בתשובה ליהונתן אורן, 03/02/09 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. קראתי שוב את התגובה המקורית ואני חייב להודות בבושת פנים שאכן עשיתי טייק אוף של תגובתך כדי להביע דעה הקשורה לתגובתך בקשר אסוציאטיבי בעיקרו. זה מנהג שיש בו אולי מעט מן המעט טעם לגנאי, אבל אני חושב שהוא סה"כ קביל באתר תגובות בתנאי שאינך "נעלב" אם בן שיחך אינו מסכים ללכת אחריך למחוז חפצך. הנושא שעליו נסבה תגובתי היה הפורום המתאים בו צריכים לדון בשאלות של פשעי מלחמה בקריטריון המוסרי. ב. יחד עם זאת, באופן מקרי היתה בתגובתי תשובתי הישירה בדיוק לדברים שהעלית בתגובתך הנוכחית. עמדתי על כך ש"אינך צריך לצאת למלחמה אלא אם לא הותירו לך ברירה אחרת" לא היתה אמרת כנף אלא ביטוי של עמדתי העיקרית. ולכן איני יכול לקבל שהיא חסרת תוכן. היא היא התוכן. ג. איני מסכים איתך בדבר "תחושת חוסר [ה]ברירה" וגו'. איני מדבר על תחושות וקונטקסט היסטורי. אני מדבר על עקרון מוסרי שאם איני טועה חקוק במגילת היסוד של האו"ם. כוונתי לעקרון המוסרי שהשימוש בכוח מזויין אינו אמצעי לגיטימי להשגת מטרות לאומיות. אדגיש שוב, אין כאן עניין של עלות/תועלת ואינטרסים אלא של עקרון מוסרי שאני מעוניין להסבירו ולהצדיקו. בעניין זה המטרה אינה צריכה להצדיק את האמצעים. ד. עמדתי היא כי מלחמה, כל מלחמה ותהיה זו מלחמת מגן של אנשים הגונים בבסיסם ובעלי כוונות ראויות, כרוכה בתוצאות מחרידות בראייה הומאניסטית ומוסרית. יתר על כן ביציאתך למלחמה לעולם הינך רואה את סיבותיך ומטרותיך. לעולם אינך יכול לראות את ההתפתחויות, הכיוונים והתפניות אליהן תתגלגל במהלך המלחמה. לעיתים קרובות הינך יוצא במטרה אחת ומשיג משהו אחר לגמרי שלא עלה אפילו בדעתך. מסיבות אלו, איני רואה את השימוש בכח צבאי כאמצעי לגיטימי לניהול מדיניות. אמרתו הידועה של קלאוזביץ אינה מקובלת עליי. ה. עניין התחושות והקונטקסט ההיסטורי אינו סתירה שלמה של עמדתי. אם יצאת למלחמה מתוך תחושה עמוקה של אין ברירה, יכול הקונטקסט ההיסטורי לבוא ולהוכיח כי תחושתך היתה שגוייה והונית את עצמך לדעת. עדיין יש מקרים רבים מאוד (אולי הרוב)בהן מדינות משתמשות בכוח מזויין על מנת להשיג מטרות צודקות או לא צודקות מתוך ידיעה מלאה של קיום ברירה אחרת. במקרים כאלו אני חש שיש גרעין אנטי-מוסרי בולט ביציאה למלחמה ההיא. ו. דוגמה בולטת היא יציאת ארה"ב למלחמת עירק הראשונה. האמריקאים יצאו למלחמה ההיא מתוך בחירה מוסרית ברורה שהם מעדיפים מלחמה ע"פ שימוש בחרם נפט חריף שהיה מעיק מאוד על אזרחיהם. במילים אחרות האמריקאים העדיפו לספוג כמה מאות הרוגים אמריקאיים ע"פ האופציה שמיליוני אמריקאים לא יוכלו לנסוע לתחרות הפוטבול האהובה עליהם מפני שלא יהיה דלק זול למכוניותיהם. בראייה מוסרית, היתה כאן בחירה לא מוסרית. ז. באשר לעניין השני, עניין האחריות למה שאתה גרמת באופן ישיר בלי קשר לנסיבות שהביאו לכך. שוב בעניין מלחמת המפרץ ה-I, אפשר להיטיב עם ארה"ב מעט יותר ולומר שהם העדיפו להרוג כמה אלפי עירקים ע"פ צפייה במשך שנים במאות אלפי עירקים מורעבים וחסרי תרופות. עדיין אני סבור שבמקרה זה, זו היתה הבחירה המוסרית יותר, משום שהאחריות לסבלם של העירקים הרעבים והחולים היתה על סאדאם חוסיין ולא על האמריקאים. לאמריקאים אין חובה לדאוג לשלומם ולרווחתם של אזרחים עירקים חפים מפשע כפי שאין להם חובה לרכוש את הנפט שלהם. ח. אני מעדיף לשקול אחריות ישירה ומיידית ע"פ שיקולים של שרשרת אחריות עקיפה שאין לה סוף ושסופה הוא שבכל פעם שאני נוגס במנת שווארמה אני מרעיב עשרה ילדים בסומליה. גם אם לדבר יש כפי שראינו השלכות מחרידות, אני סבור שאין לישראל אחריות לשלומם וטובתם של תושבי הרצועה. עניין זה הוא על כתפי מנהיגיהם. אם מנהיגיהם בחרו בדרך שלא הותירה לישראל שום דרך מלבד תגובה בכוח מזויין, האחריות הישירה למה שקרה במלחמה היא שלהם. (אין בכך כדי לפטור את המבצעים הישירים של הפשעים אותם יש להעניש ולהרתיע מתוך שיקולים רגילים של עלות/תועלת). ט. כדוגמה אומר שבנקודת הזמן הנוכחית למשל אני סבור שהרעבה למוות של כל תושבי הרצועה עד שישוחרר גלעד שליט עדיפה מוסרית ע"פ יציאה לכיבוש הרצועה על מנת לשחרר אותו. י. לסיכום עמדתי אומר שאין שום זמן שהוא הכדאי ביותר מבחינתנו לצאת למלחמה. אם ישנה אלטרנטיבה אחרת, לרוב היא גם עדיפה. מסיבה זו אני מתנגד לאלו המבקרים מדיניות פייסנית נוסח צ'מברלין וכדומה. אני מעדיף "הווי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע ל-א', לא אכפת לי בכלל. בנוגע לעניין הראשון. בכל האמור למלחמה בעיראק, יכול להיות שאתה צודק. זה שיש מלחמות שפתיחתן אינה מוצדקת לא אומר שתמיד פתיחת מלחמה אינה מוצדקת. אבל בוא נחשוב על מקרה אחר. נניח לרגע, הנחה לא לחלוטין תיאורטית, שבגבול מדינה מסוימת הולכת ונבנית ישות עויינת שהולכת וצוברת נשק מסוכן ומלבה שנאה. האם אינך חושב שבתנאים מסוימים חובתה של המדינה לפתוח במלחמה ע"מ לצמצם את האיום הנשקף מישות זאת? האם בכל מקרה המדינה צריכה לחכות עד שהישות העויינת תהיה חזקה מספיק כדי לגרום נזק גדול למדינה, ותפתח במלחמה בתנאים הנוחים לה? זאת השקפה מוזרה במקצת מצד ריאליסט שדוגל בדברי דוד. בנוגע לעניין השני. אני לא טענתי לטובת שרשרת אחריות עקיפה, אלא לטובת אחריות ישירה. מי שמבצע הרג הוא זה שאחראי לו. לפעמים ההרג הכרחי. לעיתים החיים מחייבים הכרעה בין רעות. אבל כל מה שאנחנו יכולים לומר במקרה כזה הוא שההרג אינו פשע מלחמה אלא חלק ממחיר המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש לנו דוגמאות ממש ממש אקטואליות לעניין זה: האם ארה"ב (היתה) צריכה לחכות עד שיהיה (לקוריאה הצפ') לאיראן נשק גרעיני או להקדים ולהכות כל עוד אין להן? טענתי היא כי אלו המצדדים במכה מקדימה/מונעת וכו' מונעים ע"י שתי השקפות לא בריאות. הם מונעים מהשקפת עולם פסימיסטית ביסודה (לפיה כל התפתחות צפוייה לרעה אכן תקרה בפועל) ונוטים לחפש סביבם משהו או מישהו שיתפקד כחברת ביטוח עבורם ויחסוך מהם את סכנות החיים ומצוקותיהם. אני סבור כי עלינו להשליך את יהבנו על תהפוכות הגורל האנושי לקוות לטוב ולא לצאת מהנחה כי מותר לנו לעשות כל דבר לכל אחד ובלבד ששום סכנה אמיתית או דמיונית לא תקרה בפנינו. תאר לעצמך מה היה קורה אילו הקדימו מדינות המערב ותקפו את בריה"מ שלכל הדעות הוותה סכנה עבורן. לאושרו של המין האנושי, מעצמות המערב המרו על העתיד וזכו בכל הקופה. במקרה של איראן, עם כל הסיכון הכרוך בכך, אני סבור שעלינו להמתין בסבלנות, לקוות להתפתחויות חיוביות ואם וכאשר יקרה הגרוע מכל ואיראן תיתקוף אותנו, נצטרך להתמודד עם העומד בפנינו לכל הפחות מתוך האמונה והבטחון שאין לנו ולא היתה לנו אופציה אחרת וטובה יותר. כאמור איני סבור שמותר לבני אדם לעולל כל רע ובלבד שלא להותיר שום בדל של משהו שעשוי לסכן אותם. מי שירא ממאבק החיים אולי לא כל כך ראוי לחיות אותם. ב. באשר לעניין האחריות עקיפה, מייד לאחר ש'אשרתי' את תגובתי הבנתי שבעצם בחרתי באחריות "ישירה" מסדר שני לעוולות המלחמה על פני אחריות ישירה מסדר ראשון. אתקן לכן את עמדתי: כדבריך, כל צד אחראי לתוצאות ולהשלכות של מה שהוא עושה (הנסיבות והגורמים עשויים להצדיק את המעשה אך לא לפטור מן האחריות). מה שהייתי צריך לומר הוא שאיני מקבל קבלת אחריות ללא גבול וללא סוף על כל התוצאות וההשלכות של מעשיך. בפרט, אני סבור שמדינה אינה חייבת באחריות כלפי אוייביה באופן שאינה אחראית אפילו כלפי אלו שאינם כאלה. ישראל אינה חייבת בשלומם ורווחתם ההומאניטרית של תושבי עזה יותר ממה שהיא חייבת זאת כלפי תושבי בנגלדש. אין לנו זכות אוטומטית להזיק להם בכל פעם שאינם נושאים חן בעינינו, אבל בודאי שאי אפשר להעניק להם חסינות אוטומטית מתוצאות מעשיהם או מעשי שכניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אבל שוב, זה שיש הרבה מלחמות לא מוצדקות והרבה סיבות טובות מאוד לא לפתוח במלחמות, לא אומר שכל פתיחה במלחמה היא א-פריורי לא מוצדקת. גם אני שמח שמדינות המערב לא תקפו את בריה"מ. גם אני לא רוצה שיתקפו את צ. קוריאה. וגם לי זה לא נראה חכם לתקוף את איראן. בנוגע לטענה הכללית, היא נראית לי חסרת אחריות. אנחנו לא יכולים "להשליך את יהבנו על תהפוכות הגורל האנושי לקוות לטוב". זאת אומרת, אנחנו יכולים כל זמן שאנחנו מתדיינים באייל. אנחנו יכולים להאמין בהידברות, במתונים ובמה לא. ויש מקרים שזה אפילו עובד: הרציונאליות משתלטת והטוב מנצח. אבל המצב של מנהיגים הוא שונה. יש להם אחריות כלפי אזרחי המדינה שלהם (ובמידה פחותה כלפי שאר העולם). הם צריכים לקחת בחשבון שיצר האדם כולל לא רק רציונאליות וטוב לב, ואין להם את החירות להתעלם מהתסריטים הפחות אופטימיים. ההתנהלות במערכת הבינלאומית מבוססת על מאבקי כוחות, ואלימות היא כלי במאבק הזה. בעיניי, גם מי שירא ממאבק החיים ראוי לחיותם. אבל עדיף שיתרחק מעמדות הנהגה. אני אנסה להציע לך דוגמא אחרת, שאולי תדבר אל המקאוויאליסט שבך. נניח שיש מעצמה אזורית (דמיונית, כמובן) שמורכבת מצירוף של עממים קטנים. ונניח שבתקופת שפל של מעצמה זאת, אחד העמים הללו מנסה להתנתק מהמעצמה ולממש את זכותו (?) להגדרה עצמית. הניסיון הזה אולי לא מאיים באופן ישיר על המעצמה, היא יכולה לוותר על חלק משטחה ואזרחיה. מצד שני, הצלחה של אותו עם בהתנתקות מהמעצמה עלולה לגרור אחריו עמים אחרים, ולהביא להתפרקות של המעצמה למדינות קטנות, לאבדן כוח שמשליט סדר באזור, למלחמות בין המדינות הקטנות על שטחים שיש עליהם מחלוקת היסטורית וכולי. ברור שאנחנו לא יכולים לצפות את מהלך ההיסטוריה, ויכול להיות שהמעצמה לא תתפרק למדינות, או שהיא כן תתפרק והמדינות הקטנות יחיו בהרמוניה, אושר ושלווה עד היום הזה. אבל על בסיס עיון בהיסטוריה האזורית (והאנושית) יש לנו סיבות טובות לחשוב שזה לא יהיה התסריט שיתממש לבסוף. זאת דוגמא מעניינת דווקא בגלל שמלחמה כאן אינה "הכרחית" או "מוסרית": היא מבוססת על תסריטים פסימיים ועל שלילת הזכות להגדרה עצמית מעמים קטנים. מה היית עושה במקום שליט המעצמה? שוקע בקוויאר מעודן ומקווה לטוב? או שאולי היית צופה פני עתיד ונוהג כנסיך ראוי לשמו? ב. מסכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המקיאבליסט שבי אינו בונה על "רציונאליות וטוב לב". אני בונה על השרשרת האינסופית של ארועים ,התפתחויות, תהפוכות ואסונות המתרחשים במהלך ההיסטוריה ותוצאותיהם הם לצד הטוב והרע באופן אקראי. יכולתו של מנהיג לצפות את העתיד מוגבלת ממילא. בעיני (בעצם בעיני מקיאבלי) מנהיג נבחן בעיקר ביכולתו להגיב על הארועים המתרחשים באופן נכון המפיק את מירב התועלת ומזער הנזק מן הארוע. מדוע נבון יותר להמר על מתקפה צבאית נגד איראן שאת תוצאותיה מי ידע, מאשר על תהפוכה פנימית כלשהי שתמוטט את השלטון שם מבפנים? מובן מאליו שאיני פוסל מאבקי כוחות, ואלימות. אני מוכן גם להתקרב לעמדתך עוד יותר ולומר שאיני פוסל גם מלחמה יזומה במקרים מסויימים. הנקודה שלי היא שהסיכונים במהלך מלחמות הם גדולים מאד. הישראלים התרגלו לנצח תמיד באופן המתאים למעצמה איזורית ולא למדינה קיקיונית הקרועה ע"י אלף שסעים והפרדות פנימיות. קשה מאד לישראלים להעלות על דעת מלחמה המסתיימת בעליית הטנקים של חיזבאללה אל כיכר הכנסת, אבל האפשרות הזאת קיימת ככל האחרות בחביון העתיד. כדי לנסות להיות פחות אפוקליפטי אומר שנראה שלישראלים קשה מאד לקבל אפילו מלחמה המסתיימת במטח של טילים על כיכר המדינה. מסיבה זו אני סבור שראוי למדינאי למעט ככל יכולתו בשימוש בכח צבאי וליחד אותו רק להגנת אין ברירה או למקרים מיוחדים מאוד. המנטליות המאיימת עליי היא המנטליות של ה"ערבים מבינים רק כח", "תנו לצה"ל לנצח" והזוועתון החדש "תנו לי להורות לצה"ל להפיל את החמאס". היטלר היה האבטיפוס של המהמר שבוחר בהכל או לא כלום. שוב ושוב הוא בחר באופציה הצבאית על מנת להשיג את מטרותיו המדיניות ושוב ושוב הדבר עלה בידו. אבל גם שם באופן בלתי נמנע, אחרי ההיבריס בא הנמסיס וסופו שהוא לא ידע מתי לעזוב את שולחן ההימורים כשרווחיו בידיו וסופו שהפסיד את הכל והחריב את המדינה שבא לרומם. בדוגמה שלך, אני מצפה משליט המעצמה לפעול ע"פ מיטב כשרונו כדי לדכא, להכניע ולהכריע את הפלגנים והפורשים,כולל פעולה בכוח המשטרה והצבא. הנקודה היא שאם הסכסוך מגיע לכדי סכסוך מזויין בין שני צדדים, הנהגת המעצמה כבר נכשלה בכך שהגיעה לכך ושום דבר ואף אחד לא יכול להבטיח לה שהפעלת הכח תפעל ע"פ התוכניות האימפריאליות (חשוב על מרד המושבות של ארה"ב. חוכמה ידועה היא שאנגליה טעתה באופן חמור בכך שבחרה בדרך הצבאית במקום להגיע להסדר עם הקולוניות שלה). שרון היטיב לפעול נגד המתנחלים בפרשת ההתנתקות. האם היית רוצה מנהיג שהיה בוחר בדרך הקצרה והמוחלטת יותר של דיכוי המרי האזרחי באש התותחים? את המלחמה היזומה יש לשמור למקרים הנדירים בהם אתה ניצב מול רוע גדול מאוד שעצם ההתייצבות נגדו היא חובה מוסרית המצדיקה את הסיכון העצום והמחיר הבלתי נמנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבמילא רוצים לחפור את כיכר המדינה ולבנות שם חניון תת-קרקעי. מטח טילים על הכיכר יכול לעזור, לזרז את העבודה ולחסוך לנו פקקים מעצבנים. בנוגע לשאר, אני לא חושב שיש לנו מחלוקת. אני לא בעד מלחמות. חשבתי שזה ברור. אם אינך פוסל מאבקי כוחות ואלימות, ואתה מוכן גם להתקרב לעמדתי עוד יותר ולומר שאינך פוסל גם מלחמה יזומה במקרים מסויימים, אז אנחנו מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכת לדוגמה "דמיונית, כמובן" אם אפשר להביט במה שקרה ב 9 לפברואר 1861. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להביט ב- 1861 אם אפשר להסתכל על צ'צ'ניה ב- 1994? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר רומזים כך, לא היה נכון יותר לבחור את התאריך של יום קודם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש לזה שם? ז"א, אני מכיר את הרעיון של "מסע בזמן". אבל האם יש איזה מכשיר תיאורטי שמאפשר לנו רק "להביט במה שקרה" בעבר? כי ברגע זה הוא יכול להועיל לי לפרש את התגובה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאנחנו יכולים להביט ''רק'' במה שקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רחוק - 148 שנות אור מכאן - נמצאות קרני האור שהוחזרו מכדור הארץ ביום הנידון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לקחת בחשבון את הפקקים בשעה כזאת. נראה, אולי בערב. במילא אין לי תוכניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו באמת שאלה טובה. לעניין זה הבאתי את מרד המושבות בכתר שהביא להקמתה של ארה"ב, שם ראייה בדיעבד של מה שקרה מבהירה כי בריטניה היתה נשכרת מכל בחינה אילו היתה מגיעה להסכם שהיה אפשרי עם המורדים ונמנעת מנסיון להכניע אותם בכוח הזרוע. לשאלתך על מלחמת האזרחים של אמריקה אם אני מבין אותך נכון, צריך להזכיר שהאיחוד טען שבעצם הקונפדרציה היא זו שתקפה אותו (בפורט סאמטר) והשתמש בכך כתואנה להכריז מלחמה על הדרום הפורש. לגופו של עניין, האם לא מוטב היה לצפון להניח לדרום לפרוש? אני לא משוכנע שלא. גם מנהיג הצפון גרס ששחרור העבדים אינו סיבה מספקת למלחמת אזרחים. אנשי הצפון דגלו בשחרור העבדים בעיקר מפני שראו בעין רעה את הנסיונות להכריח את הצפון לכפוף את העקרונות והאמונות שלו לאינטרסים של הדרום. מבחינה זו התפרקות האיחוד היתה פתרון לא פחות טוב ממלחמת אזרחים. עובדתית, נכון, הצפון יצא למלחמה טוטאלית נגד הקונפדרציה של הדרום כדי לשמור על האיחוד. האם זה מוצדק מוסרית? אני נוטה לחשוב שלא. בסופו של דבר שחרור אמיתי של העבדים לא הושג ב-1864, אלא רק באמצע המאה ה-20. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה אם זה מוצדק מוסרית או לא משום שזאת הצדקה שבדיעבד ולחברה דאז לא הייתה אפשרות לדעת. לצורך הדיון, השאלה היא מה משקל הסיכון _הנתפס_ ברגע שצריך להחליט. לזה הייתי מוסיף כמשקל נגד את כובדם של הפרות המוסר שטמונות בהחלטה. הדוגמה של "להרוס עת עזה" כדי לפתור את בעיית הקסאמים היא בעייה מסוג זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משקל הסיכון _הנתפס_ ברגע שצריך להחליט? עובדתית, לבני התקופה לא היה מושג נכון של מידת הנזק שהולכת להגרם (מלחמת האזרחים האמריקאית סמלה במידה רבה את תום עידן המלחמות הנפוליאוניות והיא אולי המלחמה המודרנית והטוטאלית הראשונה). יתכן באמת שזו הסיבה שאזרחי הצפון בכלל הסכימו לצאת למלחמה ההיא. (על הציפיות לנצחון מהיר וללחימה שתוגבל לכוחות הלוחמים בלבד אפשר ללמוד מן התאורים של קרב בול ראן הראשון, שם יצאו אזרחים ומשפחות מוושינגטון בכרכרות לצפות בקרב מגבעה סמוכה). ברמה המוסרית, אני מייחס לכך פחות חשיבות. לא חשוב, מהי בדיוק רמת הסיכון הספציפית בעיתוי כלשהו במלחמה כלשהי, די בידיעת הסיכונים הכלליים בכל מלחמה בכל זמן שהוא, כדי להפוך את האופצייה של מלחמה למשהו שרצוי מאד להימנע ממנו ובודאי לעשות כל מאמץ כדי למצוא חלופות טובות ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''במילים אחרות האמריקאים העדיפו לספוג כמה מאות הרוגים אמריקאיים ע''פ האופציה שמיליוני אמריקאים לא יוכלו לנסוע לתחרות הפוטבול האהובה עליהם מפני שלא יהיה דלק זול למכוניותיהם.'' גם אם זה היה תיאור נכון, כדאי לזכור שמחיר דלק זול זה לא רק נסיעה למשחק פוטבול, זה גם נסיעה לרופא או לבית החולים, זה גם רופא שמשלם פחות על הדלק ולכן לוקח משכורת נמוכה יותר, תרופות שיותר זול להוביל, ואנשים עם יותר כסף (כי כל המוצרים עולים פחות, כי כולם תלויים באופן עקיף יותר או פחות בדלק) לקנות ביטוח בריאות זול יותר, שמספק יותר בריאות. והמשמעות של זה היא חיים של כמה אלפי אמריקאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. אם תוריד את הביקוש ע"י ויתור על נסיעות "מוֹתרות" תקבל דלק זול יחסית לנסיעות הכרחיות (אבל בעצם בכל מצב שיווי שמקל אתה יכול להוזיל את מחיר הדלק ע"י ויתור על אותם שימושים לא הכרחיים. מסקנה: האמריקאים מעדיפים נסיעה למשחק פוטבול על פני הצלת חיים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך תגרום לאזרחים שלך לוותר על נסיעות "מותרות"? (בדיוק להפך. האמריקאים מוכנים להקריב שעתיים בצפיה בדבר המשעמם הזה רק בשביל להציל חיים, על ידי דוגמא אישית. מליוני אנשים מסביב לעולם שוקלים כל יום להתאבד, אבל אז הם נזכרים שהאמריקאים עומדים בזוועה הזאת, ואפילו מצליחים לחייך, ומתחרטים... רגע, בעצם זה היה בייסבול. כנראה שגם לפוטבול יש סיבה) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |