|
||||
|
||||
זה לא איציק שמאשים, ה"כולם ידעו" מסתובב בתקשורת כבר שנתיים וחצי. למשל שלום ירושלמי, שנדמה לי שאין עוררין על מקצועיותו ומהימנותו, טוען כי ידע את הדברים לפני שנים רבות אך הנשים שפנו אליו סירבו לכל פרסום משום שבינתיים התחתנו והקימו משפחות, ופחדו מנזקים לחייהן האישיים. זכור לי שבמקום אחר שלא מצאתי כרגע (לא סרקתי ביסודיות) אמר ירושלמי כי "עכשיו הוא מכה על חטא", או משהו בסגנון דומה, על כך שלא פרסם אז את הדברים (או על כך שלא שכנע כמה מהנשים המדוברות כי יפנו למשטרה). |
|
||||
|
||||
אכן, מה שמרגיז אותי יותר מאיציק אלה כל השאר שמפיצים רבעי-סיפורים. מהקישור של ירושלמי שהבאת לא עולה ש''כולם ידעו'' אלא שהיו מקורבים ועיתונאי אחד לפחות ששמעו תלונות ללא הוכחה. אילו היתה לו הוכחה בלתי תלויה, הוא היה מפרסם. אם הוא היה בטוח, הוא היה מסתכן בתביעה. כך שהוא לא ממש ''ידע'' אלא חשד. וזה ממש לא חטא של ''העיתונאים'' או של ''כולם'', אלא שלו עצמו. |
|
||||
|
||||
שאלה עקרונית, לאו דווקא לגבי שלום ירושלמי אלא לנושא: מהי, במקרה כזה, "הוכחה בלתי תלויה", ולאילו "הוכחות", אם בכלל, ניתן לצפות בסיטואציות מעין אלה? - האם לאיזה רוני קמפלר שיצוץ שם על הגג ויצלם את ראש המועצה/השר/הנשיא ואת הקורבן/ות-לכאורה תוך כדי האקשן? - כי ככל שנוכחתי עד היום (ויתקנוני נא אם טעות בידי) - רוני קמפלרים נקיים מכל פניות הם לא משהו שקורה לנו לעיתים קרובות מדי. |
|
||||
|
||||
עדות שמית של עד או קורבן, למשל. או כל דבר אחר שיש לו סיכוי לתפוס בבית ממשפט. לירושלמי דווקא היה משהו כזה - עדותה של א', במיוחד אילו הייתה יכולה לגבות אתה בממצא פיזי. אבל משום מה הוא לא האמין לה באופן מספיק כדי להסתכן ולפרסם. |
|
||||
|
||||
...וגם ראש המועצה/השר/הנשיא לא ממש עושים את האקשן הספציפי הזה בפרהסיה בדרך כלל. |
|
||||
|
||||
ולכן קשה מאוד להוכיח פשעים כאלה, או ''לדעת'' על קיומם, בוודאות שמספיקה לפרסם כתבה. |
|
||||
|
||||
להוכיח אכן קשה. וגם לפרסם כתבה. לדעת זה כבר סיפור אחר. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |