בתשובה להאייל האלמוני, 27/10/08 17:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע? הייתי חושב שלמעט מאוד אמריקנים צריכה להיות בעיה עם נשיא אישה. להרבה מאוד אמריקנים צריכה להיות בעיה עם נשיא שחור. עד לפני כחצי שנה הילארי קלינטון היתה מועמדת הרבה יותר חזקה מאשר אובמה. רק בדיעבד התברר שהיא: א. יותר מדי ליברלית בשביל ארה"ב. ב. היא הסתבכה בשגיאה שהיתה אמנם עניין של חוסר מזל ולא של טיפשות או חוסר יכולת, אבל התבררה כפאטאלית. (ההליכה על הקול השחור) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. הייתי חושבת שאובמה ליברלי יותר מקלינטון. ב. הסקתי לגבי בעיית האמריקנים עם נשיאה בדיוק מעצם העובדה שהעדיפו שחור על פניה. בסופו של דבר, לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון, והיא הייתה מביאה איתה לבית הלבן את אחד הנשיאים הטובים ביותר שהיו לאמריקה, שקשה לי להאמין שהיא הפסידה באמת משום ש''הלכה על הקול השחור''. העובדה שהיא אישה נראית לי דומיננטית מאוד בהפסדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלינטון לא הפסידה בגלל שהיא אישה, היא הפסידה בגלל שהיא: א. תמכה במלחמת עיראק. ב. אישתו של ביל קלינטון. ג. בנתה על תרומות של עשירים, בזמן שאובאמה גייס הרבה יותר תרומות של עניים. ד. לא קיבלה תמיכה מאופרה ווימפרי. ה. לא הצליחה להוכיח את עצמה כסנטורית. ו. לא הצליחה לעמוד מול אובאמה בלי להשבר בפריימריז הארוכים. ז. לא הצליחה להוכיח שהיא יכולה לעמוד מול הרפובליקאים. חוץ מזה, מה זה: "לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון"? היא סנאטורית שמונה שנים וזהו. אובאמה נמצא בפוליטיקה כבר 13 שנה, אדוארדס בסנאט כבר 10 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לקלינטון יש כל כך הרבה יותר נסיון"? היא סנאטורית שמונה שנים, ולפני זה היתה שמונה שנים בבית הלבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אובמה יכול להרשות לעצמו להיות הרבה פחות ליברלי מהקלינטונים. ב. גם אני חושב שלקלינטון היתה הסתברות גבוהה יותר להיות נשיאה מצליחה מאשר לאובמה (לעניין זה להיות אישה הרבה הרבה פחות משפיע מאשר להיות שחור). ההשערה שלי היתה והינה שהקלינטונים הלכו על קו ליברלי שמאלה מן המרכז על סמך ההנחה הסבירה שהקולות השחורים החדשים יפצו על אובדן קולות של לבנים מודאגים במחנה הדמוקרטי. ההצלחה הפנומנלית של אובמה טרפה את הקלפים האלו. להערכתי כל שאר הסיבות הן שוליות. בסופו של דבר אם אכן אובמה יהיה הנשיא הבא יהיה זה אך ורק משתי סיבות: ג. מתקבל הרושם שהוא אדם אינטלגנטי ושקול יותר ממקקיין. ד. האמריקאים מאמינים בשכר ועונש לנבחריהם וסבורים שמחדלי הכלכלה ועירק לא יכולים לעבור ללא תגובה אלקטורלית. אם הייתי צריך כרגע להמר, הייתי מהמר שהנשיא הבא של ארה"ב יהיה בכל זאת מקקיין (פשוט בגלל ההבדל הקטן שבין המוכנות לכך שאדם שחור יהיה נשיא ארה"ב לבין הצורך ממש לגשת ולהצביע עבורו באופן אקטיבי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. האמת היא שאין לי מושג כמה סנטורים שחורים היו באמריקה בכל שנותיה. נשים, לעומת זאת, היו מעטות ביותר - פחות מ-40! נראה לי שזה אומר משהו על הקושי של אמריקאים להפקיד כהונה כזאת בידי אישה. ג. לא ידעתי שמה שכובש את האמריקנים הוא האינטליגנציה ושיקול הדעת. מה שכן, הוא הרבה יותר חתיך ממקיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אם פחות מ-40 זה מעט, מה תגידי על 2? היו שני סנאטורים שחורים, וסנאטורית שחורה אחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן עולה שאלה נוספת - מה מספר השחורים שהיו באמריקה בשנים האלה יחסית למספר הנשים? שהרי ברור שהוא היה קטן בהרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר השחורים נע בין 20% ב-1970 ל12% היום. מצטער, המספרים הרסו לך את התיאוריה, איך שלא מסתכלים על זה, השחורים מיוצגים הרבה פחות בסנאט מאשר הנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1790 כמובן, לא 1970) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רלוונטי. ארה''ב אינה בשלה לנשיא חייזר (והא ראיה - אף חייזר לא נבחר לסנאט), ללא קשר למספר החייזרים החיים בארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי African_Americans_in_the_United_States_Congress#United_States_Senate [Wikipedia] היו עוד שניים במאה ה-19. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו-35 נשים: Women_in_the_United_States_Senate [Wikipedia]. בקונגרס (או בית הנבחרים? בקיצור, בבית התחתון) היו לאורך השנים 123 שחורים (ראו בתחילת הערך המקושר לעיל) ו-218 נשים Women in the United States House of Representatives [Wikipedia]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השניים הראשונים לא נבחרו על ידי הציבור לסנאט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כמה וכמה מהנשים לא נבחרו בידי ציבור אלא החליפו את בעליהן שהלכו לעולמם במהלך הקדנציה. בסך הכל, אם מביאים בחשבון את הנתונים שהביא ערן לגבי הקונגרס, נראה לי שלשחורים *הרבה* יותר קל להיבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המספרים שערן הביא: א. אם 50 אחוז נשים בחרו 35 סנטורים, ו15% שחורים בחרו 5 סנטורים, אז לכל 1.43% נשים בחרו סנטורית בזמן ש3% שחורים בחרו סנטור, ז"א שלפי המספרים שערן הביא לשחורים קשה היסטורית פי 2 מנשים להכנס לסנט. ב. אם היום יש סנטור שחור אחד ל12% שחורים, ו-16 סנטוריות ל50% נשים, אז היום קשה לשחורים להכניס סנטור כמעט פי 4. ג. אבל זה בסדר, את אישה, אז חשבון זה בטח לא הצד החזק שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על הנתונים המתייחסים לקונגרס, אבל זה בסדר, אתה גבר, והתייחסות לדברי נשים ודאי איננה הצד החזק שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסנט הוא לא מדגם טוב לסטטיסטיקות. אופן הבחירה שלו (2 סנטורים לכל מדינה בלי תלות בגודל האוכלוסיה שלה) מעוות את התוצאות. מה קורה בבית הנבחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שני נושאים שונים ולא בהכרח קשורים. את מדברת על הנכונות של האמריקאים לבחור נשיא אישה (או שחור). אני דברתי על הקושי שיהיה לשחור (או לאישה) למלא את תפקידו בהצלחה. טענתי היא שהסיכוי שאישה תהיה נשיאה מוצלחת גדול בהרבה מהסיכוי ששחור יהיה נשיא מוצלח (אני חושב על כהונתו של דינקינס כראש העיר של ניו יורק (נדמה לי שהוא היה קודמו של ג'וליאני וכנראה גם הסיבה שג'וליאני הרפובליקני נבחר לראש העיר הדמוקרטית ביותר בארה''ב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השאלה בבחירות היא לא מה הסיכויים של אישה (או שחור, או ג'ינג'י) להיות נשיא(ה) מוצלח(ת), אלא מה הסכויים של השחור המסוים הזה להיות נשיא מוצלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק חלקית. מה שאני טוען הוא שמנשיא שחור ידרשו הרבה יותר כישורים כדי להצליח בתפקידו ביחס לנשיא לבן שיצליח באותה מידה. לגבי אובמה עצמו, מה אנו כבר יכולים לדעת עליו? אם הוא צלח את הבחירות המוקדמות בהצלחה, אויל גמור הוא איננו. מלבד זאת אנו יודעים שהוא רהוט, זהיר ומופיע יפה בטלביזיה. כל אלו כישורים רלאבנטיים, אך כדי להיות נשיא מצליח דרושים כנראה לא מעט כישורים ויכולות נוספים. נשיא שחור אם יצליח, יעשה זאת על אף גזעו ולא בזכותו. גזעו של אובמה הוא מכשלה עבורו ולא יתרון. כנשיא שחור הוא יתקשה מאוד לסייע לבני גזעו, מפני שכל סיוע כזה יהיה או לפחות ייחשב כבא על חשבונו של הרוב הלא שחור. מצד שני גם אם יצליח לתמרן איכשהו ולסייע בצורה כלשהי לבני גזעו, הדבר לעולם לא יספק את הקיצונים השחורים. היה צריך לראות את הצורה הנרגזת והמעורפלת שבה הביע ג'סי גקסון את תמיכתו באובמה, כדי להבין עד כמה תדמית ה"דוד תום" אורבת לפתחו של כל פוליטיקאי שחור. בקיצור הקצוות הגזעניים הלבנים והשחורים יעשו לו את המוות ויש אפשרות סבירה שהם יצליחו לנטרל אותו לחלוטין. דינקינס לא הצליח כראש העיר {השחור של] ניו יורק משום שככל הנראה לא היה אדם מוכשר או כריזמטי במיוחד. אבל כשלונו קבל את המימד של הסכמה גורפת וקטסטרופה (להבדיל מראשי עיר לבנים בינוניים) משום שהיה שחור מדי בעיני הלבנים ולא שחור מספיק בעיני השחורים. נ.ב. אני לא בטוח שכדאי לדבר על הבחירות לנשיאות כעניין סגור וגמור. כהימור גרידא, אני הייתי מהמר שדוקא מקקיין יבחר ברגע האחרון. יתכן שתושבי וירג'יניה המערבית יתנו את האלקטורים שלהם לאובמה, אבל כדי להאמין בכך, אני צריך לראות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתוספת לנ.ב., התקשורת הנחשבת והסטטיסטיקאים בארה"ב, בדומה לעמיתיהם בתל אביב, טיפ'לה מנותקים מהשדרות הרחבות של הציבור, ולא ממש יודעים לשערך את מידת השטנה שיוצר שם מועמד הנתמך בידי הני"ט והאירופים. ובמילים אחרות, אם יוסי שריד תופר לו חליפה, רחוק הוא לא יגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרבה המזל, לאמריקאים בניגוד לישראלים יש גם נטייה לתת צ'אנס לכיוון של שינוי לפעמים. אחרי שתי כהונות גרועות של נשיא לא מתאים, הפסיד המועמד שמימשלו היה המשך לאותו מימשל כושל ונבחר מועמד ראוי לכאורה (עליו כמובן עוד להוכיח את עצמו). תל-אביבים, ניו-יורקים, אירופים, יוסי שריד, זוהי הבחירה הנכונה והנבונה והלוואי עלינו כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה מה עומד מאחרי המשפט הראשון שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה עולה ממנו שהישראלים אף פעם לא בחרו בהחלפת מפלגת השלטון בארצם - או שכוונתך שם אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הישראלי הממוצע נוטה לשמרנות ולא יתן את מירב הקולות למתמודד ''רדיקלי'' מדי (מכאן למשל ההפחדות לגבי חלוקת ירושלים). הנכונות שלו לקבל שוב מועמדים שהיו ראשי ממשלה גרועים כמו נתניהו וברק היא גם חיזוק לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שהישראלי הממוצע יבין את המשפט ההוא באופן זה. אם זה ירגיע אותך, אני יכול להבטיח לך שרוב הישראלים לא יצביעו בבחירות אלו לאף אחד משני אלו. אין בכך כמובן כדי להבטיחנו מפני איוש משרה זו ע"י מי מהם... אז גם אתה במחנה הליבני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי והייתי יכול להיות בטוח שליבני תהיה ר''המ הבא ולא נתניהו (לברק כמובן שאין סיכוי אבל עצם העובדה שזכה בראשות העבודה והתקבל באהדה ציבורית כשר הביטחון אומרת דרשני). בקושי את מופז היא ניצחה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה את תשובתי לדורון. מי שנבחר לראשות הממשלה זוכה בד"כ לאמונם של עד שליש מן המצביעים, שהם עד כ80% מבעלי זכות הבחירה. בסה"כ, זוכה ראש ממשלה בישראל לאמונם של לא יותר מרבע מבעלי זכות הבחירה שהם פחות מ-15% מקרב כלל האוכלוסיה (ניחוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משנה. מי שבא עם אג'נדה שונה מהקונצזוס, אין לו סיכוי בישראל (ע"ע עמרם מיצנע לפני כמה שנים ששרון קיים את הבטחתו לצאת מעזה). האמריקאים לפעמים פתוחים לשינוי ולחידוש ולזה התכוונתי. (וציפיתי שתהיה היום הודעת חדשות על ניצחון אובמה. מערכת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמור נא - אולי אתה יודע מה הסיפור עם יובל רבין המצביע לנתניהו? כמעט לא הצלחתי למצוא על זה ברשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר שהוא לא יודע למי יצביע והעלה את אפשרות נתניהו. לא ממש מפתיע לגבי מי שלא באמת שייך לשמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא באמת שייך לשמאל, אבל עדיין יש מרחק מסוים בין השמאל לבין נתניהו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמרתי, כשמאכזבים מכל הפוליטיקאים, לישראלים יש נטייה לחזור לישן והמוכר, גם אם הוא כשל בעבר ולא עולה בקנה אחד עם השקפותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת אמירה קצת חסרת תוכן. (או אם תרצה - מחזקת את דבריו של ארז שמה שהיה הוא שיהיה). מעולם לא זכתה במדינת ישראל מפלגה כלשהי ברוב קולותיהם של הבוחרים לכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לזאת כיוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לישראלי הממוצע יש קול אחד בלבד לתת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל חלקם שומרים אותו יותר מ-120 שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשברק ונתניהו נבחרו הם היו מועמדים חסרי נסיון ומאד ''רדיקלים''. גם הבחירה ברבין ובבגין לפניהם, ובאולמרט אחריהם היתה מאד רדיקלית. למעשה, כשחושבים על זה, הבוחר הישראלי יש נטייה לתת צ'אנס לכיוון של שינוי הרב יותר מלאמריקאי, ומכל המועמדים, דווקא ליבני היא לא ממש ''צ'אנס לכיוון של שינוי''.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מי שהזכרת הוא לא "רדיקלי". פרס ב96 היה "רדיקלי" כי רצה להמשיך באוסלו ו"לחלק את ירושלים". מצנע ב2003 היה "רדיקלי" כי רצה לצאת מעזה והיה "ביילין עם זקן". מרץ היא "רדיקלית" בגלל השקפותיה על מדיניות חוץ וביטחון ויחסי דת ומדינה. ולהבדיל - פד"ר היה "רדיקלי" כי תמך במעורבות ממשלתית בכלכלה. קנדי היה "רדיקלי" כי התבסס על קואליציה של מיעוטים (כולל שחורים) כנגד הגמונית האליטה הותיקה. אובמה הוא "רדיקלי" כי הוא מאמין גם בדיפלומטיה ולא רק בהפעלת כח. לגבי העבר הרחוק היותר של ארה"ב אפשר להגיד גם שג'פרסון, ג'קסון ולינקולן היו "רדיקלים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארז... ארז... מה יהיה הסוף איתך? אז בעצם לא התכוונת לכתוב ש"הציבור בישראל לא מוכן לתת צ'אנס לשינוי", אלא ש"הציבור בישראל לא מוכן לתת צ'אנס למי שארז אוהב"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורש הלשוני של ''רדיקל'' הוא ''מן השורש''. ולכן הגדרת רדיקל פוליטי דורשת המשך המסביר באיזה תחום הוא רדיקלי (כפי שעשית בתגובתך). במילים אחרות רדיקל פוליטי הוא מונח ג'נרי המשמש כדי לקבץ לאיחוד קבוצות של מנהיגים שהם לא תמיד ממש קרובים. א. פד''ר יכל להחשב רדיקל בימי ג'פרסון אך לא לאחר קרל מרקס. הן אישית (בא ממשפחה אריסטוקרטית עם נטייה פרוגרסיבית-דמוקרטית שכבר הוציאה מתוכה נשיא רפובליקני אחד) והן פוליטית (פד''ר היה סוציאליסט מתון שבמתונים, בעצם מין סמן ימני של השמאל). ב. ג'פרסון היה רדיקל בתפיסתו האנטי פדרטיבית שהתנגדה מן השורש לכוחם של מוסדות פדרטיביים (כמו בנק מרכזי, ממשלה מרכזית, משטרה ומיסוי פדרלי) לטובת כוח הסטייטס (וג'קסון היה ממשיכו בעניין זה). זו היתה מדיניות מטופשת שרק הזיקה לארה''ב של אמריקה. לגבי איכויותיו הרדיקליות של ג'פרסון אפשר להזכיר שהוא גינה את העבדות אבל לא רצה לבטל אותה. ג. לינקולן היה מתון שבמתונים שהתנגד לעבדות כמו זרמים מרכזיים בחברה האמריקנית בת זמנו. שחרור העבדים בודאי לא היה רדיקלי משום שבחלק גדול מארה''ב העבדות כבר בוטלה כשלינקולן עלה לשלטון. לינקולן בא מחוג הרבה יותר נמוך מאשר האליטות מהם באו יתר נשיאי ארה''ב, אבל רדיקליות פוליטית נוגעת לעמדות פוליטיות ולא לרקע הסוציו-אקונומי של החוגים מהם באת או שתומכים בך. קנדי אולי עלה לשלטון (בקושי) משום שהצליח ללקט קולות של קתולים, שחורים ויהודים, אבל קשה להגיד שהוא ייצג איזשהו סדר יום אופייני לקבוצות אלו. לכן בסופו של דבר לא היתה לבחירתו המשכיות. ד. אובמה הוא כרגע כוכב תקשורת כמו אופרה וינפרי. העמדות שלו הן טלביזיוניות ולמעשה חסרות תוכן של ממש. סדר היום הפוליטי שלו יתברר ויופיע במהלך פעילותו ומעשיו וישתקף במאבקו מול חצי האומה שאינה רוצה בו (אם מישהו לא יקדים וירצח אותו). הצהרות של רצון טוב וכוונות טובות בודאי אינן מתחומה של הרדיקליות הפליטית. ה. כפי שאתה רואה בדמוקרטיה, בפרט מן הסוג האמריקאי קשה מאוד להיות נשיא נבחר ומדינאי רדיקלי גם יחד. ו. כפי שדייקת בדבריך, למרץ יש ''השקפות'' על ''מדיניות חוץ וביטחון ויחסי דת ומדינה.'' לרוע המזל, עמדות אין לה. זה אולי מה שמסביר למה מר''ץ היא כל כך לא רדיקלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''השקפות'' בנדיר שהן מכוונות נגד מישהו או שיש להן מחיר מבחינת המצהיר (על מילים אין מכס). מרץ (שולמית אלוני) מרבה לצווח ולהטיף כשהיא באופוזיציה, אבל מרץ (יוסי שריד) בממשלה מתקשה לגלות הבדלים נניח בינה לבין מפלגת העבודה. כאשר אובמה מבטיח לקדם את השחורים בארה''ב, לפעול למען עתידו האקולוגי של כדוה''א ולבלום את הטרור האיסלמי ע''י הדברות - אלו השקפות. כאשר קובעים את העדיפויות ומחלקים את התקציבים למילגות עבור תלמידים שחורים, לפיצויים ודמי קיום לפועלים מפוטרים ממפעלי הרכב בדטרויט ולסיוע חוץ למדינות וארגונים שיסכימו להידבר, אז ההשקפות הופכות לעמדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשקפה שצריך להעלות את דמי האבטלה איננה דעתם רק של שמאלנים או פילנטרופי: הרעיון המרכזי הוא לתמוך בכוח הקניה של הציבור כדי לא להעמיק את המיתון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל אלו השקפות. עמדות זה כאשר יש לך 2 שקלים ואתה צריך לתת אותם או לסטודנט שחור עני כדי לקדם את השחורים או כדמי אבטלה לפועל במפעלי רכב בדטרויט שצריך לפטרו משום שהוא מייצר רכבי שטח התורמים לאפקט החממה. השקפות זה יפה. עמדות זה סדר יום ועדיפויות. ביום שמר"ץ תודיע שהיא מתנגדת לקצבאות ילדים או שהיא תומכת בהן גם אם זה ע"ח קיצוץ בתמיכה לקולנוע ישראלי, תדע שיש למפלגה עמדות. כמובן, עד אז אין צורך לעצור את הנשימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, או.קיי. זה באמת עניין אחר. על איזה קושי אתה מדבר ביחס לנשיא שחור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם דיקינס נכשל בגלל צבע עורו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |