|
ודאי שהבריחה מקובה היתה זמן רב אחרי מפרץ החזירים. ודאי גם שהתפתחות המישטר בקובה כפי שהתפתח, איננו קשור רק לגישה המרקסיסטית. היא קשורה למצור, לחנק ולטרור שהפעילו ארה"ב והגולים הקובנים בעידודה. לגבי ויאטנאם: הוייטקונג לא היו תנועתו של גנדי. היום יש הרבה חומר על מלחמת ויאטנאם-כולל ה-WINTER SOLDIERS שנותנים משמעות אחרת לגמרי למינוחים המכובסים של "חפש והשמד" וכד'. אין שום השוואה בין מה שעשו הוייטקונג לבין הצבא האמריקאי שהיה בסופו של דבר פולש זר. אני נזכר במינוחים שקיבלתי כפי כפשוטם: "הגנה על החרות" ועוד כל מיני חרתא מסוג זה. המדהים מכל הדברים הללו שמה שעורר יותר מכל את ההתנגדות בארה"ב היה הכשלון לנצח ולא כל כך הזוועות. הזוועות פעלו אף הן את פעולתן אבל בלי הכשלון הן לא היו משפיעות יותר מדי. גם היום בעיראק ואפגניסטן הדברים דומים- כמובן ללא הזוועות של ויאטנאם.אגב, מספיק לראות את מספרי הניספים והנכים במילחמת ויאטנאם. מיעוט מבוטל הרוגי הויאטקונג. בזמן מילחמת ויאטנאם הייתי נער, חייל בסדיר ומספר שנים אחר כך. מאד התעניינתי בתעופה וכשהייתי בבית הספר עקבתי וקראתי על התנהלות המילחמה . המדהים הוא שזה היה בצורה מאד סטרילית ו"מיקצועית". הגישה המבישה הזאת למילחמות עברה לי ברבות השנים.
|
|