בתשובה לנועה ו, 14/01/09 16:28
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501152
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לנועה ו יום ה', 15/1/2009, 2:14
אני אישית אוהב לשים בטחינה טיפה פלפל ירוק חריף, רק לפתוח את הטעם, ומן הסתם אילו הייתי אוהב יותר חריף אז הייתי שמח גם להגיע למשהו שייזל על הלחיים. אבל זה רק אני, ואכן התפלאתי כמוך על השורה הזו. אחרי ההסבר של דורון, זה דווקא ברור. מי שמכור לתנובה ומשתכר מלבן, אהובתו יכולה בשקט לתרץ את דמעותיה בחריפות הטחינה.

(אבל צחוק בצד, זה באמת קטע נפלא בשיר, שממש מרים אותו מדרגה מעל רוב פזמוני אלתרמן (וזו תחרות קשה) - פתאום מתוך ההתחכמויות וזיקוקי החריזה מגיח רגש אמיתי.)
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501218
נועה ו • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ה', 15/1/2009, 22:53
בתור חובבת חריף - מעולם לא הגעתי למצב שמשהו נזל לי על הלחיים.
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501229
איציק ש. • בתשובה לנועה ו יום ו', 16/1/2009, 6:55
רק על הסנטר, הצוואר ולתוך החולצה.
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501232
רון בן-יעקב • בתשובה לנועה ו יום ו', 16/1/2009, 8:00
בהקשר של השיר, ברור שמדובר בדמעות.
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501266
נועה ו • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 16/1/2009, 17:57
לזה כוונתי, כמובן. עדיין, מעולם לא הגעתי למצב הזה, ואני אוהבת חריף.
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501949
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לנועה ו יום ד', 21/1/2009, 13:25
יכול להיות שהורגלת לחריף יותר מדי בהדרגה? (או יותר מדי מוקדם, ואת לא זוכרת?) אני זוכר היטב חוויית חריף מכוננת אחת, בפעם הראשונה שאכלתי אוכל תאילנדי. זה היה כמעט בלתי נסבל, ומענג להפליא, והיו מעורבים בעניין הרבה נזלת, יזע ודמעות.
אתה שיכור, זה כבר הלבן השמיני 501952
נועה ו • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום ד', 21/1/2009, 14:50
לא מוקדם בכלל, אבל יתכן שבהדרגה, משום שההרגל לחריף נוצר עקב האוכל ש*אני* מבשלת, כך שמידת החריפות אף פעם לא באה לי בהפתעה.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות