|
אני מצע דב שתלך בעזמך, ברגל, תחצה ברגל את מחסום ארז ותשנה לבד את המצב הבטחוני בדרום. קדימה, תהיה רמבו. אבל למה על חשבוננו? ההסכם יכול היה להחתם גם לפני המלחמה ההרסנית הזאת כמו שכתבת בתגובה אחרת שלך, אז למה לא לנסות להגיע להסכם? למה ישראל חייבת להשתמש בכוח צבאי, שבעיני ובעיני ישראלים אחרים הוא ברירת מחדל בלבד ולא השפן הראשון שנשלף מהכובע?
אתה מסתכל על הפלסטינים רק דרך הכוונת, אינך מתייחס לתנאים ההיסטורים שיצרו את החמאס ושלאחר מכן העלו אותו לשלטון בעזה, אינך מתייחס לאשמתה של ישראל בסכסוך הזה. ישראל הפכה לילד המופרע של האזור. אם הבן שלך היה רב עם ילד אחר בכיתה על משהו והריב הזה היה נמשך, היית מציע לו ללכת מכות עם הילד הזה כל יום עד להכרעה? פרדוקסלית, כוחה הצבאי העדיף של ישראל פועל נגדה. היא אינה מסוגלת לכונן מנגנונים מורכבים שאינם צבאיים, אינה משתמשת בפונקציות שישנן למדינות לפתרון סכסוכים אלא משתמשת, שוב, באגרוף. האגרוף הזה הורג והורס ואולי מרתיע אבל בתווך הארוך הוא יוצר עויינות ורצון, מצד הפלסטינים ולדעתי אתה יכול לצרף למשוואה מדינות נוספות, איסלאמיות ולא איסלאמיות. בנוסף, האגרוף הזה מכה ישירות גם בנו, הישראלים. ההגירה מישראל נובעת גם מיאוש מהמציאות כאןם ומחוסר היכולת של ההנהגה לתת תקווה לאזרחים. מלחמה כל שנתיים היא לא תקווה.
|
|