בתשובה לדורון הגלילי, 09/01/09 7:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נשאלת שאלה שהטרידה אותי תמיד: מי זה בוכה מפלפל בטחינה? ממתי טחינה היא דבר חריף? ואם תאמרו שלאבותינו האשכנזים הטחינה נדמתה מאכל חריף מאין כמוהו, צר לי - חזרת על הגפילטע חריפה יותר. שכבר אראה אותך בחוץ, הרם רגליים נשים שחורות יש, אדומות יש, בלונד פלטינה תבחר אחת מכל סוג, אפילו שתיים עכשיו גם לי דבר מה נוזל על הלחיים מן העשן או מן הפלפל שבטחינה |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אישית אוהב לשים בטחינה טיפה פלפל ירוק חריף, רק לפתוח את הטעם, ומן הסתם אילו הייתי אוהב יותר חריף אז הייתי שמח גם להגיע למשהו שייזל על הלחיים. אבל זה רק אני, ואכן התפלאתי כמוך על השורה הזו. אחרי ההסבר של דורון, זה דווקא ברור. מי שמכור לתנובה ומשתכר מלבן, אהובתו יכולה בשקט לתרץ את דמעותיה בחריפות הטחינה. (אבל צחוק בצד, זה באמת קטע נפלא בשיר, שממש מרים אותו מדרגה מעל רוב פזמוני אלתרמן (וזו תחרות קשה) - פתאום מתוך ההתחכמויות וזיקוקי החריזה מגיח רגש אמיתי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חובבת חריף - מעולם לא הגעתי למצב שמשהו נזל לי על הלחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק על הסנטר, הצוואר ולתוך החולצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר של השיר, ברור שמדובר בדמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה כוונתי, כמובן. עדיין, מעולם לא הגעתי למצב הזה, ואני אוהבת חריף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהורגלת לחריף יותר מדי בהדרגה? (או יותר מדי מוקדם, ואת לא זוכרת?) אני זוכר היטב חוויית חריף מכוננת אחת, בפעם הראשונה שאכלתי אוכל תאילנדי. זה היה כמעט בלתי נסבל, ומענג להפליא, והיו מעורבים בעניין הרבה נזלת, יזע ודמעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוקדם בכלל, אבל יתכן שבהדרגה, משום שההרגל לחריף נוצר עקב האוכל ש*אני* מבשלת, כך שמידת החריפות אף פעם לא באה לי בהפתעה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |