 |
אבל המקיאבליסט שבי אינו בונה על "רציונאליות וטוב לב". אני בונה על השרשרת האינסופית של ארועים ,התפתחויות, תהפוכות ואסונות המתרחשים במהלך ההיסטוריה ותוצאותיהם הם לצד הטוב והרע באופן אקראי. יכולתו של מנהיג לצפות את העתיד מוגבלת ממילא. בעיני (בעצם בעיני מקיאבלי) מנהיג נבחן בעיקר ביכולתו להגיב על הארועים המתרחשים באופן נכון המפיק את מירב התועלת ומזער הנזק מן הארוע. מדוע נבון יותר להמר על מתקפה צבאית נגד איראן שאת תוצאותיה מי ידע, מאשר על תהפוכה פנימית כלשהי שתמוטט את השלטון שם מבפנים?
מובן מאליו שאיני פוסל מאבקי כוחות, ואלימות. אני מוכן גם להתקרב לעמדתך עוד יותר ולומר שאיני פוסל גם מלחמה יזומה במקרים מסויימים. הנקודה שלי היא שהסיכונים במהלך מלחמות הם גדולים מאד. הישראלים התרגלו לנצח תמיד באופן המתאים למעצמה איזורית ולא למדינה קיקיונית הקרועה ע"י אלף שסעים והפרדות פנימיות. קשה מאד לישראלים להעלות על דעת מלחמה המסתיימת בעליית הטנקים של חיזבאללה אל כיכר הכנסת, אבל האפשרות הזאת קיימת ככל האחרות בחביון העתיד. כדי לנסות להיות פחות אפוקליפטי אומר שנראה שלישראלים קשה מאד לקבל אפילו מלחמה המסתיימת במטח של טילים על כיכר המדינה.
מסיבה זו אני סבור שראוי למדינאי למעט ככל יכולתו בשימוש בכח צבאי וליחד אותו רק להגנת אין ברירה או למקרים מיוחדים מאוד. המנטליות המאיימת עליי היא המנטליות של ה"ערבים מבינים רק כח", "תנו לצה"ל לנצח" והזוועתון החדש "תנו לי להורות לצה"ל להפיל את החמאס". היטלר היה האבטיפוס של המהמר שבוחר בהכל או לא כלום. שוב ושוב הוא בחר באופציה הצבאית על מנת להשיג את מטרותיו המדיניות ושוב ושוב הדבר עלה בידו. אבל גם שם באופן בלתי נמנע, אחרי ההיבריס בא הנמסיס וסופו שהוא לא ידע מתי לעזוב את שולחן ההימורים כשרווחיו בידיו וסופו שהפסיד את הכל והחריב את המדינה שבא לרומם.
בדוגמה שלך, אני מצפה משליט המעצמה לפעול ע"פ מיטב כשרונו כדי לדכא, להכניע ולהכריע את הפלגנים והפורשים,כולל פעולה בכוח המשטרה והצבא. הנקודה היא שאם הסכסוך מגיע לכדי סכסוך מזויין בין שני צדדים, הנהגת המעצמה כבר נכשלה בכך שהגיעה לכך ושום דבר ואף אחד לא יכול להבטיח לה שהפעלת הכח תפעל ע"פ התוכניות האימפריאליות (חשוב על מרד המושבות של ארה"ב. חוכמה ידועה היא שאנגליה טעתה באופן חמור בכך שבחרה בדרך הצבאית במקום להגיע להסדר עם הקולוניות שלה).
שרון היטיב לפעול נגד המתנחלים בפרשת ההתנתקות. האם היית רוצה מנהיג שהיה בוחר בדרך הקצרה והמוחלטת יותר של דיכוי המרי האזרחי באש התותחים? את המלחמה היזומה יש לשמור למקרים הנדירים בהם אתה ניצב מול רוע גדול מאוד שעצם ההתייצבות נגדו היא חובה מוסרית המצדיקה את הסיכון העצום והמחיר הבלתי נמנע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש