בתשובה לצפריר כהן, 10/05/09 18:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי גם אם ש''ס חזקה מספיק כדי לכפות עלינו חוק כמו חוק החמץ, זה לא לגיטימי, לא צודק ולא מוסרי. אם זאת המשמעות של הדמוקרטיה הישראלית, אני פשוט לא תומך בה. משטר שבו כללי המשחק מאפשרים את זה הוא משטר לא תקין, ויש להחליפו באחר. החלופה, אגב, לא חייבת להיות דיקטטורה, היא יכולה להיות למשל דמוקרטיה חוקתית, שבה החוקה מגבילה את התחומים שבהם מותר למדינה להתערב. אני חושב שזה סוג המשטר שהאבות המייסדים של ארה''ב ניסו להקים. זה לא לגמרי הצליח להם, אבל לפחות כרעיון זה לא חדש. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה דמוקרט עד שזה מתנגש עם תפיסת העולם הליברלית שלך (דיברנו על חמץ, לא על הזכות לא לחבוש כיפה בביתך עם התריסים מוגפים), שאותה אתה מוכן לכפות על הזולת (כלומר להקים דמוקרטיה שפועלת רק בתוך המסגרת האידיאולוגית שהקמת). איך זה שונה (ברמת האידאל) מדמוקרטיה שפועלת בתוך מסגרת דתית מחייבת (וכאן אני לא מסתפק באיסור להציג חמץ בפרהסיה בפסח) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאני דמוקרט עד שזה מתנגש עם תפיסת העולם הליברלית שלי. גם אתה כזה, אם לא שמת לב: אני מתאר לעצמי שגם לדעתך לא לגיטימי לשלוח את היהודים לתאי גזים, למשל, אפילו אם הרוב תומך בכך. כלומר, גם בעיניך יש דברים שקודמים לרצון הרוב, כמו זכות האדם לחיים. אני פשוט חושב שזכות האדם לאכול חמץ בפסח היא אחד מהדברים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם החוק פוגע בזכותך לאכול חמץ בפסח? מה עם זכותך ללכת עירום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזכותי לאכול חיות מוגנות, כגון לוייתנים, נמרים וג'ירפות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה הזה דומה למקרה של חוק החמץ, לא? במקרה של חוק החמץ הזכות שלי לאכול חמץ בפסח מתנגשת עם הזכות לכאורה של הציבור הדתי ליהנות מסביבה נטולת חמץ, והמחוקק מעדיף את האחרונה. בדוגמה שלך הזכות שלי לאכול לווייתנים מתנגשת עם הזכות לכאורה של הציבור הרחב שלא ייכחדו מינים קיימים, ושוב המחוקק מעדיף את האחרונה. אתה בטח מנחש באיזו זכות אני מכיר ובאיזו לא בכל אחד מהמקרים (כדי להקל עליך השתמשתי במילה לכאורה כדי לרמוז) וכן גם מה המסקנה שלי מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המסקנה היא ברורה: מה שאתה מתנגד אליו איננו הכפיה עצמה, אלא הכפיה שנובעת ממניעים שאתה לא מסכים איתם. כפיה שנובעת ממניעים חיוביים בעיניך אתה דווקא מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסכים לתת דוגמאות לכפייה שאני מקבל? כי לא ברור לי למה בדיוק אתה מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי למעלה. אם אכן הבנתי אותך נכון ואתה בעד לכפות עלי לא לאכול לוייתנים וג'ירפות אבל מתנגד לכך שיכפו עליך לא להציג חמץ בפרהסיה, הרי שיש כפיה שאתה מקבל. אם אתה מתנגד לכפיה בשני המקרים, אז פשוט לא הבנתי אותך נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי נכון - אני נגד לכפות עליך לא לאכול לווייתנים וג'ירפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה בעד לכפות עליו לא לרצוח אנשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וטווידלדי היה מוסיף: "המסקנה היא ברורה: מה שאתה מתנגד אליו איננו הכפיה עצמה, אלא הכפיה שנובעת ממניעים שאתה לא מסכים איתם. כפיה שנובעת ממניעים חיוביים בעיניך אתה דווקא מקבל." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. התש''חניק תיקן אותי, ואכן הוא עקבי כמסתבר בהתנגדותו לכפיה. הדוגמה של רצח, בה אתה מונע מאדם לשלול מאחר את חייו, היא לא בדיוק דוגמה ל'כפיה' פר סה, אלא אם מתפלפלים אד אבסורדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע בקצת אד אבדורדום? ואם רע, תגובה 510365 לא מובנת לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שרע הוא שהנדון איננו דומה לראיה. קצת יותר קל להשוות איסורי אכילת משהו ממניעים חיצוניים - שימור הסביבה או דת - מאשר להאמין ש,בעולם שמשום-מה סובר ברובו שחיי אדם וחיי פרה אינם אותם דבר, להשוות בין איסור אכילה של אוכל זה או אחר להריגת אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הכול מתנקז לשאלה של זכויות טבעיות. חוק מוצדק הוא חוק שמשקף זכויות טבעיות. ואכן, לאדם זכות טבעית לחיים, ומכאן שהחוק שאוסר רצח מוצדק. לעומת זאת, פרה איננה יצור בעל מעמד מוסרי ואין לה זכויות טבעיות, לכן חוק שאוסר אכילת פרה איננו מוצדק. אם הייתי משנה את דעתי ומתחיל לחשוב שגם לפרה יש זכויות טבעיות, הייתי מקבל חוק כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא סבור שהפרה היא יצור חי ונושם, כמוך, ועם רצון לחיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני סבור שהפרה היא יצור חי ונושם. לגבי הרצון לחיות אני פחות משוכנע, כי אני לא חושב שלפרות יש תודעה באותו מובן שלנו יש. כדי לדבר על רצון לחיות צריך לדבר לפחות על הקונצפטים של העצמי ושל החיים, ולא התרשמתי שלפרות יש משהו מהם. גם לייחס לפרות רצונות נראה לי קצת בעייתי. כפי שאני רואה את הדברים, זכויות האדם מתקיימות מתוקף אמנה חברתית. פרות לא מהוות פרטנרים לאמנות חברתיות, ולכן נראה לי טיפשי לדבר על זכויות הפרות (כמו שטיפשי לדבר על זכויות הכיסאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לדעתך, להתעלל בבעלי חיים (נגיד בפרות) שלא למטרת אוכל, חלב, עור... זה מוסרי? 2. לדעתך, חוק שאוסר על התעללות בבעלי חיים הוא לגיטימי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3,4. אותן שתי שאלות רק תחליף "תינוק בן יומו" בבעל החיים. 5,6. אותן שתי שאלות רק תחליף "אדם בפיגור קשה" בתינוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה רלבנטית רק לגבי תינוקות ומפגרים שאין מי שמטפל בהם, כי אם יש מי שמטפל בהם אפשר לראות בהם מעין קניין של המטפל, ואז הפגיעה בהם לא לגיטימית בגלל זכויותיו של המטפל. בכל אופן, הקושי שאתה מעלה הוא קושי אמיתי, ומכמה טעמים. הטעם המרכזי אולי הוא שבמקרה של תינוקות ומפגרים לא ברור איפה עובר הקו בין תודעה שמקנה מעמד מוסרי והיעדר תודעה ששולל אותו. כך או כך, שים לב שלא רק אני נאלץ להתמודד עם הקושי הזה, גם הציבור הרחב נאלץ להתמודד איתו כשעוסקים בהפלות, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. באופן עקרוני כן, כי אם לפרה אין זכויות, אז זה יהיה קצת לא עקבי מצדי להגיד שאסור לעשות בה מה שרוצים, למרות שבאופן אישי אני מחבב בעלי חיים וקשה לי לשאת שמתעללים בהם. 2. לנוכח הסעיף הקודם, זה חוק לא לגיטימי, אלא אם כן מניחים שהתעללות בבעלי חיים מקרבת את המתעלל להתעללות בבני אדם, שאז אפשר לטעון שהחוק מוצדק כדי להגן על זכויות אדם. 3. אני מתאר לעצמי שאת/ה חושב/ת שזה לא בסדר להתעלל בבעלי חיים. אבל איפה עובר הגבול? אז בפרה זה לא בסדר להתעלל, אבל מה עם יתוש? ומה עם פטריות? ומה בנוגע לצמחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגבול המוסרי, לדעתי, הוא מאד גמיש, ותלוי ברמת התודעה שיש לבעל החיים, ולרמת האמפתיה שאני מרגיש כלפיו וכלפי הסבל שלו. מבחינת איך שהחוק צריך להראות, אנלאיודע... בגלל זה אני שואל שאלות ונותן לאחרים לענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמת התודעה - רלבנטי, אני מסכים. רמת האמפתיה שיש לך - לא רלבנטי לדעתי. אז לגבי רמת התודעה: זה אמנם רלבנטי, אבל דורש הבהרה. אם מסתפקים בלהגיד "מקור הזכויות הוא תודעה" זה נראה לי לא פחות שרירותי מלהגיד "מקור הזכויות הוא עיניים כחולות". בעיני אין להסתפק בזה ויש להסביר למה התודעה מקנה זכויות ובאיזה אופן. כפי שאני רואה את הדברים, זכויות צצות כשאדם שואל את עצמו איזו מערכת יחסים לכונן עם האובייקטים שמסביבו. כל עוד לאובייקט אין תודעה ברמה כזו שמאפשרת לו לייחס זכויות לאדם בחזרה, הוא פרימיטיבי מכדי שתהיה לאדם סיבה לכונן אתו מערכת יחסים אחרת מאשר לעשות בו ככל העולה על רוחו. זה מפסיק להיות נכון כשמדובר באובייקט שיש לו תודעה מפותחת מספיק, אז נפתח הפתח לאמנה בנוסח "אני אכבד את הזכויות שלך בתמורה לכך שתכבד את הזכויות שלי". לפרות חד משמעית אין תודעה ברמת כזו שמאפשרת להן לייחס זכויות לאדם בחזרה, ולכן לדעתי אין שום סיבה להעניק להן זכויות - זה פשוט לא מועיל, ולא יכול להועיל, לאיש. אגב, מהתיאור הזה של הדברים משתמע שלדעתי הכרה בזכויות הזולת היא דבר וולונטרי או מותנה. זה נכון ברמה מסוימת, אבל לא כל כך משנה - מי ששותף לאמנה החברתית שלי פשוט שותף לה, והיתר לא משאירים לי ברירה אלא להסתפק בברירת המחדל ולכונן אתם מערכת יחסים כמו עם אובייקטים אחרים, כלומר לעשות בהם ככל העולה על רוחי. בכלל זה אני עשוי לבחור "לשלול מהם זכויות" כדי למנוע מהם לפגוע בי, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נסכים שיש לי זכות ללכת עירום (וזה תלוי בשאלה אם יש בכך פגיעה אובייקטיבית בזולת או לא), אז לא תקין שהחוק יאסור על עלי את זה. לחוק הפלילי מותר לאסור עלי רק מה שלא היה לי זכות לעשות מלכתחילה, לפי השקפתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי יש לך זכות ללכת עירום. או ליתר דיוק: אין לך זכות מסוימת דווקא ללכת עירום, אולם כל עוד אין סיבה מסויימת לאסור עליך להתלבש בצורה זו, זוהי כבר ההחלטה שלך. לעומת זאת יש הרבה אנשים שמראה הגוף העירום מפריע להם. כל עוד הם לא רואים אותך, זה לא צריך להפריע להם. אם הם היו מגיעים למקום שבו הם היו צפויים לראות אנשים מעורטלים, הם היו יכולים להתכונן לכך מראש. אולם זה יהיה די מפתיע לראות אדם עירום סתם־כך ברחוב, ולכן יש התערטלות בפומבי אסורה, באופן כללי. חוק החמץ הנוכחי לא אוסר אכילת חמץ אלא הצגת חמץ בפומבי. יש הבדל בין שני הדברים. אני מוכן לקבל את העובדה שיש אנשים שמראה החמץ בפסח מפריע להם. הטיעון הזה נראה לי לגיטימי. איני מתומכי החוק. לדעתי הדתיים עושים שימוש־יתר בפגיעה ברגשותיהם. אולם עדיין מדובר על טיעון לגיטימי. לעומת זאת, מחיקת המילה "פומבי", כפי שמציע יועץ התקשורת מר לחם באותה כתבה, כבר אינה לגיטימית בעיני. זה כבר שקול לכניסה אלי הביתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון לסוף הפסקה השניה: "ולכן נחקק חוק שאוסר התערטלות בפומבי, באופן כללי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו מושג הפגיעה בזולת היטשטש על ידי רעיונות כמו "פגיעה ברגשות הדתיים", מה שלא מועיל לנו לקדם את הדיון. אני מציע להבחין בין פגיעה אובייקטיבית לפגיעה סובייקטיבית. כשאבי דוקר את בני בסכין, הוא פוגע בו פגיעה אובייקטיבית והחוק צריך למנוע אותה. אבל אם נניח למשל שבני ממש לא אוהב לראות ג'ינג'ים ואבי ג'ינג'י, אז כשאבי הולך ברחוב ובני רואה אותו, אבי אמנם פוגע בבני, אבל הפגיעה הזאת היא סובייקטיבית, והחוק צריך לאפשר אותה. אני מקווה שהדוגמאות האלה מבהירות את ההבדל. עכשיו, חוק החמץ נועד למנוע פגיעה סובייקטיבית1, ולכן אני לא מקבל אותו. נדמה לי שאת רוב סעיפי החוק הפלילי במדינת ישראל אפשר לסווג בקלות לשתי הקטגוריות האלה. יש מקרים, בתקווה מעטים, שלא כל כך ברור לאיזו קטגוריה הם שייכים, ועושה רושם שהאיסור להתערטל בפומבי הוא אחד מהם. 1 יש אמנם נימוק נוסף שנוהגים להביא לחוק החמץ - שהוא נועד לשמור על צביונה היהודי של המדינה. מהרעיון הזה אני מסתייג בכמה רמות שונות. לא כל כך מתחשק לי להיכנס לזה עכשיו, אבל אם תהיה דרישה אנסה לתת כמה דוגמאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראה הגוף העירום הוא פגיעה סובייקטיבית לפי המינוח שלך. והוא אסור עפ''י חוקי מדינת ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מסכים איתך, אבל בהנחה שכן, אז החוק שאוסר אותו באמת אינו תקין וצריך להתבטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהדוגמא שהבאת לא הבנתי את הקריטריון להבדל בין פגיעה אובייקטיבית לפגיעה סובייקטיבית. הינתנות להוכחה? גבולות הגוף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני עוסק בשאלת היחסים שבין אדם לחברו מפרספקטיבה מוסרית, אני מוצא שזכותו של אדם לחיים אוטונומיים צריכה לעמוד בבסיס היחסים האלה: אדם נורמלי אמור לשאוף לחיות בחברה המכבדת את הזכות הזאת, שאם לא כן אין הוא יכול לצפות שיוכל לפעול להגשמת רצונותיו. מהזכות הראשית הזאת נגזרות זכויות משנה כמו זכות הקניין, שבלעדיה הזכות לחיים אוטונומיים מתרוקנת מתוכן. את זכויות המשנה האלה אפשר לראות בעצם כביטויים של הזכות הראשית בהקשרים ספציפיים. פגיעה אובייקטיבית היא פגיעה בדבר שאדם זכאי לו מתוקף הזכות לחיים אוטונומיים וזכויות המשנה שנזגזרות ממנה. השאלה אם מעשה מסוים עומד בקריטריון הזה או לא תלויה כמובן בכל מיני דברים, כמו הינתנות להוכחה כפי שציינת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין. רק שנראה לי שזה לא פותר לנו את הבעיה ולא נותן קריטריון חד כפי שנדמה לי שניסית להציג. למשל, אדם שאין לו אפשרויות לממש רמה מסוימת של אוטונומיה בגלל חוסר במשאבים. נניח, הוא לא בריא והוא זקוק לשירותי בריאות שהוא לא מסוגל לממן. או שהוא סתם עני. או זכויות אחרות שנגזרות מהזכות לאוטונומיה: תרבות, דת וכדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך בוא נבחין בין זכויות שליליות וזכויות חיוביות. אני לא מכיר בזכויות חיוביות משום שמשמעותן עבור הזולת היא מה שראוי לכנות, על דרך הניגוד לזכויות טבעיות, בשם "חובות טבעיות". כדי שאדם יוכל לקוות להגשים את רצונותיו, הוא צריך להיות מעוניין שיהיו לו זכויות טבעיות ושלא יהיו לו חובות טבעיות. לכן עליו להכיר בזכויות טבעיות ולא להכיר בחובות טבעיות. מי שלא מכיר בזכויות טבעיות ו/או מכיר בחובות טבעיות, כמו אומר שהוא רואה עצמו רשאי להתערב במהלך חיי. בכך הוא מהווה איום פוטנציאלי על האפשרות שאוכל להגשים את רצונותי. הוא אינו פרטנר לאמנה חברתית הקובעת שכל אדם ינהל את ענייניו לפי מצפונו הוא, ועלי לקחת את זה בחשבון כשאני מחליט מה לעשות בו. באין חובות טבעיות, אין גם כל הבעיות שאתה מעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגיד, אתה זה שנקרא פעם "סתם יהודי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני אנטי קולקטיביסט כפי שאפשר להבין. זה היה מוזר אילו בחרתי לבסס את הזהות שלי על השתייכותי לקולקטיב ("יהודי"), לא? השתתפתי פעם באיזה דיון או שניים באייל, אבל מיד התחילו לנבוח עלי בחוסר חביבות משווע דברים כמו "נמאס כבר לשמוע על השוק החופשי שלכם", אז לא נשארתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על זכויות חיוביות, דיברתי על הזכות לאוטונומיה, שלפי דבריך ''אני מוצא שזכותו של אדם לחיים אוטונומיים צריכה לעמוד בבסיס היחסים...'', וממנה אתה גוזר את זכות הקניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה נדמה לי שראית לנגד עיניך דברים כמו זכותך לקבל שירותי רפואה גם אם אין לך אמצעים מספיקים כדי לקנות אותם בשוק החופשי. זאת זכות חיובית, כי היא מטילה על הזולת חובה לפעול למען הגשמתה (בלי לחייב את הזולת בדבר, הזכות הזאת חסרת משמעות). בעיני היא לא חלק מהזכות לאוטונומיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי בדיוק על ''זכות''. כנראה בגלל שאני לא אוהב או אולי לא מבין את שיח הזכויות. חשבתי פשוט על מה צריך בשביל להיות אדם אוטונומי. וכן, אני חושב ששירותי רפואה הם הכרחיים לעניין, ושאם המטרה העליונה שלנו היא שתהיה אוטונומיה לאנשים (כפי שהגדרת), היא מצדיקה פגיעה גם בזכות הקניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אולי תרצה לקרוא את תגובה 510511 שבה אני מסביר על קצה המזלג מה מקור הזכויות להשקפתי. בכל אופן אני לא מבין את הטענה שהמטרה שתהיה אוטונומיה מצדיקה פגיעה בזכות הקניין - הרי זה כמו לומר שהמטרה שתהיה אוטונומיה מצדיקה פגיעה באוטונומיה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבולבל. קודם טענת שכל הזכויות הן נגזרות משנה של הזכות המוסרית לאוטונומיה, שצריכה להנחות אותנו ביחסים בין בני אדם. עכשיו אתה מדבר על זכויות כיחסי חליפין תועלתניים בין בני אדם אוטונומיים (אמנה חברתית). אז מה המטרה של זכויות: מוסר או תמורה? אוטונומיה או תועלת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמורה מביאה למוסר, התועלת לאוטונומיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו יש לי קצת יותר זמן, אז ארחיב מעט: ישנו המצב הטבעי שבו כל אדם עושה מה שהוא רוצה בלי שום מגבלה. צריכה להיות סיבה כדי שאדם יגביל את עצמו לתחום פעולה מסוים. למשל, עבור האדם הדתי מורא האלים יכול להיות הסיבה. אבל איזו סיבה יש לאדם הרציונלי להגביל את עצמו? התשובה שלי היא שמוטב לו להגביל את עצמו מתוקף אמנה חברתית שבמסגרתה כל אדם מתחייב שלא להתערב בחיי הזולת (אלא בהסכמה) למעט ההתערבות הבלתי נמנעת שבעצם נוכחותו. אם כך, תשאל, למה האמנה החברתית הזאת ולא אחרת? למה לא אמנה חברתית שקובעת שכולם מעמידים חלק ממשאביהם לטובת הזולת, למשל? ובכן, היתרון של האמנה שאני מציע מתברר כשבוחנים את משמעותה עבור מי שאינו מכבד אותה. מי שאינו מכבד את האמנה שלי, כלומר רואה עצמו רשאי להתערב בחיי הזולת, מהווה אפוא איום מידי על הזולת. אם אבי אינו מכבד את האמנה ובני מעוניין לחיות את חייו כפי שהוא רואה לנכון, הוא עשוי למצוא שעליו להצר את צעדיו של אבי כדי שזה לא יפריע לו. אבי לא יוכל לטעון שנעשה לו עוול מכיוון שהוא זה שכפה על בני לחזור למערכת יחסים של המצב הטבעי ביניהם. לעומת זאת, אם אבי אינו מכבד את האמנה הסוציאליסטית, זה עדיין לא אומר שהוא גורר את מערכת היחסים שלו עם הזולת למצב הטבעי; ייתכן שהיה מוכן לכבד את האמנה שלי, המינימליסטית, אילו רק הייתה הבסיס לסדר החברתי. מי שגורר את מערכת היחסים למצב הטבעי במקרה זה הוא דווקא הזולת שנוהג באבי באלימות (משליך אותו לכלא על סירוב לשלם מסים, נניח). המינימליזם הזה של האמנה שאני מציע, העובדה שבלעדיה כל שנותר הוא המצב הטבעי שבו ממילא הכול לגיטימי ולכן היא אינה גוזלת מאיש דבר, הוא שהופך אותה לבסיס למוסר שווה לכל נפש. כל מוסר אחר עשוי להיראות שרירותי בעיני אנשים מסוימים, לעמוד בסתירה לשאיפותיהם ולכפות עליהם מערכת יחסים של אלימות שהייתה יכולה להימנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהנקודה העיקרית שאני לא יכול לקבל היא שיש ''מצב טבעי'' שקודם ל''מצב החברתי''. וזאת, משתי סיבות עיקריות. ראשית, כי בני אדם נולדים לתוך סיטואציה חברתית שיש בה כבר פערים במגבלות שמוטלות עליהם וביכולת שלהם להגשים את רצונותיהם. האוטונומיה שלהם אינה נתונה מראש עם היוולדם כמו בתרגיל המחשבתי של ''המצב הטבעי''. שנית, בגלל שבני אדם מעוצבים במידה רבה ע''י החברה ובהקשרים חברתיים ולא ע''י איזה ''טבע פנימי'', מהות מיסטית שאני לא מבין מהי. האוטונומיה של בני אדם אינה קדם חברתית ו''טבעית''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מפספס את התפקיד שיש למצב הטבעי בגיבוש המוסר. המצב הטבעי מייצג את ברירת המחדל שבה הכול מותר ואין מגבלות. במובן מסוים הוא ממשיך להתקיים תמיד: בסופו של דבר ההחלטה איך לפעול לעולם נשארת בידיו של היחיד ואי אפשר לגזול אותה ממנו; לכל היותר אפשר להטיל עליו מגבלות חיצוניות שימנעו ממנו את האפשרות המעשית לפעול בדרכים מסוימות. כאשר הסוציאליסט מאיים להפעיל כלפי אלימות אם לא אשלם לו מסים, אני עשוי להחליט להיכנע ועשוי להחליט להתנגד, אבל כך או כך אין בכוחו לשכנע אותי שהדבר צודק (ואכן, אם היה בכוחו לשכנע אותי שהדבר צודק, לא היה לו צורך לגייס אלימות לעזרתו). בשני המקרים, כניעה או התנגדות, מערכת היחסים בינינו הופכת להיות מערכת יחסים של המצב הטבעי: אני רואה עצמי רשאי להגן על האוטונומיה שלי באמצעות הפעלת אלימות כלפיו, והוא כבר הוכיח שהוא רואה עצמו רשאי להפעיל כלפי אלימות לפי קריטריונים שהוא בוחר בעצמו (כלומר, לפי תורת המוסר הפרטית שלו, שאני רואה כשרירותית). וכך באופן כללי: כל אדם רשאי לכונן תורת מוסר כרצונו, זה עוד לא אומר שאדם אחר יקבל אותה. אבל יש תורת מוסר אחת שאותה דווקא מוכרחים לקבל, לפחות במובן מסוים, וזאת תורת המוסר שלי: שום אדם אינו ניזוק ממנה מפני שהיא אינה גוזלת מאיש דבר שיש לו בלעדיה, ולכן על כולם לקבלה. ואכן, מי שדוחה אותה לא יוצא נשכר בשום צורה: לכאורה אמנם יש לו אז החופש לפגוע באנשים אחרים, אבל רק לכאורה, שכן הוא עצמו הופך ליעד לפגיעה, ולכן חשוב כמי שאין לו חופש לעשות דבר. מכאן שיש הבדל בין האמירה שלי "זה לא מוסרי לרצוח" ובין האמירה שלך "זה לא מוסרי לא לשלם מסים": כשאני אומר "זה לא מוסרי לרצוח" אני בסך הכול מצביע על המשמעות האובייקטיבית של רצח, על כך שאינו מתיישב עם האמנה החברתית שלי, ואולי גם רומז להשלכות שיש לכך על מבצע הרצח. האמירה שלי שווה לכל נפש, אפוא. לעומת זאת, האמירה שלך "זה לא מוסרי לא לשלם מסים" אינה שווה לכל נפש: היא אינה שווה בדיוק לאותם אנשים שרואים את תורת המוסר שלך כשרירותית ולא מזדהים עם הערכים שהיא מייצגת אבל היו מעדיפים להימנע מלהיכנס אתך למערכת יחסים של אלימות אילו רק הסכמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מושג האוטונומיה שלך מוגבל ומצומצם מדי. הוא תקף לכל אסיר בבית כלא. לשיטתך, מאחר שהאסיר אינו נמצא בכלא מתוך הסכמה ומאחר שהוא יכול להתנגד בכוח למגבלות חיצוניות, גם הוא נמצא במצב הטבעי, האוטונומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הטבעי ואוטונומיה הם שני דברים שונים. המצב הטבעי מתייחס למערכת היחסים הדיפולטיבית בין בני אדם, שבה אין ביניהם הסכמות והכול פרוץ. אוטונומיה היא מושג שלקוח מתוך תורת המוסר שאני מציע, ופירושה תחום ההחלטות של אדם שהזולת מגביל את עצמו שלא להתערב בו. אבל כן, כל אדם, כולל אסיר, רשאי לנהוג כאילו1 הוא במצב הטבעי, כלומר לנהוג בזולת בלי שום מגבלות פרט לחיצוניות. האסיר מן הסתם יתקשה לממש די הרבה מרצונותיו ביחס לזולת, משום שהמגבלות החיצוניות שמוטלות עליו רבות. אבל מבחינה מהותית מצבו אינו יוצא דופן. נסה להשוות בין מצבו של אסיר ומצבו של נכה קשה שגם כן סובל ממגבלות חיצוניות רבות, אני לא בטוח שיש ביניהם הבדל גדול בעיני מי שלא מסכים שהמאסר מוצדק. 1 אולי ה"כאילו" הזה רק מטעה, הרי המצב הטבעי אינו מתייחס למציאות, כי אם לתודעה; הוא נוגע לאופן שבו בני אדם בוחרים להתייחס לזולתם, ותקף תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המצב הטבעי ואוטונומיה הם אכן שני דברים שונים, אבל הסברת כבר שבמצב הטבעי יש לאדם אוטונומיה. ואם האסיר או הנכה הם במצב הטבעי (מציאותית, תודעתית, ווטאבר), מה בדיוק הבעיה בקצת מסים? עוד מגבלה חיצונית, פחותה מרוב המגבלות שבני-אדם מתמודדים איתן, ובטח פחותה מהמגבלות של האסיר והנכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, אין מניעה שאדם יראה את כל האובייקטים שמסביבו - כיסאות, פרות ובני אדם - כשווי מעמד ויקיים אתם מערכת יחסים של המצב הטבעי. השאלה היא אם זה הדבר הרצוי. במילים אחרות, אם אתה מבין שהמשטר הסוציאליסטי כופה על מתנגדיו מערכת יחסים של המצב הטבעי (ואכן, מנקודת מבטו של המתנגד לסוציאליזם אין חשיבות לעובדה שהמשטר מגובה בתורת מוסר ובתמיכת הרוב; תורת המוסר לא משכנעת אותו ותמיכת הרוב לא רלבנטית בעיניו. מנקודת מבטו יש חשיבות רק לעובדה שהמשטר מגובה בשימוש בכוח), אתה בעצם מקבל את השימוש בכוח שרירותי כנורמה פוליטית. כן, זה לב העניין: מי שתומך בסוציאליזם מקבל את השימוש בכוח שרירותי כנורמה פוליטית. עכשיו הזמן לשאול אם אתה ממשיך לתמוך בסוציאליזם למרות שזה טיבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני רואה את הדברים, כל שיטה פוליטית משתמשת בכוח. משטר עם נטייה סוציאליסטית נוטה להשתמש בכוח כדי לגבות מסים ובכך יש פגיעה מסוימת בזכות הקניין שנובעת מערך האוטונומיה. משטר קפיטליסטי משתמש בכוח כדי להגן על זכות הקניין ובכך הוא שולל את האוטונומיה של החולה, העני והחלש, ומפחית מאוד את האוטונומיה של בני המעמד הבינוני. מאחורי הדעה שלי מצוי חוסר ההסכמה הבסיסי בינינו: הרעיון שאפשר להגיע להסכמה על "מינימום כפייה" לא מקובל עליי, כי אני לא מקבל את ההגדרות שלך למצב הטבעי מטעמים שכבר פירטתי. אז התשובה שלי היא: כן. אני תומך בהתערבות ממשלתית שנעשית בכוח. אני חושב שזאת הדרך הטובה ביותר להבטיח סיכוי לאוטונומיה לאזרחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בדיוק כדי ללבן את הסוגייה הזאת נכנסתי לתוך יסודות תורת המוסר שלי ולמשמעות המדויקת של מושגים כמו "זכויות" ו"אוטונומיה" עבורי. הראיתי שאם משווים בין קיומו של משטר מסוים להיעדרו, מתברר שלא כל המשטרים שקולים - משטר סוציאליסטי מכניס למערכת אלימות שאפשר להימנע ממנה ואילו משטר חופשי אינו עושה כן. העובדה שלהשקפתך הפרטית חשוב שגם חולים, עניים וחלשים ייהנו מרווחה - גם אם טרחת להשתמש במושג אוטונומיה כדי להצדיק את הפעולות שאתה נוקט כדי להשיג את הרווחה הזאת - אינה משנה את מהות הדברים. מבחינתי באותה מידה יכול התומך במשטר הנאצי לטעון שלארים זכות לסביבה נטולת יהודים, שבלעדי זה אין להם אוטונומיה, ובכך להצדיק את חיסולם. תוכל להסביר לי מה ההבדל האובייקטיבי שבין שני המקרים מבחינתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המשטרים שיש כיום בארה"ב, קנדה, בריטניה וצרפת הם "סוציאליסטים" לפי הגדרתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי - כולם מבוססים על הרעיון שהמדינה רשאית וצריכה להשתמש בכוח כדי להעביר משאבים מאזרח לאזרח, להנדס את הכלכלה וכך הלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה יש למדינה (מדינה? למה דווקא מדינה?) משאבים למנוע מכל דאלים גבר לקחת את קניינך? (האם הארכיבאי יואיל בטובו לספק קישור לדיונים עם כליל־החורש נאורי על רעיונותיו האנרכיסטיים? לשתי האוטופיות הללו קווים משותפים רבים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדינה יכולה למשל לאסוף מסים בהתנדבות, או להעביד את הפושעים ולהשתמש במשאבים שהם מייצרים (זה רעיון הוגן מאוד, ככל שאני חושב עליו - הוא מטיל את תפקיד אספקת המשאבים בדיוק על מי שיצרו את הצורך בהם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סומך על זה שאנשים יתרמו מיסים למדינה. ועד הבית הוא סוג של התארגנות וולונטרית. מיסי ועד הבית הם נמוכים. ועדיין ראש הוועד צריך לרדוף אחרי כל הדיירים כדי שהם ישלמו. ללא כוח אכיפה לא תוכל לאסוף מיסים. ליתר דיוק: השלטון המרכזי לא יוכל לנהל פעולות לא פופולריות. ושלטון שמנהל פעולות פופולריות בלבד מתדרדר לפופוליזם. הבעיה עם העסקת הפושעים היא שהיא יוצרת למדינה אינטרס להחזיק בפושעים. לפני מאות שנים אנשים נדרשו לשלם על שהותם בכלא והיו מקרים שבהם מישהו נכנס לכלא על גנבה קטנה ולא יכל לצאת בגלל שהוא לא יכל לשלם את חובו לחברה. היום בארה"ב יש לובי של מפעילי בתי־סוהר פרטיים אשר בין השאר גם פועל למען החמרת הענישה. מעניין ללמה. בקיצור: יש כנראה סיבות טובות לכך שמה שאתה מדבר עליו לא הוגשם בשום מקום למעט אוטופיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועד הבית הוא לא בדיוק התארגנות וולונטרית, הוא יכול לכפות על הדייר לשלם מסים. בכל אופן, אם הולכים על מדינה שאוספת מסים בהתנדבות ובשלב מסוים האזרחים לא תורמים מספיק, ייתכן ש''מגיע'' לאזרחים שהמדינה תיפול ותשרור למשך זמן אנרכיה עד ששלטון חלופי יתגבש. ייתכן כמובן שהתוצאות של זה יהיו הרות אסון, אבל האופציה האחרת - להכריח את האזרחים לשלם - היא די איומה בעיני ממילא. פופוליזם הוא בעיה אופיינית של המשטרים הסוציאליסטיים. לא ברור באיזה סוג של פופוליזם עשוי משטר חופשי ללקות. אני מציע שתתאר אליו תרחישים אתה רואה לנגד עיניך. במדינה חופשית שאינה מתערבת בכלכלה המדינה צריכה לעסוק בעצם רק באכיפת החוק ובהגנה. מידת ההשקעה הדרושה באכיפת החוק תלויה במידת העבריינות, ואם מי שיממנו את המדינה יהיו העבריינים, זה יסתדר יפה. נכון שיש הסכנה שאתה מצביע עליה, של אינטרס של המדינה לכלוא כמה שיותר, אבל נראה לי שבמשטר הסוציאליסטי שאתה כנראה תומך בו יש סכנות דומות על כל צעד ושעל, ככה שההסתייגות על הרקע הזה נראית לי תמוהה. ועוד לא ממש ראיתי שיש סיבות טובות שהמשטר שאני מדבר עליו לא הוגשם בשום מקום, ראיתי רק הסתייגויות שלהרגשתי הצלחתי להסיר ובצדן התעלמות מוחלטת מבעיות דומות וחמורות אפילו יותר שיש במשטר הסוציאליסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם המדינה מתדרדרת לאנרכיה, אף אחד לא מבטיח לך את שלמות גופך או שלמות קניינך. אף אחד לא מבטיח לך גם קירוב לזה. במצב הנוכחי מבטיחים לך קירוב לא רע. סכנה גדולה מדי ליציבות היא בעיה רצינית מבחינתי. יש פופוליזם בהרבה משטרים כי השליט צריך את תמיכת העם. בשיטה שאתה מציע למדינה יש משאבים מוגבלים והיא תלויה ברצונם הטוב של משלמי המיסים. מן הסתם היא תעשה צעדים שיועילו להם. לדוגמה: אם אחד ממשלמי המיסים החשובים הוא מפעל היהלומים המקומי ומתחילים להגיע לשוק יהלומים מלאכותיים זולים, המדינה תטיל מכסי מגן כדי לרצות את בעלי מפעל היהלומים. ההגנה אינה רק נגד אויבים פנימיים אלא גם נגד אויבים חיצוניים. אני לא מאמין שנגיע לתקופת שלום של זאב עם כבש. סיבות לסכסוכים לא חסרות. ואם מי שמממנים את הצבא הם ה"עבריינים", הרי שמימון המלחמה הוא מהצד המפסיד: מתכון לעידוד של אימפריות לוחמות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, האיום שבהידרדרות לאנרכיה (וכינון משטר מרושע תחתיה) גדול. זה אמור לדרבן את האזרחים לתרום יותר מסים. הדוגמה לפופוליזם שאתה מציע איננה אפשרית במדינה שלי - היא הלא מנועה מלעסוק בהנדסה כלכלית, ובכלל זה איננה רשאית להטיל מכסי מגן. בדיוק לזה התכוונתי כשאמרתי שלא ברור איזה סוג של פופוליזם אפשרי במדינה שלי. נכון, במימון המלחמה צריכים לשאת הגורמים התוקפניים שהכריחו את המדינה שלי לצאת אליה. אני לא מבין איך ואת מי זה מעודד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש או היתה מדינה שהתקרבה למה שאתה רוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, למה שלא תנסה להשיב על זה בעצמך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם תשלום מיסים וולונטרי היא התסריט הכמעט בלתי נמנע הבא: נניח שאני מסכים שטוב שכולם ישלמו מס; עדיין, אם אני אקצץ במס שלי, הנזק לכלל יהיה זניח לחלוטין, והתועלת לי עצומה. עכשיו כולם יחשבו כמוני, וגו'. ונניח שאני קצת יותר מתוחכם ומוסרי, ואומר לעצמי "רגע, מה אם כולם יעשו כמוני?". אז זה ייתן לי תמריץ מסוים לשלם מס, אבל אז אני אראה ששכני, שהוא הטיפוס שלא חושב "מה אם כולם יעשו כמוני", לא משלם ובכל-זאת נהנה מכספי המס שלי ושל האחרים שמשלמים, והוא בכלל יותר עשיר ובר-מזל בחייו ממני, ואני אתחיל להרגיש פראייר, והתחושה הזו תפגע שוב בתמריץ. לפי הטבע האנושי, את הנסיבות המקלות שעושות אותי יותר מסכן ומצדיקות שאשלם פחות, אני רואה יותר בבהירות מאת הנסיבות המקלות של הזולת (יש אנשים שהטבע שלהם הפוך, אבל הם מיעוט קטו). מעניין להשוות את זה לקיבוצים, ששם "כמות העבודה" שכל חבר נותן היא במידת-מה וולונטרית. בקיבוצים זה יכול יותר להצליח: קוטן הקולקטיב גורם לכך שבטלה של חבר אחד תורגש בקופה הכללית יותר מאי-תשלום מס של אזרח אחד במדינה; הקוטן גורם גם לכך שהסנקציה החברתית (מוניטין שלילי) על הבטלן יכולה להיות חריפה יותר. במדינה, למשל, תיתכנה קהילות שלמות שלא תשלמנה מבלי להתמוטט מייד. והנה, בקיבוצים זה בכל זאת לא עבד: התופעות מהפסקה הקודמת הביאו די מהר לקביעה של מכסות ותקנונים של עבודה, וסנקציות למפירים, כלומר לביטול הוולוטנריות; ועדיין, המידה הקטנה של וולונטריות שנשארה (היכולת המוגבלת לאכוף את התקנונים, והתחומים שאותם אי-אפשר היה לתקנן) הספיקה כדי שאותן תופעות יקרו, ויהפכו למאפיין כרוני של החיים בקיבוץ. הן תרמו בוודאי למשבר הכלכלי של חלק מהקיבוצים, ולדעתי גרמו למשבר חברתי מתמשך בפחות-או-יותר כל הקיבוצים. איך כן מצליחים להתקיים במדינות של היום ארגונים וולונטריים? המטרות שלהם שונות משל המיסים, וזה מספיק כדי לתת יותר מוטיבצייה לתשלום. אני יכול לפרט אם יידרש, אבל הקורא הנבון יוכל, אני מניח, להשלים את הפרטים לבד. אז אני מעדיף, גם כשמשתעשעים בחזון המדינה הליברלית הטהורה מהסוג שאתה מטיף לה, את הוריאנט שבו תשלום המס הוא כפוי, בדומה לקיום חוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כפי יכולתו, לפי צרכיו'' זה אחד השקרים הגדולים בהיסטוריה. לא רק היישום היה כושל, הרעיון עצמו כושל, ואף מרושע. לא יכולתו ולא צרכיו של אדם הם דבר קבוע ומוגדר, וברגע שמתחילים לתת לחברה לבחוש בענייניו הפרטיים של היחיד ולהחליט עבורו מהם צרכיו הסיוט מתחיל. לדעתי לאזרח של מדינה חופשית שמגינה עליו ביעילות מפני פשע ותוקפנות חיצונית יש אינטרס גדול בהמשך קיומה. עלותה תהיה נמוכה מאוד ביחס לעלותן של המדינות שאנו מכירים כיום, כמובן. אם היא תיקלע למצב של תת גבייה, הדבר ייוודע והלחץ על האזרחים לתרום יגבר. אם אחרי כל זה המדינה לא תצליח לאסוף מספיק כסף, מגיע לאזרחים שתקרוס (ואז אני אציע להקימה שוב, כמובן). אני מתנגד למסים כפויים, אבל מסיבות של תועלת כלכלית ומסיבות אסתטיות הייתי מעדיף מדינה כמעט חופשית שרק גובה מסים בכפייה על מדינה כמו שיש לנו כיום. כמובן, כדי למזער את האפקט המעוות שיש למדינה על המשק רצוי שהמס יהיה שטוח לגמרי. לבסוף, אני לא מבין מה בדיון על מדינת ליברלית טהורה משעשע. זה לא משעשע בכלל, זה עצוב מאוד. היעדר חופש הוא דבר עצוב מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם אחרי כל זה המדינה לא תצליח לאסוף מספיק כסף, מגיע לאזרחים שתקרוס"? (ראיתי את ה"מגיע" הזה בעוד איזה תגובה שלך). זה נשמע כאילו הקמת מדינה היא מין טוטו-לוטו או איזה משחק לבחינת האינטליגנציה של האנשים. הקמת מדינה היא עניין רציני והיא לא נעשית כדי לומר "אתם רואים? עכשיו התרסקנו! מגיע לכם!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה היה יותר מין אמצעי רטורי שנועד להדגיש את חשיבות המשך קיומה של המדינה החופשית עבור האזרח. אני לא מקל ראש באפשרות שתקרוס, אבל איני יכול לאחוז במקל משני קצותיו - זה יהיה טיפשי מצדי להגיד שמוצדק לשלול את החירות כדי לכונן מדינה שתכליתה להגן עליה... אני מתאר לעצמי שלאזרחי מדינה חופשית יהיה אינטרס מובהק בהמשך קיומה, ונראה לי סביר להניח שהציבור יתרום מספיק כדי לאפשר לה להמשיך ולתפקד לפחות ברמה מינימלית. צריכים לזכור שהאופן שבו אזרח במדינה חופשית יתפוס את יחסיו עם המדינה יהיה שונה בתכלית מהאופן שבו אנחנו תופסים אותם. אני מוכן אפילו להסתכן ולומר שאזרח במדינה חופשית יתפוס את עצמו בצורה אחרת משאנחנו תופסים את עצמנו - אנחנו רגילים שיש מי שדואג לנו1, וזה גורם לנו להיות יצורים קצת לא אחראיים לעצמם. במדינה חופשית האזרח יצטרך לדאוג לעצמו, לא תהיה המדינה שתדאג לו, ואני מקווה שמתוך תחושת האחריות העצמית הזאת תצמח נכונות לתרום למדינה. 1 נסו פעם לחשוב כמה גדולה השפעתה של המדינה על מהלך חיינו: אנחנו הולכים לבית ספר ממלכתי, מגויסים לצבא, ממשיכים לאוניברסיטה של המדינה, אחר כך רבים מאתנו עובדים במשרה ממשלתית ולבסוף פורשים בגיל שהמדינה קובעת. תוך כדי כך אנחנו מטופלים בבתי חולים ממשלתיים, רואים סרטים שהמדינה החליטה להפיק, בוחרים מה לקנות בסופר לפי המחירים שהמדינה קבעה... אנחנו מדמים לחשוב שזה מסלול חייו הטבעי של אדם, אבל אין בו שום דבר טבעי - כולו תוצאה של חברה מהונדסת עד הפרט האחרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה סרטים אנחנו רואים ש"המדינה החליטה להפיק"? ובאיזה סופר בדיוק אתה קונה שהמדינה קובעת בו את המחירים? המדינה קובעת מחירים של מוצרי יסוד בסיסיים בלבד. אגב, יותר אנשים לומדים במכללות פרטיות מאשר באוניברסיטאות ציבוריות (כך נדמה לי), יותר ויותר אנשים פונים לטיפולים בבתי חולים פרטיים ותהליך דומה - גם אם במספרים נמוכים יותר - מתרחש גם במערכת החינוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יפה לתקוע לבנאדם את העובדות ולקלקל לו ככה את התיאוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטים - רובם המכריע של הסרטים הרציניים שמופקים בארץ מתוקצבים ע"י קרנות הקולנוע הממשלתיות, ואלה מתוקצבות ע"י המדינה. כמובן, התקציבים אינם מספיקים בשביל כל הסרטים שהקולנוענים הישראלים מעוניינים ליצור, והקרנות צריכות להחליט אילו מהבקשות שמופנות אליהן לקבל ואילו לדחות. אם הן מקבלות את הבקשה הסרט מופק ואם לא אז לא. האנשים שדנים בבקשות ומחליטים הם מנהלי הקרנות או פונקציונרים מקבילים שהממשלה ממנה ומשלמת את שכרם. ייתכן, אגב, שכמה מהם מוגדרים 'נציגי ציבור', אלא שאני, וגם לא אף אחד שאני מכיר, מעולם לא נשאלנו במי אנחנו רוצים כנציגינו באותם פורומים. לאור כל זאת, נראה לי מוצדק לחלוטין לומר שהממשלה מחליטה אילו סרטים יופקו ואילו לא. מחירים בסופר - הממשלה קובעת מה יהיו מחירי המוצרים בסופר באמצעות אינספור מניפולציות ישירות ועקיפות, שאת רובן כנראה קל לך לשכוח: סובסידיות למוצרי יסוד, השתת מע"ם על מוצרים מסוימים ולא על אחרים, מכסים בגבהים משתנים על מוצרים מיובאים, תמיכה ישירה ועקיפה בחקלאות... בקיצור, אין שום ספק שהמחירים בסופר מוכתבים ע"י מדיניות ממשלתית לא פחות משהם מוכתבים ע"י כוחות השוק. מכללות פרטיות - נכון, המדינה לא מממנת אותן, אבל היא בהחלט מפקחת עליהן, באמצעות המועצה להשכלה גבוהה. את חומר הלימוד הבסיסי, את המבנה של תואר ראשון, שני ודוקטורט ואת משך הלימודים הן אינן יכולות לשנות. חופש הפעולה שניתן להן מצומצם למדי. בתי חולים פרטיים - נכון, המגמה הזאת צוברת תאוצה, ועדיין השפעת המדינה על שוק הרפואה, ובעקיפין על טיפולים פרטיים, עמוקה מאוד. דוגמה להשפעה המכרעת שיש למדינה היא היותה הקובעת כמה רופאים יוכשרו מדי שנה, קביעה שיש לה השפעה מידית על שכר הרופאים ועל עלות הטיפולים. ויכולתי להמשיך ולתת עוד ועוד דוגמאות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אתה כתבת "אנחנו... רואים סרטים שהמדינה החליטה להפיק". אני לא יודעת מה איתך, אבל הסרטים שאני רואה מגיעים מארצות הברית ומאירופה לא פחות מאשר הם מגיעים מישראל, ואפילו יותר. כלומר, בשורה התחתונה, ההשפעה של המדינה על הסרטים שאני צופה בהם, היא מינורית להפליא. כן, הייתי שמחה שיהיו יותר "בופור" ו"ואלס עם באשיר" ו"כנפיים שבורות" ו"האסונות של נינה". אבל גם הייתי שמחה ליותר "האביר האפל" ו"הנסיכה הקסומה". חוץ מזה? המדינה *משפיעה* על המחירים בסופר, היא לא *קובעת* מהם, והיא לא קובעת כמה רופאים יוכשרו מדי שנה, היא קובעת כמה רופאים יוכשרו *בארץ* מדי שנה. לאור כל זאת נראה לי מוצדק לחלוטין לומר שאתה מגזים בפראות באופן שבו אתה מתאר את המצב. אה, ולעניין התחבורה הציבורית והמונופול של אגד? קווי מטרופולין, קונקס, קווים אקספרס ומרגלית (שלא לדבר על שאר החברות שאני לא מכירה) קצת מפריכים את הטענה ההו-כה-נחרצת שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלחי לי, אבל לדעתי התגובה שלך קצת קטנונית. את תוקפת את הצורה של טענותי, מתעלמת מתוכנן, וחושבת שבזה הכרעת את הוויכוח. האי דיוקים כביכול שאת מוצאת אצלי הם בסך הכול תוצאה טבעית ומקובלת של הרצון לנצל את היריעה הקצרה בצורה האופטימלית כדי להעביר מסר. אז במקומות אחדים פרטים טריוויאליים מושמטים, ובמקומות אחרים רעיונות מוקצנים כדי להבליט ולחדד אותם. האם אני היחיד שנוהג ככה? להפך, כך נוהגים כולם. אז למה מה שמותר לאחרים אסור לי? מפני שאם תתני לי את אותו היחס שאת נותנת לחברייך לדעה זה יקשה עלייך להתמודד אתי? הרי כל ה"תיקונים" שאת מתקנת אותי מיותרים או מובנים מאליהם, וכל אחד יכול לראות את זה - לא אמרתי שאנחנו רואים *רק* סרטים שהמדינה מפיקה, אלא שאנחנו רואים סרטים שהמדינה מפיקה, שימי לב להבדל. זאת אמירה מדויקת לגמרי גם בסטנדרטים של הקפדה על דיוק מילולי שאת תובעת ממני - אכן, כמעט כל סרטי הקולנוע הישראליים הם הפקות מדינה (באמצעות הקרנות, כפי שתיארתי), ואנחנו, כחברה, אכן רואים אותם. עבור אלה מאתנו שמייחסים חשיבות ליצירה מקומית זה לא מועיל בכלל שבנוסף לסרטים הללו יש גם סרטים מיובאים, שאגב - אותם המדינה מצנזרת (אמנם בשנים האחרונות היא כבר לא נוהגת לפסול סרטים לגמרי, אבל עדיין קובעת מגבלות גיל). נכון שהמדינה אינה הגורם היחיד שקובע (את כמובן היית ממהרת להעמיד אותי על "טעותי": לא קובע, אלא משפיע) את מחירי המוצרים בסופר, והלא בעצמי כתבתי "בקיצור, אין שום ספק שהמחירים בסופר מוכתבים ע"י מדיניות ממשלתית לא פחות משהם מוכתבים ע"י כוחות השוק". אני רציתי להדגיש שבניגוד למה שרוב האנשים מדמים לעצמם, התפקיד שיש למדינה בקביעת המחירים הרבה יותר עמוק ורחב מסבסוד כמה מוצרים בסיסיים. ונתתי דוגמאות למכשירים הרבים, הגלויים והסמויים, שבעזרתם המדינה עושה מניפולציות ישירות ועקיפות על המחירים. האם זה כל כך נורא שהשתמשתי במילה קובע ולא משפיע? גם אם את נורא רוצה להחמיר אתי, לדעתי לחלוטין לא הוגן להגיד שיש כאן משהו שמעבר להגזמה רטורית קלה ע"מ לחדד את המסר, כפי שמקובל לעשות. מה הועיל לנו שהדגשת שהמדינה לא קובעת כמה רופאים יוכשרו מדי שנה, אלא רק *בארץ*? האם זאת לא הפרשנות הסבירה של דברי מלכתחילה? האם היתה סכנה אמיתית שמישהו לא יבין את זה? האם היתה כאן הגזמה, כפי שאת מאשימה אותי? ולעניין התחבורה הציבורית, גם אם בעיר כזאת או אחרת לחברת האוטובוסים קוראים מרגלית ולא אגד או דן זה בכלל לא משנה - התמונה הכללית ברורה מאוד, וכל מי שלא נחת אתמול מהירח (בטח תתקני אותי: "כל מי שלא נחת *בארץ* אתמול מהירח"...) יודע: שוק האוטובוסים במדינת ישראל מנוהל בצורה מוחלטת או כמעט מוחלטת ע"י הממשלה, כשכל האספקטים המשמעותיים שלו - מחירים, אופי השירות וכו' - מוכתבים ע"י המדינה ואינם נתונים לבחירת המפעילים ולהשפעת כוחות השוק. וחוץ מבתל אביב אולי, ששם יש כמה חאפרים חוקיים (נדמה לי), אין שום מקום שיש בו תחרות. זה מקרה קלאסי של סוגייה שהיא כל כך ברורה מאליה שהניסיון שלך למקד את הדיון בפרטים ובפרטי הפרטים רק מקשה עלינו להגיע לאמת. לסיכום, הטענות ההו-כה-נחרצות שלי נכונות לגמרי, ואני בכלל לא מגזים, ובטח שלא בפראות, בתיאור המצב. אכן, למדינה יש השפעה עצומה, שלרובה הגדול אנחנו לא כל כך ערים, על כל מעגלי החיים שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת, אני מניחה שהצלחת להבין לבד (ואם לא - הנה אני מבהירה) שהכוונה שלי לא הייתה לערוך את התגובה שלך למען הדיוק המילולי. רק מה? בהנחה שאתה מבסס את התיאוריה הכלכלית-חברתית-וואטבר שלך על עובדות, כדאי שהן יהיו קרובות למציאות ולא לאיזה עולם שאתה מדמיין עבורנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יכול לדעת מה היתה הכוונה שלך, אני יודע רק מה היתה התוצאה, ולפחות לי היא נראתה קטנונית ולא חביבה. ואני חושב שגם בהודעה הזאת את עושה משהו קצת לא הוגן, כשאת מציגה את הדברים שלי כאילו הם תלושים מהמציאות. הם הרי לא תלושים מהמציאות - הדוגמאות שהבאתי להתערבות המדינה אמיתיות ורלבנטיות, וגם אם יש מחלוקת מסוימת בינינו על היקף התערבות המדויק בחלק מהמקרים, הרי שלא תוכלי להכחיש שמדובר בהתערבות עמוקה ורחבה. אפשר כמובן לצדד בהתערבות הזאת, אבל לבטל אותה כאילו אינה משמעותית זה פשוט לסלף את המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחלוקת על היקף ההתערבות היא לא מחלוקת על ההיקף המדוייק (שממילא משתנה בין תחום לתחום1), אלא על עצם ההצגה כאילו הדברים הם מוחלטים וחד משמעיים ורלוונטים לכל תחום מתחומי החיים. לא טענתי שאין התערבות ופיקוח, ולא טענתי שההתערבות והפיקוח חסרי משמעות, אבל הדברים הם לא איך שאתה מציג אותם. במילים אחרות - הרושם שקיבלתי הוא שאתה טוען "שחור" ואני מכחישה(!) ואומרת "לבן". למעשה, הטענה שלי היא שכמעט בכל תחום מדובר בכלל באפור, ושאין אפור אחד אלא הרבה גוונים. במצב כזה, נראה לי שהוויכוח צריך להיות לגבי מידת האפרוריות המתאימה לכל נושא (עד כדי לבן/שחור) ולא לשפוך את כל דלי הצבע לעזאזל. 1ובנוגע לרוב התחומים - אין לי מושג מה המצב העובדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחלוקת היא כן על ההיקף המדויק. הכול התחיל הרי כשאני הצעתי שתחשבו על היקף התערבות המדינה בחיינו, והבאתי כמה דוגמאות כדי לגרות אתכם לעשות זאת. בכל הדוגמאות שהבאתי אמנם יש התערבות רבה ולא זניחה בכלל, התערבות שרבים נוטים שלא לשים לב אליה (בדיוק כפי שאת לא שמת לב לכל שאר הדרכים הרבות שבהן הממשלה משפיעה על מחירי המוצרים בסופר וזכרת רק שהיא קובעת מחיריהם של מוצרים מסובסדים בסיסיים בודדים). את חלקת על כמה פרטים קטנים בדוגמאות שהבאתי, והסקת שאני מגזים בטירוף. אבל אם לא היית מתמקדת כל כך בפרטים הקטנים היית שמה לב שבעצם המחלוקת בינינו היא לא על המהות - אם יש התערבות אינטנסיבית או לא - אלא רק על שאלת ההיקף המדויק: אני טוען שהמצב הוא אפור 60% ואת חושבת שהוא רק 40%, נניח. בסדר, גם אם הוא רק 40% כדברייך, זה עדיין ראוי להיחשב להתערבות רבה, 40% זה לא אחוז זניח! לסיכום, אני בהחלט לא חושב שהמצב שחור, שחור זה המצב בקוריאה הצפונית, וזה בהחלט שונה מהמצב אצלנו. אבל הוא גם רחוק מלהיות לבן: כל תחומי חיינו נתונים למניפולציות של הממשלה, והיא לא מסתפקת בתיקונים קלים של המציאות פה ושם בקצוות, אלא מתיימרת לעצב את תוכנה במידה משמעותית בכל תחום ותחום. לא נראה לי שאפשר לחלוק ברצינות על האמירה האיכותית הזאת. הנה אתגר עבורך: תציעי היבט של חיינו ואני אראה לך כמה עמוקה מעורבות הממשלה בו, בד"כ יותר משנדמה תחילה. יש רק היבטים בודדים, כמו שוק ההיי טק (שגם בו המדינה לא לגמרי נמנעת מלהתערב), שבהם אתקשה לעמוד במשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טענת שהממשלה *קובעת* מחירים.1 ברור שהחלטות ממשלה משפיעות על מחירי מוצרים בסופר, אבל הממשלה היא רק שחקן אחד מבין כלל השחקנים שמשפיעים על מחירי המוצרים. גם השכר שגובים חברות הפרסום עבור שירותיהן משפיע על מחירי המוצרים, זה לא אומר שהפירסומאי קובע את המחיר של הארטיק-שוקולד-שוקולד-עם-פצפוצי-אגוזים. 1לרגע חשבתי שזו אני שזוכרת לא נכון, אבל הנה. כאן - תגובה 510823 - "בוחרים מה לקנות בסופר לפי המחירים שהמדינה קבעה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי שלדעתי אלה דקדוקי עניות והתמונה הכללית ברורה. לא נראה לי שיש לי מה לחדש בעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי אם אתה מונה את כל הרשימה כאן רק ע"מ לתאר מה גדולה השפעתה של המדינה על מהלך חיינו או ע"מ לומר שבהשפעה זו יש, בהכרח, משהו רע (מעבר להשערת היעדר ה"אחריות העצמית", שהיא מעורפלת מעט בשבילי). כיון שמנית גם את בתי החולים, הייתי רוצה להזכיר (לאו דווקא למטרה פולמוסית אלא למען הסדר הטוב): ישראל בנויה על אוכלוסיות הגירה ממקומות שונים ומשונים בעלי תנאי בריאות/תברואה ברמות משתנות, ובין השאר גם על מספר קבוצות אתניות מקומיות החיות בתנאי בריאות/תברואה נמוכים. למרות זאת יש בה תוחלת חיים מן הגבוהות בעולם ונתוני תמותת יולדות ותמותת יילודים מן הנמוכים בעולם. תוחלת החיים היתה נמוכה יותר ומצבם של שני המדדים האחרים היה גרוע במפורש ללא מערכת בתי החולים הממשלתיים, ולו היה בארץ צורך להסתמך, חלילה, רק על בתי חולים פרטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה מניתי את הרשימה רק כדי לתאר את גודל השפעתה של המדינה על מהלך חיינו. חשבתי שזה דבר שהרבה אנשים נוטים להתעלם ממנו ומאלף להיווכח בו. אם המשק הישראלי היה נשאר כפי שהוא ורק בתי החולים היו מופרטים, באמת סביר להניח שתוחלת החיים היתה יורדת; המדינה גוזלת מהאזרח כל כך הרבה משאבים שאם היא לא היתה דואגת לספק רפואה, לרבים לא היו נשארים די משאבים כדי לספק אותה בעצמם. אבל אם המשק היה חופשי והמדינה לא היתה גוזלת מהאזרח חלק ניכר ממשאביו, אז ההערכה שלך (שאת מציגה משום מה כעובדה שאין עליה עוררין) נראית לי מופרכת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד שאתה, דווקא אתה, מדבר על ה"מופרכות" של משהו או מישהו. שתי נקודות! הנתונים שהבאתי לקוחים מכמה מקורות די נגישים, בין השאר CIA WFB ודו"חות WHO. ההערכה שלי היא לא רק שלי והיא לא "עובדה שאין עליה עוררין", אבל היא בהחלט לא מופרכת, מאוד לא מופרכת. אני בכל זאת חוששת שהבדואית מהנגב או זאת שעלתה מכפר באתיופיה לסלאמז באשקלון - חזרות סדרתיות על מנטרות מקטלוג "המדינה גוזלת" לא יצמיחו להן ארגזי "משאבים" שמהם הן ישלפו ברגע הקריטי צ'ק ע"ס 5000$ ויקפצו איתו לבית היולדות הקרוב. אבל זאת רק אני, וזה בודאי מתוך קוצר ראות ונמיכות מצח חסרת תקנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבירתי ניאנדרטלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, המצח התכווץ בכביסה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
5000$? הצחקתי את אמריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את מנסה להגיד לי, שבגלל שאת ורבים אחרים מעריכים שתוחלת החיים בישראל גבוהה יותר משהיתה אילו המדינה היתה חופשית, ההערכה הזאת מקבלת איזה משנה תוקף? אם זאת הדרך שלך לשפוט טיבן של הערכות אז אין טעם שנמשיך לדון - הרי כמעט כל דבר שאגיד ייצג דעת מיעוט, ואת תפסלי אותו על הרקע הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בכלל לא עניין של "רבים אחרים". כשאמרתי "ההערכה שלי היא לא רק שלי", התכוונתי דווקא לבודדים שעבודתם היא לאסוף נתונים במדינות שונות ולהעריך התפתחויות (קוראים לזה "מומחים", אבל לא המילה הזאת היא הדבר החשוב). ישנן מדינות שאפשר ללמוד מן הנעשה בהן מה לא לעשות. אבל אתה צודק - אין טעם בהמשך הדיון, ולא בגלל ענייני רוב vs מיעוט - שהם מאוד לא חשובים בעיני ולא משנים לי - אלא משום שהפאתוס המיסיונרי (אל תיעלב ממני, אני סתם) כנראה מקשה עליך להתייחס ברצינות לתחום אפור ונעדר כל זוהר חלוצי או פילוסופי, שבשבילי הוא משמעותי מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מבין מה זה אומר להתייחס ברצינות לתחום אפור. מה שאני כן מבין הוא שאני אמרתי שזה נראה לי מופרך שאם מדינת ישראל תהפוך לחופשית תוחלת החיים תרד, ואת טענת שמה שאני אומר הוא בעצמו מופרך משום שהוא מתנגש עם דעות מקובלות בקרב מומחים, או משהו כזה. מה שמקשה עלינו לקיים דיאלוג הוא לא שאת חושבת שמה שאמרתי מופרך, אלא הנימוק שלך. אילו הסברת מדוע אותם מומחים חושבים כמו שהם חושבים, יכולתי לבחון את נימוקיהם ולנסות להפריך אותם. אבל אינך עושה את זה, את רק דורשת ממני לקבל את סמכותם, ומכיוון שאני מסרב לעשות את זה, אנחנו תקועים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמקשה עלינו הוא טענות שלא מנמקים ולא מפרטים בתשובות ומסתובבים סחור סחור בעזרת שימוש במונחים כלליים בעוד שאתה משתמש במונח המדויק עד להחריד ''חופש''. למשל מונח שממש שאוב מתחום הפיסיקה ''שאם מדינת ישראל תהפוך חופשית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאשים אותי כמה שתרצה, באמת יש קושי לקיים דיון פורה כשלא אומרים דברים ברורים ומדויקים שאפשר להתייחס אליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה דברים ברורים ומדוייקים: תסביר, בבקשה, מהו החופש שעליו אתה מדבר, מה הוא כולל ומה אינו כולל. האם החופש הזה כולל, לדוגמה, עונש מוות, במקרים של אי קיום חוזה שמופיע בו סעיף של סנקציית מוות, וכיוצא באלה חוזים מחמירים. תסביר בבקשה מהו *באמת* החופש הזה, בלי תגובות ארוכות ופלספניות (חוץ מאשר ליהונתן) על "תורת מוסר", אלא מהו ה"חופש" הזה בחיי המעשה - מהו פתרון-החופש שלך, למשל, פתרון שיהיה יותר טוב ממה שקיים כיום - לגוססים מסרטן שהם לא גאוני-עסקים עשירים אלא אנשים רגילים, כלומר - כשישה מליון ותשע מאות ושבעים אלף אנשים מתוך שבעה מליון, וכך-וכך מתוכם (יותר מעשרים אלף הביזנסמנים האמידים/עשירים) זקוקים לתרופות יקרות - אבל תסביר בבקשה *בפרטים*, ובעברית פשוטה - איך זה אמור לקרות, ולא "אני מניח שמישהו יוכל להציע משהו, וזה ממילא לא משנה בעיני, העיקר העקרון, והתשובות שלכם לא יותר טובות לדעתי..." - מן הסוג שמופיע אצלך עד עכשיו כששואלים אותך שאלות קשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברתי בצורה מפורטת ומדויקת למדי את האופן שבו אני תופש את מושג החופש, כולל הסיבות לכך, במסגרת חילופי הדברים שלי עם יהונתן. אתה לא יכול מצד אחד לבקש ממני להסביר ומצד שני להודיע שתגובות ארוכות ופלספניות לא יתקבלו. הבעיה היא פילוסופית מטבעה, ואני באופן אישי כנראה לא מסוגל ללבן אותה בקיצור. אולי מישהו מוכשר ממני היה יכול לתת לך תשובות קצרות יותר, אבל כל עוד אתה מעוניין לקיים דיון אתי, תיאלץ להסתפק בכישרון ההבעה המוגבל שלי ובהשלכותיו. ולשאלה-דוגמה שלך, בשוק חופשי צפוי להיות ביטוח בריאות (שכן רוב מוחלט של האנשים מעוניין בשירות כזה ואכן ניתן לספק אותו מבחינה כלכלית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בליל מילואים ארוך אחד, ניסינו כמה חברים לעמוד על תוחלת החיים הגבוהה במיוחד בישראל, שתי המסקנות העיקריות שעלו הן, א. מנהגי הגיינה הטבועים בתרבות היהודית. ב. רפואה ציבורית המבוססת בעיקר על מניעה היגיינה ואיתור מוקדם. מהי לדעתך הסיבה? האם אתה יכול להעלות סיבות נוספות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כל העולם המערבי (בסדר חשיבות יורד):מים נקיים, תזונה, ונגישות לאנטיביוטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקם של אילו, ביחד עם שיעור תמותת תינוקות נמוך, היו הגורמים המרכזיים להעלאת תוחלת החיים לכל היותר עד אמצע המאה העשרים במערב. גם לאחר מכן ממשיכה העליה (כשלושה חודשים בשנה). לכן המקום הטוב שלנו במערב הוא תולדה של גנטיקה, מזון יחסית בריא (ואולי גם חום, מי יכול לאכול בחום הזה ?) ומערכת בריאות מהטובות בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שהדיון התייחס להפרטת מערכות הבריאות. המערכת היקרה ביותר, בעלת תוצאות בינוניות יחסית ל-OECD, ובבעלות פרטית - היא ארה"ב. קבטרו עקץ לא פעם את ארה"ב על שתמותת התינוקות בקובה נמוכה מבארה"ב (אינני יודע אם זה נכון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, אם כי לקורא ההדיוט ההפרש אינו דרמטי (אם יש סטטיסטיקאי בקהל, שיגיד אם סטטיסטית זה אמור להרשים). אני במקום פידל הייתי מחפשת משהו אחר לעשות ממנו סיפור. לפי מהדורת 2009 של ספר ה-CIA, בקובה 5.82/1000 ואילו בארה"ב 6.25/1000. (בישראל 4.22/1000) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין לך שאחרי המחצית השניה של המאה הקודמת הפקטורים הללו הגיעו למיצוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים במערב מתו בשנים האחרונות ממחסור באנטיביוטיקה, מרעב או מצמא? לפי http://www.cdc.gov/nchs/FASTATS/lcod.htm רוב האנשים מתים מתזונה לא נכונה, אורח חיים לא בריא, סיגריות וזקנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השמש והחום מקילים על גידול ירקות שאינם ירקות שורש (ולכן מוזילים את המחיר שלהם) מעודדים שהייה בחוץ (ולכן הישראלי עושה יותר ספורט בנעוריו) ומקשים על אכילת מאכלים שמנים. כשמסתכלים על http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_li... אפשר לראות מדינות עם מנהגי היגיינה דומים ועם מערכות בריאות דומות במקומות די שונים, אבל מלבד חריגים, המדינות העשירות והחופשיות מסודרות לפי הטמפרטורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנהגי הקבורה המגעילים של החברה קדישא גורמים לכל בר דעת לדחות את הארוע ככל יכולתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובלא הקרנות למימון סרטים לא היתה תעשיית קולנוע בארץ כלל, משום שהיוצרים היו צריכים לחזר אחר גורמים פרטיים שיחליטו שאין להם מה לעשות עם הכסף שלהם חוץ מלתת אותו ליזם הסרט. שלא לדבר על זה שבארץ שלנו, הפרטה פירושה שהאזרח מקבל שירות פחות טוב, נכסי מדינה עוברים בפרוטות לידיהם של מספר מצומצם של בעלי הון, הממשלה כביכול מורידה מעצמה כאב ראש, אבל המיסים נשארים כשהיו. כלומר, אתה משלם אותו דבר, אבל מקבל פחות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |