|
||||
|
||||
אני זוכר את השתלשלות העניינים אחרת- ממשלת ברק היתה על סף פירוק כבר בקיץ 2000 אחרי פרישת מר"צ. ש"ס הפכה לגורם מפתח בקואליציה והתחילה להצביע כראות עיניה. ש"ס בעצמה פרשה לקראת נסיעתו של ברק לקמפ דיוויד, כך שהוא היה חופשי להציע מה שהוא רצה מתוך ודאות שממשלתו מתפרקת. להערכתי הנאיבית, דווקא פרוץ האינתיפדה גרמה להנשמה מלאכותית קצרה של ממשלתו ( מצב חרום וכולי). |
|
||||
|
||||
זה לא מה שכתוב בוויקיפדיה. עכשיו, תחשוב על תהליך הפוך, ברק חוזר עם הסכם עם ערפאת, ש"ס יוצאת מהקואליצה ומר"צ נכנסת (בלי ש"ס ועם הסכם שלום היסטורי שמקובל על הפלשתינאים אין להם שום סיבה להשאר בחוץ) ויחד עם שינוי והמפלגות הערביות (שגם להן, בלי ש"ס ועם הסכם שלום היסטורי אין מה להתנגד לברק) יש לברק רוב מוחלט, שבעזרתו ובעזרת התמיכה הטבעית בעם (שתמיד תמך בכל הסכם אחרי החתימה) הוא מעביר את ההסכם במשאל עם, מפרק את רוב ההתנחלויות ומקים מדינה פלשתינאית ריבונית בשטחים ובעזה. ומי התעקש לעצור את זה? מי שם את המקל הראשון בגלגלים? ברק? נתניהו? שרון? ישי? מופז? לא - ערפאת. |
|
||||
|
||||
דווקא כן: <יהדות התורה פרשה מן הממשלה בספטמבר 1999 בעקבות סכסוך סביב העברת משחן (חלק מטורבינה של חברת החשמל) בשבת. מרצ פרשה כשנה לאחר מכן, ביוני 2000 לאחר סכסוך בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס משולם נהרי ותמיכת רה"מ ברק בעמדת ש"ס. על אף פרשיתה מן הממשלה, המשיכה מר"צ לתמוך בה. כחודש לאחר מכן עם יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד פרשו מן הממשלה גם ישראל בעלייה, גשר וש"ס מותירים את הממשלה עם פחות מ-61 חברי כנסת בקואליציה. מפלגת המרכז היא השותפה הקואליציונית היחידה שלא הכריזה פרישה מהקואליציה (למעט מימד, אשר הייתה חלק מסיעת ישראל אחת), אם כי יו"ר המפלגה, סגן ראש הממשלה ושר התחבורה יצחק מרדכי הסתבך בפרשת הטרדות מיניות ונאלץ להתפטר ב-30 במאי 2000. מאז החלה מפלגת המרכז להתפורר עד כדי התפטרות רבים מנציגיה בכנסת ופרישת חברים אחרים מהסיעה. עוד ראוי לציין כי בשלב מסוים הפסיקו חברי כנסת רבים מהקואליציה, בכללם חברים מסיעת ישראל אחת, להצביע בהתאם להחלטות הנהלת הקואליציה ובפועל הפרו את המשמעת הקואליציונית.> מתוך: ממשלת ישראל העשרים ושמונה [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
מה המשמעות של ה"עם" במשפט "כחודש לאחר מכן *עם* יציאת ברק לוועידת קמפ-דייוויד"? במקום אחר בוויקיפדיה מופיעה התשובה: "ביולי 2000 יצא ברק למשא ומתן מרתוני עם יושב ראש הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת בקמפ דייוויד, בחסות נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. יציאתו של ברק לקמפ דייוויד מוטטה למעשה את הקואליציה, כאשר המפד"ל, ש"ס וישראל בעליה פרשו ממנה ואילו בקואליציה נותרו רק ישראל אחת (שגשר פרשה ממנה לאחר השיחות) ומפלגת המרכז שהייתה בתהליכי התפוררות מתקדמים." מתוך: אהוד ברק [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
מה בדיוק הטענה שלך? שש"ס לא פרשה מהממשלה? שלא היה ידוע מראש שהיא תפרוש? |
|
||||
|
||||
ש"ס פרשה מהממשלה, אבל היא פרשה בעקבות ההליכה של ברק לקמפ דייויד ==> אילו ברק לא היה הולך היא לא היתה פורשת. |
|
||||
|
||||
ממש סיפור לולאה. ברק היה צריך את ש"ס לקידום תהליך מדיני אבל ש"ס התנגדה לתהליך מדיני. איך מרבעים את המעגל ומשאירים את ש"ס בממשלה? לא מנהלים שום תהליך מדיני . ש"ס ניזונה ממצביעי ליכוד לשעבר, לכן היא אינה יכולה להוליך מדיניות שעומדת בניגוד להשקפתם של מצביעיה. |
|
||||
|
||||
הלולאה היא בראשם של מי שמתעקשים לשכתב את ההיסטוריה. ברק לא היה צריך את ש''ס לקידום תהליך מדיני, הוא היה צריך את ש''ס לקיים קואליציה ללא תהליך מדיני, ואת ערפאת לקיים קואליציה עם תהליך מדיני, הוא הימר על ערפאת, וגמר בלי תהליך מדיני ובלי קואליציה. |
|
||||
|
||||
כשמפלגות רוצות, הן מנהלות יופי מדיניות מנוגדת בניגוד להשקפת המצביעים. ע''ע התנהלות ישראל ביתנו (נישואים אזרחיים במצע המפלגה) בנושא ברית הזוגיות, שינוי שישבה נפלא בממשלה עם חרדים ותקעה את גיוס בני הישיבות, והליכוד, שבאופן סיסטמטי, מנהל מדיניות כלכלית שפוגעת ברוב מצביעיו. |
|
||||
|
||||
איפה שינוי עכשיו? כמה שנים קיימת ישראל ביתנו? העליה של ישראל ביתנו ל-15 מנדטים והסקרים שניבאו לה 20, היו בנויים על שנאה לערבים וכמיהה לאיש חזק. אם שני אלה יעלמו, תרד המפלגה הזאת. נראה את המפלגה הזאת ללא ליברמן. ש"ס יציבה כי היא קשובה לנטיות הלב של בוחריה. |
|
||||
|
||||
>> והליכוד, שבאופן סיסטמטי, מנהל מדיניות כלכלית שפוגעת ברוב מצביעיו אני מתאר לעצמי שהתכוונת לטעון שמדיניות כלכלית קפיטליסטית פוגעת בשכבות הנמוכות. הטענה הזאת שגויה. |
|
||||
|
||||
איך "מדיניות כלכלית" יכולה להיות קפיטליסטית? כל מדיניות היא כפיה. הכי טוב שמשרד האוצר היה מפרק את עצמו. |
|
||||
|
||||
אמת. |
|
||||
|
||||
אה. ובכן, על פי 1 ש"ס פרשו לפני נסיעתו של ברק. לא שזה משנה מאוד- הקואליציה היתה על כרעי תרנגולת כבר כמה זמן (נדמה לי שהיתה קואליציה עם 60 חברים). ש"ס כבר הצביעה בעד(!) הצעות אי אמון עוד לפני כן. לברק לא היתה ממש ברירה בקשר לנסיעה עצמה (זו בעצם הכתבה אמריקאית), אבל בהחלט היתה לו ברירה לגבי איזה הצעה להציג לעראפת. אני לא יודע כמה השפיעה הידיעה על התפוררות הקואליציה שלו על ההצעות שהציע, אבל אני מניח שזה סייע לו להעז קצת יותר. ש"ס "דרשה" קווים אדומים לקראת נסיעתו של ברק, וכאשר לא היתה מרוצה מהקווים של ברק היא פרשה, עוד לפני שברק הציע סנטימטר אחד לערפאת. חוץ מזה הלא זאת בדיוק הטענה- שישראל מציעה הצעות מרחיקות לכת רק כאשר "המנהיגים שלנו כבר עומדים על פי התהום". 1 |
|
||||
|
||||
בוודאי שזה משנה, ברור שברק יכל היה לא לסוע, ואז הם היו נשארים בקואליציה ומקבלים את המשמעת הקואליציונית. הטענה הזאת מופרכת, כל ראש ממשלה ישראלי ''עומד על פני תהום'' בגל להמבנה הפרלמנטרי של שיטת השלטון שלנו, אבל ברק נפל לתהום בגלל ההימור שלו על ערפאת, והסירוב של ערפאת. לכן, הטענה לא עומדת במבחן המציאות, ההצעה של ברק היתה כנה (הוא הרי לא רצה להפסיד את הקואליציה) וערפאת סירב, או במילותיו של השליח הסעודי, ביצע פשע נגד עמו (כמובן שלסעודים מותר להגיד את זה, אבל לישראלים אסור, כי כל מה שערפאת עושה הוא קדוש). |
|
||||
|
||||
מי יודע אם הם היו מקבלים משמעת קואליציונית. ההיסטוריה שלהם הראתה אחרת. בכל אופן, אם אתה משנה את הטענה שלך מ''אתה שקרן כי ברק לא עמד על סף תהום'' ל ''כל ראש ממשלה עומד על סף תהום'', דייני. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |