בתשובה לאיתי כוחיי, 14/07/09 5:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בזמן שביסמרק חוקק את החוקים האנושיים האלו, המהפכה התעשיתית כבר הסתיימה - אלא אם תרצה לומר שהיא עדיין נמשכת. וגם, זה לא דווקא בגרמניה, אלא (לכל היותר) קודם בגרמניה. באנגליה חוקקו חוקים "אנושיים" דומים בתחילת המאה ה-20. ולבסוף, לא הייתה בזה כל-כך הרבה אנושיות. המהפכה התעשייתית שהזיזה (בשביל הפרנסה) המוני אנשים ממקומם, פרקה את המוסדות המסורתיים ויצרה המוני פרטים שנאבקים - כל אחד - לפרנסתו ולחירותו. המאבק הזה לחירות העניק להמונים האלו, בכל אירופה, בסוף המאה ה-19 זכות הצבעה אוניברסאלית (מה שהיה קודם שמור לאריסטוקרטיה). והכוח הפוליטי שנוצר אילץ את מנהיגי המדינות האלו, גם בגרמניה וגם באנגליה, להיות "אנושיים". מזל שיש אפילו היום ארצות בהן לא התרחשה מהפכה תעשייתית. כי זה מאפשר לנו להשוות את העבדות שהמהפכה הזאת הביאה עם החירות ששררה לפניה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לחשוב שחלק מהמתדיינים כאן הם מרקסיסטים. לא המרקסיסטים המזוייפים שיש היום. אלא מרקסיסטים אמיתיים שהשקפותיהם ההיסטוריות נשארו תקועות בערך בתקופה שבה מרקס כתב את "הקפיטל". בגרמניה התיעוש החל יותר מאוחר מאשר בבריטניה. ביסמרק הבין בזמן שיש כאן פוטנציאל נפיץ וניטרל אותו. ברבות ממדינות אירופה מפלגות הפועלים הפכו להיות כוח פוליטי חשוב תוך עשרות שנים. אם זה קרה, אני לא חושב שמדובר על סתם עבדים. מדובר על אזרחים שמשפיעים על הפוליס שבה הם חיים. זכות ההצבעה האוניברסלית בבריטניה התקבעה סופית, אגב, בראשית המאה ה־19 (חלוקה מחדש של אזורי הבחירה בשנות ה־30). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך מהר. זכות ההצבעה בבריטניה הורחבה כמה וכמה פעמים במהלך המאה ה19 וה20 ועד הסוף לא כללה את הנשים והמעמדות הנמוכים. לכן הדיבורים על ציבור פועלים פעיל פוליטית ומודע לזכויותיו הם חסרי שחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרחבת זכות ההצבעה היתה כרוכה כמובן במאבקים ''רדיקלים'' כנגד התנגדות קשה מצד השמרנים וגם הליברלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאינך מאמין למראה עינך: אכן, חלק מהמתדיינים כאן הם מרקסיסטים, למרות שזה מסוג התגיות שאף אחד לא מוכן לענוד (וגם את זה אני לא מבין). מרקסיסטים הם כמו יהודים שמחכים למשיח, רק שהם מחכים למהפכה המובטחת, מחשבים את הקץ ועושים הכל כדי לקרב את הגאולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהמאפיין החשוב (הלא פופולרי) של מרקסיסט הוא ספקנות ביקורתית לגבי המציאות מהולה באופטימיות לגבי האפשרות לשיפורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו ההבדל בינך ןבין המסביר: הוא פופולרי ואתה -לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה אפשר לייחס גם למאואיסטים, לסוציאליסטים, לליברטיאנים, לפשיסטים, לקפיטליסטים ובעצם למי לא, כך שזה מאפיין מאד גרוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשמרנים לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודע. גם לסובלים מדכאון קליני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אבל עכש''מ תפיסת התודעה הכוזבת מהווה עמוד תווך בפיתוח המחשבה המרקסיסטית, וכל הווית המחשבה המרקסיסטית מתכוונת לזה שניתן לשפר את חיינו (בניגוד למשל למחשבה פסימיסטית פרודיאנית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"ספקנות ביקורתית לגבי המציאות מהולה באופטימיות לגבי האפשרות לשיפורה." הוא אשר אמרתי: כמו יהודים שמאוכזבים מהמציאות ומצפים למשיח באופטימיות לגבי האפשרות לשיפורה. טיפה יותר ברצינות: אפילו שמרנים מקווים לשיפור המציאות, הם רק חושבים שמהפכה פתאומית דווקא תזיק לה. אז הם מדברים על "אבולוציה במקום רבולוציה" וכו'. אני חושב שספקנות ביקורתית וציפיה/תקווה לעתיד יותר טוב הם מאפיינים של כולם (להוציא כמה דכאוניים קליניים) וכולם אוהבים להחמיא בזה דווקא לעצמם. הוויכוח בדרך כלל הוא איך לממש את התקווה לעתיד יותר טוב. כאן, לדעתי, המאפיין החשוב (והמרתיע) של המרקסיסטים. הם חושבים שאפשר לעשות מהפכה - הוקוס-פוקס כזה - ולסגור עניין לפני מנוחת הצהריים. הקלאסיים שבהם האמינו שהם יכולים להביא את המשיח (על חמור אדום) עוד בדורם. החדשים כבר מבינים שזה לא באמת הולך לקרות (כמו שהיהודים מבינים שאין דבר כזה משיח, במציאות), אבל זה לא מפריע לאיש מהם להמשיך ולקוות ל"במהרה בימינו". זה מטבע לשון חביב, אבל אי אפשר להתייחס לזה ברצינות מלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה מרקסיסטים אתה מכיר יותר טוב מאשר דרך התקשורת? האם היה לך איזה מרצה מרקסיסט באוניברסיטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "מכיר"? אף אחד עוד לא לחץ לי את היד ואמר "נעים מאוד, מרקסיסט". דווקא באוניברסיטה - במיוחד כשלמדתי קצת במדעי הרוח - היו לא מעט מרצים שאנשים אחרים מדביקים להם את התגית הזאת. רוב המרקסיסטים שאני מכיר, הכרתי דרך קריאה של מה שהם כתבו - בין היתר באייל (דוגמה: היו פה ביכלר וניצן), אבל גם מתדיינים מהזמן האחרון ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה עושה עוול לתפיסת העולם המרקסיסטית הבסיסית ומציג אותה דרך מסך פוליטי קומוניסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אני מגחיך את התורה כולה (ראה הכותרת), אבל לא התכוונתי לפוליטיקה הקומוניסטית (שעל עוולותיה כמעט אין עוררין) אלא לנאמנים העכשויים של התורה המקורית. כאלו שהפכו ביקורת לקיטור, תודעה כוזבת לבניין על, מטריאליזם לרוחניות ומהפכה למקצוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך מתכוון לפוליטיקה אך אתה יורה פוליטיקה. ביכלר -ניצן אינם מרקסיסטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העימותים האישיים פחות מענינים (אותי) מאשר הרעיון עצמו ועצמת ההשפעה הפוטנציאלית שלו על חיינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(גם אותי). באופן כללי לרעיונות יש השפעה על חייהם של אנשים, אבל בדרך כלל לתקופה מסוימת, כי אחריה באים רעיונות חדשים והם משפיעים על חיינו. בשביל שהמקרסיזם (כתורה שלמה) ישפיע על חיינו צריך להחזיר אותנו לחצי הראשון של המאה ה-19. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |