 |
השורש הלשוני של ''רדיקל'' הוא ''מן השורש''. ולכן הגדרת רדיקל פוליטי דורשת המשך המסביר באיזה תחום הוא רדיקלי (כפי שעשית בתגובתך). במילים אחרות רדיקל פוליטי הוא מונח ג'נרי המשמש כדי לקבץ לאיחוד קבוצות של מנהיגים שהם לא תמיד ממש קרובים.
א. פד''ר יכל להחשב רדיקל בימי ג'פרסון אך לא לאחר קרל מרקס. הן אישית (בא ממשפחה אריסטוקרטית עם נטייה פרוגרסיבית-דמוקרטית שכבר הוציאה מתוכה נשיא רפובליקני אחד) והן פוליטית (פד''ר היה סוציאליסט מתון שבמתונים, בעצם מין סמן ימני של השמאל).
ב. ג'פרסון היה רדיקל בתפיסתו האנטי פדרטיבית שהתנגדה מן השורש לכוחם של מוסדות פדרטיביים (כמו בנק מרכזי, ממשלה מרכזית, משטרה ומיסוי פדרלי) לטובת כוח הסטייטס (וג'קסון היה ממשיכו בעניין זה). זו היתה מדיניות מטופשת שרק הזיקה לארה''ב של אמריקה. לגבי איכויותיו הרדיקליות של ג'פרסון אפשר להזכיר שהוא גינה את העבדות אבל לא רצה לבטל אותה.
ג. לינקולן היה מתון שבמתונים שהתנגד לעבדות כמו זרמים מרכזיים בחברה האמריקנית בת זמנו. שחרור העבדים בודאי לא היה רדיקלי משום שבחלק גדול מארה''ב העבדות כבר בוטלה כשלינקולן עלה לשלטון. לינקולן בא מחוג הרבה יותר נמוך מאשר האליטות מהם באו יתר נשיאי ארה''ב, אבל רדיקליות פוליטית נוגעת לעמדות פוליטיות ולא לרקע הסוציו-אקונומי של החוגים מהם באת או שתומכים בך. קנדי אולי עלה לשלטון (בקושי) משום שהצליח ללקט קולות של קתולים, שחורים ויהודים, אבל קשה להגיד שהוא ייצג איזשהו סדר יום אופייני לקבוצות אלו. לכן בסופו של דבר לא היתה לבחירתו המשכיות.
ד. אובמה הוא כרגע כוכב תקשורת כמו אופרה וינפרי. העמדות שלו הן טלביזיוניות ולמעשה חסרות תוכן של ממש. סדר היום הפוליטי שלו יתברר ויופיע במהלך פעילותו ומעשיו וישתקף במאבקו מול חצי האומה שאינה רוצה בו (אם מישהו לא יקדים וירצח אותו). הצהרות של רצון טוב וכוונות טובות בודאי אינן מתחומה של הרדיקליות הפליטית.
ה. כפי שאתה רואה בדמוקרטיה, בפרט מן הסוג האמריקאי קשה מאוד להיות נשיא נבחר ומדינאי רדיקלי גם יחד.
ו. כפי שדייקת בדבריך, למרץ יש ''השקפות'' על ''מדיניות חוץ וביטחון ויחסי דת ומדינה.'' לרוע המזל, עמדות אין לה. זה אולי מה שמסביר למה מר''ץ היא כל כך לא רדיקלית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש