|
||||
|
||||
בשיקולים לעונש אפשר להתחשב בעונש הטבעי של מי שילדו נפגע באופן אנוש כתוצאה מרשלנותו. לעומת זאת, מי ששכח את ילדו במכונית והילד ניצל כתוצאה מהתערבות צד שלישי, צריך לעמוד לדין באשמת רשלנות פושעת שמסכנת קטין באחריותו, מעשה שבעיני חמור יותר מגניבת מכונית (אגב, מי שעובר עבירת תנועה חמורה כשקטין ברכבו צריך, לדעתי, להשפט על סמך אותו עקרון לא על עבירת תנועה אלא על משהו חמור יותר). עונש מתאים יהיה נעילת הרשלן במכונית חונה בצהרי יום קיץ לפרק זמן של כמה עשרות דקות או עד אבדן ההכרה, מה שבא קודם. אני מוכן להבטיח לך שאחרי ענישה כזאת, והפרסום שינבע ממנה, פחות ילדים - וכלבים, בוא לא נשכח גם ידידינו הטובים - ייצלו בגלל שהאבא שלהם חשב על משהו אחר כשיצא מהרכב. ולהודעה המקורית שלי, שבגלל אני נחשב לבעל דעות חריפות: מי שיוצא מהרכב "לרגע" ומשאיר את המפתחות בפנים, לפעמים עם מנוע דלוק, וילד חגור במושב שמאחור, לא שונה בהרבה ממי שמניח לילדו לשחק "לרגע" עם התקע החשמלי בבית. |
|
||||
|
||||
מה לגבי מי שעובר עברת תנועה חמורה כשבגיר (אחר) ברכבו? ומי שעובר עברת תנועה חמורה ובכך מסכן קטינים (ובגירים) בכלי רכב אחרים? |
|
||||
|
||||
הראשון לא מעניין, הבגיר האחר היה יכול לדרוש לצאת מהרכב. המקרה השני מעניין קצת יותר, אבל סיכון קטינים/בגירים/חתולים שהם הצד השני בתאונה אפשרית נלקח בחשבון ממילא כשניסחו את חוקי התעבורה. |
|
||||
|
||||
הנהג לא מדווח לבגירים "אני עומד עכשיו לעקוף על קו לבן, מי שלא מעוניין להשתתף מתבקש לצאת". וסיכון אנשים ברכב שלך לא נלקח בחשבון? |
|
||||
|
||||
לא חשבתי על אלה שאכן השאירו ילד באוטו וצד שלישי הציל אותו. אינסטינטיבית אני חושב שהם ראויים לעונש כלשהו. באופן כללי אני מנסה להגיע לאיזו תפיסה מוסרית עקבית שתתאים לאינסטיקנטים שלי, וכשזה לא מתסדר אני יכול להתפשר על האינסקינטים או על העקביות. במקרה הזה אני מתפשר על האינסטינקטים. אני אסתפק בטראומה החלקית של ההורה, ואולי שיצמידו לו עובד רווחה שיוודא שהוא לא טיפוס בעייתי. בדיון תיאורטי והיפותטי כל כך אין לי משהו יותר קונסטרוקטיבי להגיד. |
|
||||
|
||||
אני מזדהה לחלוטין עם האינסטינקטים שלך, ומסכים גם עם הנימוקים, וגם לי אין משהו מועיל להוסיף, רק הערה אישית. בדיון הזה אני מוצא את עצמי במקום מפתיע, שכבר ראיתי מגיבים אחרים שדיווחו עליו בהקשרים אחרים: אנשים שברוב המקרים עולמי האינטלקטואלי, ואף הרגשי, דומה לשלהם ואני מרגיש "בבית" כשאני קורא את דעתם, פתאום טוענים משהו שזר לי ומנוכר לי. אני יכול להבין גינוי מוסרי וחברתי (אם לא להסכים לו) להורים השוכחים למוות, אבל הפעלת המערכת הפלילית נגדם נראית לי כל כך לא במקום וכל כך לא רלוונטית, שזה כמעט מעבר לנימוקים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |