 |
לא כל כך הבנתי מה אתה מנסה להגיד בפסקה הראשונה, אולי תנסה להסביר את עצמך שוב.
לגבי הפסקה השנייה, אני מתאר לעצמי שכמעט כולם יסכימו לעסוק כמעט בכל דבר אם רק יציעו להם מספיק. אבל ה''מספיק'' הזה הוא סובייקטיבי. כל אחד והסטנדרטים שלו, לפי נטיות לבו והאלטרנטיבות שעומדות לפניו. אתה מציע שנמנע מהמעסיקים לשכור צפון קוריאנים בזול כדי לחייב אותם לשכור ישראלים ביוקר. אבל זה לא כל כך פשוט - קודם כול, יהיו מעסיקים שלא יוכלו לעמוד ברמות השכר החדשות ויפשטו את הרגל. ומעבר לזה, גם אלה שכן יוכלו לעמוד ברמות השכר החדשות יעשו זאת ביעילות פחותה - הם ימשיכו לייצר אותם מוצרים, אבל בהשקעה רבה יותר. נכון שעבור אנשים מסוימים זה כדאי (למשל, הפוליטיקאים שייבחרו בזכות ההבטחות לדאגה לעובד הישראלי), אבל לציבור ככלל זה לא כדאי, כי זה אומר שהמשאבים המוגבלים מושקעים בצורה פחות יעילה משאפשר.
השאלה שלך לגבי העושר החציוני והממוצע רומזת שאתה מודאג בעיקר מהשאלה לאיזו קבוצה - המרוויחים או המפסידים - ישתייכו אותם ישראלים שמתחרים לכאורה עם הזרים על אותן משרות. בניגוד לדעה הרווחת, לדעתי גם הם צפויים להימצא בצד המפסיד. בטווח הארוך, בגלל שהמשק כולו פחות יעיל, הרווחה הכללית תצטמצם (או לא תגדל כפי שהייתה יכולה לגדול), ובתור מי ששייכים לשכבות החלשות, הם יהיו הראשונים להיפגע מכך. בל נשכח שעוני הוא דבר יחסי, ושהעניים של היום נהנים הרבה פעמים מרמת חיים הרבה יותר גבוהה מהעשירים של דורות קודמים.
לגבי הטווח הקצר, נכון שאולי חלקם ימצאו עבודה זמנית בזכות האיסור, אבל אפילו בטווח הקצר איננו יכולים להיות בטוחים שהאיסור יועיל. יש דוגמאות היסטוריות למכביר למקרים שבהם פיקוח על מחירים (כמו שכר עבודה, אבל לא רק - גם שכר דירה, מחירי מזון וכו') השיג גם בטווח הקצר בדיוק את התוצאה ההפוכה מזאת שהתכוונו לה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש