 |
אני לא יודע מה יש היום בצה''ל, אבל אני מניח שזה לא שונה ממה שהיה לפני מספר שנים.
לא היה (וגם לא היה צורך ב) ''נוהל'', כלומר לא היתה פרוצדורה מסודרת של מי עושה מה ואיך. מה שכן היה זאת הוראה, או הנחיה, שבמקרה של נסיון לחטיפת חייל, על כל הכוחות בשטח לעשות, ומיד, כל מה שניתן כדי לסכל את החטיפה. בצבא, ובעיקר ביחידות לוחמות, מושגים כמו ''לעשות הכל'' או ''דבקות במטרה'' כוללים בתוכם את האפשרות שאנשים יפגעו, ואף יהרגו, בנסיון להשיג את המטרה. כשם שקיימת הסכנה (והיא קיימת) שהכוחות המנסים לסכל את החטיפה ייפגעו מאש החוטפים, ועדיין זאת לא סיבה לוותר על נסיון הסיכול, כך גם קיימת הסכנה שהחטוף ייפגע (מאש המחלצים או מידי החוטפים), וזאת אינה סיבה לוותר על נסיון הסיכול.
האמירה כי מדינת ישראל מעדיפה חייל הרוג על פני חייל חטוף אינה כלולה בפקודה, והיא אינטרפטציה של השומע (או לכל היותר יוזמה מקומית של מפקד זוטר).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש