הפנסיה. היא לא מנסה לבדוק את מצבה בשוק כי היא יודעת שהתוצאות יאכזבו. לעומתה, עובדים טובים ששמעו את השמועה הגיבו ב"שיורידו לאמא שלהם עוד 7% - אני כבר התחלתי לשלוח קורות חיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיעור מהמועסקים במשק עובדים ב"בארגוני ממשלה ובנקים גדולים שבו למראיינים ולמי שמינה אותם לא איכפת מהכסף של המעביד."? האמנם רק "בנקים גדולים" מבין החברות הפרטיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7%? מאיפה הם מגיעים למספרים האלה? אין שם עובדים לא מוכשרים שהתחילו לשלוח קורות חיים? אין שם עובדים מוכשרים שלא התחילו לשלוח קורות חיים. באמת יש לך רושם של קשר סטטיסטי בין מידת הכשרון של העובד לבין מידת הנכונות שלו לשלוח קורות חיים? (פעם ראיינתי קבוצה גדולה מאד של שולחי קורות חיים כאלה, הרושם שלי היה הפוך לגמרי, בדרך כלל מדובר דווקא בעובדים הפחות מוכשרים והפחות מודעים לחוסר כשרונם, מה שאומר שהם גם לא ילמדו כישרוים חדשים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שבמחשבים הכלל "if it works, don't break it" מוכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ב"מיטיב להתמקח" לא התכוונתי למניפולציה, רק ליכולת לעמוד על שלך, שלא כל האנשים ניחנו בה. וכמו האלמוני מתגובה 523803, בהיעדר נתונים גם אני נוטה לנחש שהיכולת לעמוד על שלך והתפוקה בעבודה הם לא מאוד תלויים. תראה, אנחנו מדברים על שכירים, שאינם מנהלים, בענפים שבהם לא צריך להיות סופרמן כדי להיות יזם או לפחות מנהל. זה אומר שסטטיסטית יש ביניהם יותר כאלה שלוקים ב"פגם" המנטלי של מוגבלות ברמת היוזמה, המוטביציה להסתכן, והנכונות להתעמת עם אחרים. ומכיוון שלא אמרתי זאת עד עכשיו, אומר זאת עכשיו: כנראה שאפילו עבור אותם "מסכנים", מצבם האבסולוטי בשיטת החוזים האישיים טוב יותר מכפי שהיה אילו השוק היה נשלט בידי חוזים קיבוציים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, תקרא שוב את הפתיח לסעיף 3 בתגובתי הקודמת ותגיד אם יש מקום להטיח בי (כמו שעושה האלמוני בהתלהמות ואתה בעדינות) שאין לי נתונים סטטיסטיים ושבהעדר נתונים כאלו כל הניחושים טובים. אני לא יכול לטעון (ולא עושה זאת) שההתרשמות שלי מבוססת. אמרתי בהערת אגב מה ההתרשמות שיש לי מניסיוני. שאלת לפי מה - זו התשובה. לא הבנתי את ההערה שלך לגבי הפגומים נעדרי היוזמה וכו'. הרי מלכתחילה אנחנו מדברים על שכירים שבאופן טבעי אהבת הסיכון והיוזמה שלהם פחותה מאלו של היזמים. זה מובן מאליו - בהגדרה. אבל בתוך קבוצת השכירים לבדה, למה לא נראה לך הגיוני - אפילו בלי נתונים - שלעובד שהוא יותר טוב מהממוצע, ויודע שהוא כזה, יהיה ביטחון עצמי גבוה יותר ולפיכך כושר מיקוח טוב יותר? לדעתי (גם בלי הנסיון) המתאם הזה ממש מתבקש. נראה לי סביר אפילו שאדם שמטבעו/ילדותו הוא חסר ביטחון, ישפר את בטחונו העצמי אחרי מספר שנים של הצלחה בעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח שמי שחסר ביטחון ומצליח בעבודה, גם יהפוך לבעל בטחון עצמי. מה שיותר גרוע - שההנחה גם עובדת הפוך: "מי שיש לו בטחון עצמי גבוה ויודע שהוא כזה, גם עובד יותר טוב מהממוצע". בלימודים האקדמיים שמתי לב למשהו מעניין. בכיתה שלי היינו בערך 50%-50%, גברים ונשים. הבחורים לא היו כשרוניים יותר מהבחורות. חלקם ממש לא. אבל גם אלה שלא היו כשרוניים מי יודע מה, והיו מעצבים בינוניים מינוס, הסוו את זה היטב בהרבה מאוד רוח וצלצולים ובטחון עצמי שופע כמו הירדן ב-1992. רוצה להמר מי מרוויח יותר היום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"לא בהכרח שמי שחסר ביטחון ומצליח בעבודה, גם יהפוך לבעל בטחון עצמי." נכון. לא בהכרח. לא תמיד. אבל האם זה נראה לך בכלל לא סביר שבנדאם שמצליח במעשיו יקבל יותר בטחון עצמי מזה שעובד לידו ולא מצליח במעשיו? ===>"הבחורים לא היו כשרוניים יותר מהבחורות. חלקם ממש לא" הנושא מספיק מסובך אז אני לא חושב שכדאי להכניס לתוכו אפליה מגדרית. זה שגברים מקבלים יותר מנשים אנחנו יודעים. אני לא חושב שזה בגלל שהגברים יותר מרעישים ומצלצלים מהנשים, אבל בכל מקרה צריך לדון בזה בנפרד. בדיון כאן צריך לשאול האם בין הגברים בלבד והנשים בלבד, המרעישים יותר מרוויחים יותר. ואם התשובה היא כן גורף אז לדעתי זה אומר שכל המקצוע הזה הוא קיטש (אבל אני מנחש שהתשובה היא לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לי לראיין ראיון טכני פעם קבוצה גדולה של מהנדסי תוכנה. הראיונות התחלקו לשלוש חלקים, בראשון המרואיינים סיפרו על עצמם ועל הכישורים שלהם, בשני שאלנו אותם שאלות פשוטות מאד, ובשלישי נתנו להם משימה פשוטה (משהו כמו לקרוא קובץ טקסט ולספור כמה מילים ייחודיות יש בו), סביבת פיתוח וזמן, ובסוף הסתכלנו על התוצאות. הפער בין החלק הראשון לשני היה פשוט מדהים, ככל שהמרואיין בחלק הראשון היה יותר בטוח בעצמו, ככל שהוא העיד יותר על היכולות שלו, ככה חוסר הידע שלו בחלק השני וחוסר היכולת שלו בחלק השלישי היה מביך יותר., וההפך, ככל שמועמד היה צנוע יותר, ככה הוא ידע יותר, והוכיח שהוא יודע לכתוב טוב יותר. האמת, זה דווקא נשמע לי הגיוני, חלק לא מבוטל מהיכולת נרכש על ידי לימוד מטעויות, ולכן דווקא מי שמסוגל לזהות את הטעויות שלו יהיה גם מוכשר יותר אבל גם צנוע יותר. מצד שני, אולי גם הנדסת תוכנה זה קיטש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא הנותנת. לא התרשמתם מהסיפורים אלא הגעתם לשלב השלישי והכרעתם על פיו. אתה כנראה עובד אצל מעביד די חכם. אבל אני, אם יורשה לי, הייתי מגיש לו הצעת יעול: אם המראינים שלך לא מנוסים (בראיונות!) לחיסכון בזמן הפוך את סדר השלבים בראיון. אגב, פעם יצא לי לצפות במספר ראיונות ביחידת מחשב באחד הבנקים המובילים. אמרתי להם שאישתי (לדעתי היא בחורה אינטלגנטית, אבל אפס מוחלט במחשבים) הייתה עוברת את הראיונות האלו אחרי הדרכה של שעה אחת. בגדול, הם הסתפקו בשלב הראשון שאתה מתאר. כאמור, יש מעבידים טיפשים. אני חושב שבפסקה השניה אתה מתבלבל בין צניעות וחוסר ביטחן. לדעתי - אמנם קשה לשכנע בה ציניקנים צעירים - צניעות היא סממן של בטחון עצמי ולא להפך. אני חושב גם שככל שתרבה לראין מהנדסי תוכנה תלמד להבחין בין המתרברבים לבטוחים ובין הצנועים לחסרי הבטחון. אבל אם "יצא לך" עוד פעם לראיין תשתדל לזכור ש"לא כל הנוצץ זהב הוא". והכי טוב, גש ישר למבחן המעשי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |