|
||||
|
||||
זה מזכיר לי מערכון בסאטרדיי נייט לייב שבו מראים ארבע דוגמניות שנבחנות למשהו, והבמאי מחליט לבחור אחת מהן. הוא אומר שהוא בוחר את השלישית משמאל, אבל העוזרת שלו לא יודעת להבחין בין צדדים. אז הוא אומר שהוא רוצה את סינדי, אבל אז מתברר שלשלוש מהן קוראים סינדי. אז הוא אומר: "You really want me to say it, huh? Ok, I want the black girl!" "צורה בוטה ונמוכה משהו", אפשר לחשוב. יש לו תכונה פיזית בולטת שעוזרת לציין אותו גם אם לא מכירים את השם, אז מציינים אותה. ביג דיל. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר לי את הבדיחה על ילד שרואה איש ברחוב וקורא לו שמן. האם נוזפת בילד והוא שואל: "מה, הוא לא יודע שהוא שמן?" לא כל אמירה נכונה כדאי להגיד. גם אם בוחרים להגיד אפשר להכיר במשמעויות הנלוות לה. מכאן ועד לפוליטקלי קורקט, שאני אישית גם לא אוהב, ארוכה הדרך. |
|
||||
|
||||
אם כן, איך ראוי לכנות את אותו פרשן, בהנתן ש: א. שמו לא זכור כרגע ב. דווקא רוצים שהצד השני יבין מיהו |
|
||||
|
||||
אומרים חנן קריסטל, ומחכים שיתקנו אותכם. |
|
||||
|
||||
הי, אני לא אמרתי ש*לי* יש פתרון. מצד שני, הפתרון של ראובן מוצא חן בעיני. |
|
||||
|
||||
חבר שלי אחד שמתקשה בהגיית שמו של אברמוביץ' מכנה אותו ''השרוף'', אולי זה גם לא נשמע טוב, אבל תמיד כשמישהו לא מבין ושואל, עולה עניין היותו ''גיבור מלחמה''. |
|
||||
|
||||
אני לא אוהב אותו, פרשן תפקידו להבהיר סיטואציות מסובכות ולפשט, אברמוביץ' מעדיף לתת לצופה את ההרגשה שהוא יודע הרבה יותר ממה שהוא מוכן לגלות לפשוטי העם, הפרשנויות שלו נשמעות הרבה פעמים כמו חידות זן ללא מימד אסתטי. |
|
||||
|
||||
אומר זאת כך, יונית: אני לא בטוח שאי-פעם שמעתי אותו עצמו, אבל אהבתי את טור הפרודיה עליו ב"אפעס", גדי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |