|
||||
|
||||
האם קשה יותר סותר מיטיב יותר עם חייך? כשניפנפתי אנשים ותופעות מעלי (זה לא אומר שהיום כבר לא, אולי פחות או ביתר השלמה) הרגשתי לא הסתיימה בזאת. נותר טעם לא טוב, היום יש אצלי יותר (זהירות, מלה ניו אייג'ית לפניך) הכלה. לי זה הופך יותר קשה אבל גם יותר שלם את החיים. אצלי הביטוי הוא בהשלמה, בקבלה, לא בצער יתר. |
|
||||
|
||||
אצלי, כשעברתי בשתיקה על אנשים ותופעות ו''הכלתי'' אותם, הרגשתי לא הסתיימה בזאת. נותר טעם לא טוב. |
|
||||
|
||||
לחוש חמלה לא סותר בעיני תגובה. להיפך, יכולת הבחירה בתגובה מתרחבת, מתוך אותה הכלה. חמלה לא שווה ל''לעבור בשתיקה'' אלא לשנות בתוכי את ההתייחסות למעצבן אותי ואז לבחור איך להגיב. |
|
||||
|
||||
טוב, אני מודה שאין לי מושג על מה אנשים מדברים בדיון הזה כשהם מדברים על ''חמלה''. ממילא זו מילה שהורדה לזנות מרוב שימוש עד שכבר לא ברור אם יש לה משמעות מוסכמת. |
|
||||
|
||||
דודו טופז הכניס את עצמו למצב קשה. אבל הוא הכניס את עצמו. מצד שני, לפי התרשמותי נשארו לו חברים וידידים גם בימיו הקשים. לפחות לפי הדיווחים שקאתי. בקיצור: הוא לא היה האדם שנזקק לעזרה כלשהי מצדי. אני יכול להכריז עד מחר שאני "מבין" את מניעיו. זה לא מה שיעזור לו. לעומת זאת, אני לא רוצה לעודד אלימות סתמית. באותה מידה, אני יכול להבין כמה צעירים בני מיעוט וקרוב לוודאי שמבני מעמד חברתי נמוך. היתה גם בעיה של שיבוש זמני של חוש השיפוט שלהם שנגרמה עקב מעשיהם הקודמים. אבל אנחנו צריכים לשפוט את המעשה הנוכחי בנפרד ממעשיהם הקודמים. הם נתקלו בכמה אנשים ובקשו מהם בקשה מסויימת. משאותם אנשים לא נענו לבקשה, החלו מכות. יש לי חמלה כלפיהם. אבל הם צריכים ללכת לכלא. |
|
||||
|
||||
אני מתכוון כמובן ל: |
|
||||
|
||||
אני מניח שזה לא חייב להיות סותר. נדמה לי שאצלי זה קצת כן סותר. אולי בגלל הדחף ''לעשות משהו'' לנוכח סבל והתחושה של אין-אונים מול כל הסבל מסביב. אולי יש כאן גם עניין של היבט מגדרי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |