|
||||
|
||||
פאי תקף בחור שחור. השאלה היחידה היא האם יתפתחו יצורים שיתעניינו בו. כמובן שאי אפשר להיות בטוחים שזה יהיה המקרה, אבל זה הרע במיעוטו. האם את יכולה לחשוב על מסר שיהיה יותר אוניברסלי מזה? מכיוון שגם אנחנו חייבים להבין את המסר, זה צריך להיות משהו ש"מדבר" גם לבני אדם. |
|
||||
|
||||
אני יכולה לחשוב על כמה דברים, אבל אני, כמוך, רק בת אדם. אתם מנסים להעלות על הדעת מה יהיה כתוב במכתב מתושב סין, וכותבים אותו באנגלית. |
|
||||
|
||||
לא מדוייק. אנחנו חושבים על מה יהיה כתוב במכתב שמיועד בו זמנית לכל תושבי כדור הארץ (בהתאם לאנלוגיית ''סין'' שלך), וכותבים אותו בציורים. |
|
||||
|
||||
לא כל כך עקבתי אחרי הדיון אבל שמתי לב שדיברתם על "שפה", "מתמטיקה" ו"דת" ועל הקשרים ביניהם. ייתכן ש"דת" קרובה יותר ל"שפה" מהבחינה ששפה איננה רק כלי אגנוסטי ואדיש להעברת מסרים אלא הוא גם דרך הבעה וגם ההבעה עצמה של איזו פנימיות אנושית, של שילוב בין רגשות, מחשבות ואינטלקט. זה מעלה בי מחשבה פרועה שאם דת דומה יותר לתופעה ששמה שפה אז אולי המתמטיקה דומה למקומם של הטכסים בדת? |
|
||||
|
||||
הבעיה עם "מסר" כזה הוא שכמות המידע שבו מוגבלת מאוד. אין דרך להשיב לו. אין דרך להעמיד אותו במבחן (או שהוא מקרי, או שהוא לא מקרי). מכיוון שהערך של פאי או e לא הולך להשתנות בתגובה לשאלה של מי מאיתנו, לא יהיה מדובר על דיאלוג פורה. לכן המצב הרבה יותר גרוע מהדת הממוסדת כיום. לדתות כיום יש כתמי רורשאך ענקיים בדמות ספרי הקודש. מהם אפשר להסיק מגוון מסקנות. הכתם שלך מוגבל בהרבה. |
|
||||
|
||||
ממתי זה הפך להיות הכתם "שלי"? לא אמרתי קודם שלדעתי הוא לא מוכיח שום דבר, שהוא לא יגרום לי להאמין באלוהים ושאני כועס על סאגן שבחר בו כדי לסיים את הספר? אבל, כמו שאמרתי במקום אחר כאן, גם סאגן לא מציג אותו בתור "דיאלוג" או "שכנוע" או "דיאלוג" או משהו ש"מעמידים במבחן" או כל דבר דומה. חבל להתווכח על כך באופן הזה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |