|
||||
|
||||
לדעת מי? אולי לדעתך. גם אותי שכנעת וגם את האגודה לאיכות השלטון. אבל שאלת הקלון נקבעת בבית המשפט, כאשר קצב מיוצג על ידי עו"ד ציון אמיר ואביגדור פלדמן. וההכרעה במשפט רמון שמעשים מגונים ללא הסכמה אינם עבירה שיש בה קלון, היתה נותנת לקצב נקודת פתיחה מצוינת בשאלה הזאת, ולא סביר שהוא היה נופל על ההבדל לכאורה שאתה מתאר בין "סתם כתם" לבין "התנהגות שאינה הולמת". אכן אחד הנימוקים בדין רמון והקלון היה "זאת מעידה חד פעמית". על זה אומרים שאין לבית המשפט אלא מה שמול עיניו, ואם יש התנהגות סדרתית, אז צריך כמה ראיות התומכות בה. לא בטוח שראיות כאלה יתקבלו בפרשת קצב. אגב, לאמיתו של דבר, גם אצל רמון, כמו אצל גברים מכובדים אחרים, היתה נורמה של "התנהגות סדרתית" של נישוק וחיבוק הנשים שאיתן בא במגע במסדרונות משרדיו, אבל כדי שבית המשפט יוכל להתחשב בזה הן היו צריכות לתת עדות. כמובן הערת הסוגריים שלך אינה חשובה לעניין זה. גם אם רמון פוליטיקאי מוערך וקצב נשיא מבוזה, לא אמורה להיות לזה השפעה על בית המשפט. |
|
||||
|
||||
השאלה המשפטית של הקלון נקבעת בבית־המשפט. השאלה של הכבוד/אשמה/בושה נקבעת ע"י הציבור (אנחנו). לא צריך למהר ולהפיל את התיק הזה על בית־המשפט בלבד. ר' מקרה ר' דרעי שלפי כל הסימנים יחזור לפעילות ציבורית לאחר תקופת צינון. |
|
||||
|
||||
על כך אין ויכוח. גם לא ניסיתי להתחמק מאחריותי כציבור, אבל מה אפשר לעשות אם הוא חוזר לכורסתו בשולחן הממשלה עוד לפני שהספיקה להתקרר, ושנה אחר כך נבחר מחדש לכנסת ברשימה של ''זאת עם נקיון הכפיים'', והתקשורת כאילו כלום. לא אתפלא אם יחזור להרגליו הקודמים. |
|
||||
|
||||
מפני שאנחנו נותנים להוליך אותנו למקום המישפטי במקום להתמקד במקום הציבורי. אם היינו נשארים במקום הציבורי, ביבי היה עף מהפוליטיקה לאחר חוות הדעת של אלייקים רובינשטיין בקשר לפרשת בראון-חברון. אותו הדבר עם רמון וגם עם קצב- היה צריך להתפטר מיד ולהאבק מאבק משפטי על טיהור שמו. מאבק שבו רק זכוי מחלט מחמת חוסר אשמה היה טיהור ממשי. על אולמרט אין מה להוסיף. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |