בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/01/09 5:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה יוצא מהנחה שגויה שמלחמה/לחימה היא מין משחק סטרילי ומנותק מסביבתו, שתמיד אפשר להכריע ולנצח בו. בהרבה מקרים אם לא הרוב, אין במלחמות מצבים כאלה. אפילו במלחמת ויאטנאם אי אפשר לומר שויאטנם ניצחה.מי שרואה רק את המדינה ולא את האנשים שגרים בה יאמר את זה-אינני רוצה לפרט כאן יותר כדי לא להרגיז. אז היינו נכנסים ו"מנקים". איזו שפה סטרילית! גם בלי לעשות את זה יש הרבה יהודים שמתביישים במה שעוללה מדינת היהודים. כן מוצדק לא מוצדק, ראינו את הזוועות מול העינים-אנחנו לא כל כך אבל באמצעי תקשורת זרים-כן. אז אנחנו נהנים להצביע על הצביעות של האירופאים והזוועות שעשו הרוסים והאמריקאים. במילחמה הזאת זה המקסימום שיכולנו לעשות וגם כך התקרבנו לגבול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי "מנקים" לא היו בראשי שום מחשבות זוועה כמו אלו שכנראה עלו בראשך (הפוסל במומו פוסל). שוב, מהתבוננות במציאות מסתבר שדווקא מלחמות השמאל ה"צודקות" שבהן אנו מגינים על עצמנו "מתוך גבולות בטוחים ומוכרים", מתבררות כזועתיות ביותר, בגלל חוסר ברירה, (כמו הסיפור הנורא על בנותיו של אותו רופא פלשתיני, שבאו במלחמה "צודקת" אחרי שחיסלנו את ה"כיבוש" לחלוטין, והעולם אתנו), ואחר כך כל אלה שהוליכונו אל המלחמות הנפלאות האלה, עוד מתפארים בזועה, כמו יואל מרקוס על "לקח לבנון". אני התכוונתי למתווה דומה לזה שהיה ב"חומת מגן". מספר הנפגעים משני הצדדים היה קטן, בקרב האזרחים כמעט ולא היו נפגעים (1), ולמערכה הייתה תוצאה ששינתה מציאות, ושמפרותיה אנו נהנים עד היום. (1) במיתוס השקרי שיצרו הפלשתינים, בעזרת כל מיני סופרים נאצים מפורטוגל ועוד מקומות, עם ההלוויות הפיקטיביות שבהן המתים קופצים מהאלונקות, וסרטים שקריים, היו הרבה נפגעים אבל במציאות מעט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |