 |
הדעה שלך בנושא הזה קצת מפתיעה אותי (נדמה לי שהיא הייתה דומה גם במלחמת לבנון). למה שנתייחס לאלימות כאילו הייתה ישות בינארית - או שלא מפעילים אלימות, או שמפעילים אותה במלוא העוצמה? אני חושב שמבחינה מוסרית, וגם מבחינת עלות-תועלת, מאה הרוגים חפים מפשע זה לא אותו דבר כמו אלף. גם אם החלטנו להפעיל אלימות מסוימת, אין שום סיבה להגיד שעכשיו שוברים את כל הכלים, וכבר לא חשוב כמה יהרגו להם ואיך. בכל הפצצה אפשרית ובכל צעד שאנחנו עושים או לא עושים במהלך הלחימה טמונה בחירה שיש בה גם את האספקט של פגיעה בחפים מפשע. ואני בהחלט חושב שיש לזה גם השפעה על הרצון לנקמה ועל דעת הקהל בעולם.
לגבי הרתעה - בלעדיה אי אפשר, אבל חשוב לשים לב את מי מרתיעים ואיך, וגם האם זה עובד. מה עושה הפצצה של בית חולים או מסגד לחברה בעזה? מה היא עושה לפופולאריות של חמאס ואירגונים קיצוניים אחרים? התשובה לא טריביאלית כמו שמניחים אצלנו. בלבנון אין ספק שחיזבאללה נעשה פופולארי יותר, מרתיע יותר (עבור גורמים אחרים בלבנון), מרשים יותר (בעיני איראן), והחברה התאחדה סביבו כנגד ישראל, בודאי יותר משהיה בעבר. אני חושב שאפשר לומר די בודאות שחיזבאללה חזק היום יותר מאי פעם, מכל בחינה שהיא. נכון, הוא נמנע מלירות על ישראל, כי הוא מבין שפירושו של ירי כזה הוא הכרזת מלחמה. אבל האין זה רק שינוי טקטי? לדעתי האישית, ללא שלום עם סוריה או שינוי דרסטי אחר, המלחמה הבאה עם חיזבאללה היא רק עניין של זמן.
יכול להיות שבעזה התוצאה תהיה אחרת - חמאס באמת הגיע להישגים גרועים מאד בנסיונו לייצר לצבא (זה הפתיע כנראה אפילו את ישראל, שציפתה לירי יותר מאסיבי לעבר הדרום בתחילת המלחמה). והרי הפת"ח רק מחכה להזדמנות לתפוס את השלטון בעזה. אבל אם הפלשתינאים דומים במשהו לאנשים שאני מכיר, אז מעבר לסף מסוים של סבל ואבידות, הפגיעה תיהפך ללא אפקטיבית. כידוע, אנשים שאין להם מה להפסיד, או שעולמם חרב עליהם, הם בדרך כלל הלוחמים האלימים והמופרעים ביותר, וזה נכון גם בראייה קולקטיבית. פגיעה בעוצמה מזוויעה באוכלוסיה אזרחית היא לא בסיס טוב להתחלת תהליך מדיני או להרתעה. פגיעה מדוייקת בעוצמה הנכונה היא אולי כן. ואגב, יש גם דרכים נוספות להעביר מסרים ולגרום לשינוי מלבד פתיחה במלחמה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש