בתשובה ליהונתן אורן, 19/06/09 18:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברשותך אנסה למקד את טענותי בשתי נקודות. א. בעיני השאלה אם רוב הציבור תומך אובייקטיבית בירידה ברמת החיים כדי לתמוך בחרדיזציה של מדינת ישראל היא שאלה ריקה. לדעתי, רוב (סטאטיסטי) של הציבור יאמר לך שכן ובבחירות הבאות יפיל את הממשלה בגלל מע"מ על ירקרת, העלייה במחירי הדלק, הרפואה הציבורית ה"נחנקת" ותאונות הדרכים בכבישים הפקוקים. עמדתי מתמקדת בשאלת הקצבאות. מדוע שהממשלה לא תפסיק להתערב בחייהם האישיים של אזרחיה, תפסיק לגזול כספי מס ממשפחות קטנות ולהעביר אותם למשפחות מרובות ילדים ותתרכז במימון וניהול שירותים ציבוריים השוים לכל? עמדתי היא פשוטה, נכונה והגונה: ממשלת ישראל לא תתערב בגודל המשפחה של אזרחיה ולא תשלם להם קצבאות לפי ראש. נקודה. מי שיבחר במשפחה מרובת ילדים יבחר להוריד את רמת חייו שלו ולא את רמת חייו של הזולת בעזרתה האדיבה של ממשלת ישראל. ב. בעניין ה"עלות השולית הפוחתת" אתה פשוט טועה בגדול. הכשרתי אינה בתחום הכלכלי ואיני יכול להביא לך את המונחים והמחקרים המדוייקים, אך העובדות במקרה זה אינן שנויות במחלוקת. היעילות העולה של ייצור בכמויות גדולות והעובדה שחברה אינה יכולה להתעשר פשוט ע"י ניפוח מספריה הן עובדות חיים. דוקא חבקות מודרניות וטכנולוגיות מצטיינות בכך שמאחוזון קטן במיוחד הוא המספק את הצרכים הבסיסיים שלה. אחוזים בודדים של חקלאים באירופה וארה"ב הם שהפכו אותן לאסם ומפעל המאכיל ומלביש את העולם כולו. הרי לפניך הדוגמה של מדינת ישראל שקלטה מהגרים בשיעור חמישית מגודלה בו זמנית עם המשך ההצטמצמות במספר העוסקים בשירותים בסיסיים לאוכלוסיה (בפרט מאכילים ומלבישים). הבט גם ברמת החיים של מדינות כיס כמו שוייץ, סינגפור, איסלנד, לוקסמבורג, מונקו. אני מקווה שהחברים כאן הבקיאים ממני בכלכלה יצטרפו ויספקו לך את ההוכחות הכלכליות הנדרשות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. כאמור, אין לי ויכוח איתך בשאלת הקצבאות. אותי עניינה ההצגה של "עודף ילודה" כאובייקטיבית. אבל בכל זאת - אין לי איזו התנגדות לאספקת שירותים במקום קצבאות. זה נשמע כרעיון חיובי, רק שצריך להיות מיושם קודם כל בקנה מידה מקומי וקטן, ואחרי שנראה שהוא עובד אפשר להרחיב אותו לרמה הארצית. ב. אני לא חולם לכפור בחוק העלות השולית הפוחתת. גם לי אין הכשרה כלכלית, אבל אני פשוט לא רואה את הרלוונטיות שלו פה. גם בתאגידים מורכבים קשה ליישם את החוק כדי לארגן את התאגיד בצורה יעילה - המודלים שלנו לא מספיק חזקים והם לא לוקחים בחשבון את כל המשתנים הרלוונטיים (אחרת היינו יכולים לוותר על חלק גדול מההחלטות הניהוליות ברמת האסטרטגיה). ובמדינה שלמה זה בכלל נראה לי מוזר. וגם, החוק מחפש את נקודת השיווי משקל שבה ההשקעה בייצור לא תביא לעלייה תואמת של גרף הרווחים. כיצד אתה יודע שישראל מצויה היום בנקודה זאת ולא, נניח, עם עוד כמה מליונים של אנשים שיכולים לייצר תפוקות? אולי אני לחלוטין לא מבין אותך, כי אני לא מצליח לקשר את רעיון חוק העלות השולית הפוחתת לגודל האוכלוסייה כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. איני טוען שאספקת שירותים עדיפה על קצבאות ילדים מבחינת הבטחת תנאי מחיה סבירים לילדי ישראל (אם כי זה אולי נכון). אני רואה בעצם העניין של קצבאות ילדים מדיניות של העדפה בלתי מוצדקת של משפחות מרובות ילדים ע"פ משפחות מעוטות ילדים. מסיבה זו איני יכול להצטרף לרעיון הבדיקה בקנ"מ מקומי. ב. הקשר הוא שלהגדלת הילודה אין יחס ישר לצמיחת המשק. קצבאות הילדים מבטיחות באופן ודאי את הגידול הילודה. הן בשום אופן לא מבטיחות גידול משקי מקביל. (באפריקה נדמה לי שהאוכלוסיה גדלה כל הזמן והמשק הכלכלי במדינות רבות קטן והולך). ג. כמה הערות נוספות: אפשר גם לטעון שריבוי משפחות מרובות ילדים מגדיל את הדיפרנציאציה החברתית ומעמיק את הפערים הכלכליים בחברה. המודל שלך גם קשור למודל הטפטוף של האולטרה-קפיטליסטים (מילטון פרידמן ושות') שככל הנראה יצא מן האופנה. במילים אחרות, הגדלת צריכת החלב תגדיל את עושרם של בעלי תנובה, לא של העובדים שם. המודל השו"חיסטי היום (הודו) מנסה להעלות את רמת החיים שם ע"י הגדלת הייצוא וסחר החילופין ולא ע"י הגדלת האוכלוסיה או הצריכה הפנימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זאת, אני מאמין, מחלוקת מוסרית. ב. שוב - לא התייחסתי לקצבאות הילדים אלא *לגידול מספר הילדים במשפחות החילוניות*. הבטחה בוודאי שאין כאן. אני לא מכיר הבטחות בפוליטיקה וכלכלה. ג. כיצד ריבוי משפחות ברוכות ילדים מגדיל ומעמיק את הפערים הכלכליים בחברה? כיצד הוא קשור לתיאוריית הטפטוף? זאת שאלה של שיטה כלכלית שנהוגה במדינה, כיצד אנחנו מחלקים את עושרה של המדינה, ובשום פנים ואופן לא גזירת גורל. וחוץ מזה, הצורה שכל בית אב מחלק את הכנסותיו - אם הוא קונה ארבע על ארבע או מעדיף עוד ילד לא נראית לי רלוונטית במיוחד לשאלת הפערים הכלכליים. והודו מתמודדת עם סוג אחר של בעיות מישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. OK. הסבר לי מבחינה מוסרית מדוע ילד במשפחה מרובת ילדים זכאי ליותר כסף ממדינת ישראל מאשר ילד במשפחה מעוטת ילדים? ג. ילדים במשפחות מרובות ילדים הם סטאטיסטית עניים ולא משכילים, מה שמגדיל את מספר העניים בחברה. עודף אוכלוסיה וריבוי עניים מרחיב את הפער בין בעלי האמצעים המתעשרים מסיפוק צרכיה של האוכלוסיה הגדלה לבין ההמון העני המבטיח שכר נמוך. פשוט היצע וביקוש. עניין הודו הובא כדי להראות שכלכלת שו"ח מעשית מנסה להעלות את רמת החיים דוקא ע"י עידוד סחר החוץ והגדלת היצוא ולא ע"י הגדלת המשק הפנימי. טענתי היא שהקצבאות המשפחתיות הן פגומות מבחינה מוסרית ואובדניות מבחינה כלכלית ולאומית. למעשה, עובדה זו ידועה למנהיגינו הפוליטיים (ראה התבטאויותיהם של לבני ונתניהו בנידון). מי שאינו יודע הוא האלקטורט שאינו מעניק לעניין זה את המשקל הראוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הוא לא. ג. הסטאטיסטיקה האמורה לא עוסקת במשפחות חילוניות. הטענה המוזרה של ''היצע וביקוש'' מניחה צילום מצב קיים וכלכלה סכום אפס, ומתעלמת מכך שאנשים נוספים הם גם משאבים נוספים וגם צרכנים נוספים. הודו היא מדינת עולם שלישי עם אוכלוסייה לא יצרנית עצומה. הבנתי שזאת הטענה שלך. לא זכור לי שהתווכחתי איתה (אבל תשע נשמות עושה זאת באופן משכנע). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |