 |
א. אני חושב שחלק מן ההצדקה העצמית של שמנים מתאדה ברגע שמודים שהשמנה (ולו רק במעט מעל הממוצע) היא סיכון בריאותי ללא שום קשר עם הקשרים של אסתטיקה ותדמיות של אסתטיקה.
ב. עוד הבדל מסמן בין שמנים הרוצים לרזות לבין רזים הרוצים לרזות הוא בתחום ראיית מציאות. אדם שמן המצליח באמצעות דיאטה קיצונית לרזות מאוד אינו מוצא עצמו בדיוק במקום ממנו ניסה להחלץ (מקום בו גם הרפואה המקובלת וגם הסביבה המעדיפה אסתטית את הרזון מגנים אותך). זה בדיוק מה שקורה לאנורקטים.
ג. גם אני חושב שהנסיון להשוות בין דיאטת הרזייה לדיאטת השמנה אינו הוגן כלפי השמנים. כל האבולוציה היא נגד השמנים. האבולוציה בנתה את האדם בסביבה של רעב מתמיד ומחסור. לכן נטעה בו עדיפות מורשת למזון מתוק ושמן ונטייה ביולוגית להשמנה. העובדה שהאנושות (או חלקה לפחות) מצאה עצמה לפתע בעידן של עודף מזון יוצרת אצל השמנים בעיה קשה מאוד של התנגשות בין הרציונל והביולוגיה. אצל אנשים עם נטייה אינהרנטית לרזון אין את ההתנגשות הטראגית הזו. הם אינם שונים מאנשים עם משקפיים. עליהם פשוט לחיות במשטר מסויים שבודאי היו מעדיפים בלעדיו. אנורקסיה אינה נובעת מבעיה ביולוגית של תפקוד מנגנון הרעב והתאבון, אלא מבעיות של המוח ותפיסת המציאות. אבדן התאבון הוא תוצאה של המחלה ולא סיבתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש