|
||||
|
||||
אולי באמת תספר לי איזו הקזת דם הייתה ? אם הייתה הסכמה בין גרמניה ופולין, ולאוכלוסיה עצמה לא היה צבא כדי להתנגד לשתי המדינות, מה היו הנסיבות של הקזת הדם הזאת ? כשאתה מסתכל לטווח קצר, הסכמה על טרנספר לערביי ישראל נראית עוד פחות מעשית מטרנספר לערביי יו"ש. אני חושב שברגע שתהיה פחות התנגדות עקרונית לעצם הרעיון, ויסכימו לדבר על דבר כזה, ההבדל בין שלושה מיליון למליון לא יהיה כל כך גדול. ישנם שני יתרונות בולטים. 1. יתרון בטחוני. זה נכון שלאחרונה הדבר שאולי הכי מטריד אותי מבחינת הסיכוי של מדינת היהודים להתקיים לטווח ארוך הוא הסכנה מפני שינוי דמוגרפי ואובדן הרוב, אבל אסור לשכוח שבין הסכנות שאסור להתעלם מהן נמצאת הסכנה הישנה של פלישה באזור "צווארה" הדק של המדינה, והשתלטות מהירה על מרכזי גיוס המילואים. במלחמת יום הכיפורים כבר עברנו את חווית ההפתעה. כלומר, הוכח שההפתעה אפשרית. בגבולות 67 חוויה נוספת כזאת היא הסוף. באזור יהודה ושומרון יש רק כמה מעברים צרים שטנקים יכולים לעבור דרכם, וזה מאפשר בלימת פלישה כזאת גם כשהצבא עסוק בגזרות אחרות, בעזרת כוחות קטנים או ח"א. התפתחות טכנולוגית (בהנחה שההתפתחות היא משני הצדדים), אינה מקטינה את הגורם הזה. מדובר בשני משתנים בלתי תלויים. 2. אידיאולוגיה. יכולת לחשוב על אפשרות שלישית: העברת מדינת היהודים כפי שהיא, כולה לאוגנדה (נניח אפילו שמובטח ששם לא יציק לנו איש). אני רוצה להיות דווקא כאן. וב "כאן" הזה שטחי יהודה ושומרון יש להם משקל רב. הנימוק "המשיחי" הזה יש לו גם הבט מעשי. כיון שיש רבים בציבור שהדברים האלה חשובים להם, המוטיבציה להילחם על המקום וגם למשוך יהודים מהגולה יותר גדולה. הדברים האלה הוכחו בראשית הציונות כשהועלתה תכנית אוגנדה. אפשר גם לחשוב על אפשרות רביעית. טרנספר של כל היהודים למדינות רווחה: ארצות הברית קנדה ואירופה, וסיום סיפור מדינת היהודים, תוך הבטחה שהפרט לא ייפגע. אני בטוח שיהיו לא מעטים שיחשבו שזה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות, וגם אם מדובר בעצם בסוף העם היהודי אין בכך כל רע, אבל אני לא ביניהם. לא מסיבות של הגיון, אלא משום שכזה אני, והרצונות שלי אחרים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |