 |
אענה לך שתי תשובות, האחת פרקטית והשניה עקרונית.
מבחינה פרקטית, רוב העולים בשני העשורים האחרונים היוו נכס למדינה ולא נטל, כיוון שבניגוד למהגרים הבלתי חוקיים מאפריקה ולרוב הגדול של העובדים הזרים הם הביאו איתם מטען גדול של השכלה שאפשרה להם השתלבות גם בתחומי הכלכלה שבהם הפריון לכל עובד הוא גבוה. במקרה של עולים מארצות הרווחה - בעיקר צרפת וארה''ב - הם גם בדרך כלל הביאו איתם הון נזיל שחלק משמעותי ממנו הושקע כאן. במקביל לכך, העולים האלה דרשו השקעה קטנה יותר בקליטה לעומת מהגרים מאפריקה, מסין וכדומה שאין להם אותו בסיס מבחינת השכלה, רקע תרבותי וכו'. לכן הפעילות של הסוכנות מביאה לנו יתרון כלכלי. חריג בולט מבחינה זו הוא העליה מאתיופיה, שאכן ברובה הגדול לא עונה למאפיינים שתארתי קודם (ואנחנו רואים עד כמה הקליטה שלה אכן יותר קשה). כאן אנחנו מגיעים לחלק העקרוני בתשובתי.
מבחינתי, היהודים שחיים בחו''ל הם אנשים שאני רוצה לראות איתי כאן. אם אח שלי שגר בחו''ל היה מעוניין לבוא לארץ ולהתגורר איתי בבית, השאלה שמעניינת אותי לא היתה ''האם יש לך מקום עבודה שיבטיח שתביא לקופה המשותפת יותר ממה שתיקח ממנה''. הוא אח שלי, אני אקבל אותו, הוא יעבוד כמיטב יכולתו כדי להשתתף בפרנסה של בני הבית ואם הוא לא יצליח לעמוד בממוצע אז לא נורא - נחיה ברמת חיים טיפה'לה יותר נמוכה, זה לא סוף העולם. אותו דבר נכון עקרונית ברמת המדינה. היהודי מחו''ל הוא אח שלי, הסיני או הסודאני לא.
התש''חניק לא מכיר כלל בלאומים ולא מתעניין בהם. מבחינתו הציונות היא דבר גרוע כי היא מביאה ליצירת מדינה שאינה יעילה כלכלית. אני, לעומתו, סובר שהכלכלה צריכה לשרת את החברה והמדינה שאנחנו בונים כאן. אני ציוני, אני רוצה שתהיה כאן מדינה יהודית, אני רוצה שיחיו כאן יהודים. אם זה מביא לקצת פחות רווחה כלכלית מאשר אם יבואו לכאן עשרה מיליון סינים - אז זה מביא קצת פחות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש