 |
הנקודה היא שהרגולציה נראית לי פשוט דרך לא מוצלחת לבטא את האינטרס החברתי בקונפליקטים התעסוקתיים האלו. היא מזכירה את הקריקטורה האנגלית על שני איכרים הניצים על פרה בעוד העו"ד חולב אותה. אני חושב שמה קורה בד"כ הוא שהמעסיק מטורטר, ההריונית מפוטרת והמרויח היחידי הוא הממסד הבירוקראטי שהועסק ע"י טענות הצדדים. הטיפול הזה הוא בפני עצמו תיאטרון אבסורד מפני שאו ששני הצדדים צודקים, או ששניהם משקרים ובמקרים שרק צד אחד משקר, אין שום דרך לדעת מיהו אותו צד.
פשוט העליתי את הסברה שאם מעסיק היה נדרש לשלם יותר פיצויי פיטורין לאישה בהריון, הוא היה עושה את השיקול המתבקש ואם עדיין הוא מתעקש להיפטר ממנה, מדוע שהחברה תכנס לשיקוליו?
אפשרות אחרת היא שהסכם התעסוקה מלכתחילה יקבע פז"מ לפני פיטורין או מצבים של קביעות לאחר תקופת העסקה מסויימת.
בפועל אנו מקיימים משק שבו נפטרנו לחלוטין מכל מידה של בטחון תעסוקתי לעובד מן השורה ואנו ממשיכים לקיים את הבירוקרטיה התעסוקתית ע"י תקינה הנוגעת לקבוצות מועדפות ו"טעונות טיפוח". בקיצור החלפנו את הבטחון התעסוקתי של העובד בבטחון תעסוקתי של הממסד הבירוקרטי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש