בתשובה להמסביר לצרכן, 22/05/09 9:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"איש עדיין לא נפגע מההתחממות הגלובלית או ממחסור בדגים." ממחסור בדגים יש כבר המון נפגעים, לפחות נפגעים כלכלית - לפי מה שקראתי בעיתון מדי פעם, דגי הים מפרנסים את דייגי העולם הרבה יותר בדוחק בשנים האחרונות, וגם צרכניהם נאלצים לשלם יותר. נכון שאנחנו לא יכולים לדעת בוודאות מה היתה הפגיעה הכלכלית בתסריט האלטרנטיבי, בעצם בשני התסריטים האלטרנטיביים - האחד שבו היה ניהול עולמי אפקטיבי של מכסות והגבלות דיג, והשני שבו אפילו הניהול החלש שיש היום לא היה מתקיים. מההתחממות הגלובלית ייתכן שכבר יש מאות אלפי מתים, אם נכונות ההשערות שהיא מביאה לריבוי אסונות טבע. גם פגיעות כלכליות באזורים בעולם שמתייבשים1 אפשר לייחס, לא בוודאות, להתחממות הגלובלית. אבל מן הסתם יש באמת דוגמאות אחרות שבהם השאלה היא על חבותנו לדורות הבאים, וזו באמת שאלה מעניינת פילוסופית. אני חושב שיש אותה תשובה אינטואיטיבית לרוב האנשים, והיא גם מה שמנחה ממשלות: יש לנו מחויבות גבוהה לדור הקרוב, מחויבות פחות גבוהה אבל לא אפס לדור שאחריו, וכן הלאה (שנאמר, הולך ופוחת הדור). נראה לי שקל להצדיק אותה: הדאגה לדור הקרוב היא דאגה לבנותינו, שאנו מכירים ואוהבים ורוצים בטובתן, אפילו יותר מבטובתנו-אנו, או יודעים שכך נחוש בעתיד אם מדובר בצאצאים היפותטיים. הדאגה לדור שאחריו פשוט נובעת מההשלכה של התחושה הזו - אנחנו רוצים בטובת בנותינו, ויודעים שהן תרצינה בטובת בניהן, ולכן אנחנו רוצים בטובת נכדינו2. וכן הלאה. למה המחויבות הולכת ופוחתת ככל שהעתיד מתרחק? סיבה אחת היא שמשהו מהדאגה מתמעט בכל צעד: אני אוהב את אשתי ורוצה בטובתה; אשתי אוהבת את ידידתה כ', ורוצה בטובתה. אני בקושי מכיר את כ'; בגלל שתי האהבות האמורות, גם אני רוצה בטובתה של כ', אבל זה פחות בוער בעצמותיי, ואם אתבקש להקריב משהו למען כ', סביר שפחות אשוש לכך מאשתי. סיבה שנייה היא שככל שהעתיד מתרחק, אנו פחות בטוחים שאנו יכולים לחזות מה תהיינה הדאגות של שוכניו. אז באמת מה הטעם להקריב בהווה. אבל זה לא אפס, כי יש דברים שאנחנו יכולים לחזות במידה סבירה של ביטחון גם לעתיד הרחוק. 1 למשל, בין הירדן לים התיכון, אבל יש מקומות בעולם שנפגעו בצורה הרבה יותר דרמטית. 2 טוב, רובנו, יש לקוות, נזכה להכיר ולאהוב ישירות את נכדותינו, ואף את נינינו, אבל הנקודה ברורה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר בי מהקביעה הלא זהירה לגבי מספר הנפגעים. אני לא יודע. הרי כבר ראינו כאן כתבה שעל פיה אני עכשיו - כשאני יושב ומקשקש במחשב - ממש הורג אנשים אנשים על ידי פליטת כל מיני רעלים. אני מסכים גם עם ההערכות שלך לגבי המחויבות לגבי הדורות הבאים. זו הייתה הערת אגב שלי - לא הקדשתי לה מחשבה. הנושא היה לגיטימציה של אכיפה אלימה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |