|
||||
|
||||
לא חשבתי על אלה שאכן השאירו ילד באוטו וצד שלישי הציל אותו. אינסטינטיבית אני חושב שהם ראויים לעונש כלשהו. באופן כללי אני מנסה להגיע לאיזו תפיסה מוסרית עקבית שתתאים לאינסטיקנטים שלי, וכשזה לא מתסדר אני יכול להתפשר על האינסקינטים או על העקביות. במקרה הזה אני מתפשר על האינסטינקטים. אני אסתפק בטראומה החלקית של ההורה, ואולי שיצמידו לו עובד רווחה שיוודא שהוא לא טיפוס בעייתי. בדיון תיאורטי והיפותטי כל כך אין לי משהו יותר קונסטרוקטיבי להגיד. |
|
||||
|
||||
אני מזדהה לחלוטין עם האינסטינקטים שלך, ומסכים גם עם הנימוקים, וגם לי אין משהו מועיל להוסיף, רק הערה אישית. בדיון הזה אני מוצא את עצמי במקום מפתיע, שכבר ראיתי מגיבים אחרים שדיווחו עליו בהקשרים אחרים: אנשים שברוב המקרים עולמי האינטלקטואלי, ואף הרגשי, דומה לשלהם ואני מרגיש "בבית" כשאני קורא את דעתם, פתאום טוענים משהו שזר לי ומנוכר לי. אני יכול להבין גינוי מוסרי וחברתי (אם לא להסכים לו) להורים השוכחים למוות, אבל הפעלת המערכת הפלילית נגדם נראית לי כל כך לא במקום וכל כך לא רלוונטית, שזה כמעט מעבר לנימוקים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |