בתשובה להאייל האלמוני, 23/10/08 19:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה רע? בזמנו זה הציל את השקעותיהם של המעמד הבינוני והמדינה נהנתה משנים ארוכות של רווחי הבנקים ומהיציבות שלהם. אם כבר משהו לא ברור לי זה מדוע היה צריך להפריט אותם ולמכור אותם לבעלי ההון בשנים האחרונות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ''הציל את ההשקעות'', זה העביר כסף מכיסם של כלל משלמי המיסים לכיס של קבוצה קטנה יותר מתוכם. המדינה כמעט לא קיבלה שום דיבידנדים מהבנקים, וכל הרווחים שאתה מדבר עליהם הלכו לטובת ניפוח וסיאוב של הבנקים, והרווחים הללו לא נוצרים יש מאין - הם נוצרים על חשבון מחירים גבוהים מידי שנגבים מהציבור ואיכות נמוכה מידי שהוא מקבל בתמורה. יציבות אכן הושגה, אבל במחיר של ריכוזיות בלתי נסבלת שמנזקיה אנחנו סובלים עד היום. אני חושב שהיה יותר נכון לפצל את בנק הפועלים ואת בנק לאומי למספר חלקים קטנים יותר כל אחד שיתחרו בינהם, ואז למכור כל חלק בנפרד, כדי ליצור שוק יותר תחרותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יציבות של המערכת הבנקאית היא דבר חשוב למדי במערכת הפיננסית של מדינה. לכן, יש אינטרס לכלל משלמי המסים להציל את הבנקים ממפולת (שנעשתה ברובה כשהם היו בידיים פרטיות). הרווחים אכן לא נוצרים יש מאין. גם היום, כשהבנקים בידיים פרטיות. הריכוזיות, מסתבר, היא כן נסבלת ביחס לאלטרנטיבות. ולפי המשבר בעולם היום מתעוררת ההשערה שריכוזיות והתערבות המדינה במערכת הפיננסית היא הכרחית לשמירה על יציבות השוק. בעולם הבנקאות כנראה שתחרות פרועה היא לאו דווקא המפתח ליציבות כזאת, אלא שמרנות עסקית. ''תחרות'' היא לא מילת קסם (באבולוציה של רעיונות, בשוק הכלכלי, באקדמיה, מה שתרצה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנקים לא היו בידיים פרטיות לפני המפולת. בנק לאומי היה שייך לסוכנות היהודית ובנק הפועלים להסתדרות - שתיהן זרועות בלתי נפרדות מהשלטון בתקופה ההיא. המסקנה מהגישה שאתה מציג היא שעדיף לו היה בנק אחד ויחיד, ממשלתי לחלוטין ובערבות מלאה של המדינה. יציבות של בנק כזה תהיה מקסימאלית (כלומר, שווה ליציבות של מדינת ישראל עצמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסקונט כן היה בידיים פרטיות. זה לא עזר לו. אני לא חושב שהמסקנה שהצגת היא הכרחית או אפילו מתבקשת. לתחרות יש ערך. אבל יציבות של המערכת הבנקאית היא הכרחית, ומסתבר שתחרות היא לא הכלי המתאים לייצר אותה. כנראה שהמערכת זקוקה לפיקוח רגולטורי כבד. אבל הנקודה החשובה יותר - כנראה שהמכירה לידיים פרטיות אינה נוסחת קסם להתנהלות נבונה ואחראית של חברות. יש מגזרים שבהם כדאי לנו לספוג סיכונים עבור גמישות ניהולית גדולה ויכולת שינוי מהירה (כמו היי-טק) ויש מגזרים שכדאי לנו להפחית את הסיכון ולהשיג יציבות במחיר הגמישות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל נושא הבנקאות כמקצוע מיוחד הראוי לתגמול מטורף במיליוני ש"ח זו חארטה להמונים. בנקאים נדרשים לנהל שני מרכיבים: מרווחי ריבית ועמלות פעולות. בערך כמו סנדלרים. שום תחכום ועם נעליים. אפשר בנקל לצמצם את היכלי השיש והזכוכית של הסניפים לרמת פיצוציה ממוצעת. לקצץ כ"א ב-80% עם שתי פקידות בדלפק ושתי תומכות מאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. פגשתי לא מזמן מישהו שהגדיר את תפקידו כ''אחראי הסטורנו'' בבנק גדול. נשמע לי רציני יותר מסנדלר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככה בדיוק הם עובדים על הציבור עם המצאת מונחים בז'רגון מעורפל. כולה מדובר בסנדלר פקידות המתקן טעויות רישום שלא היו אמורות להתרחש מלכתחילה. בטח לא בעידן המיחשוב. סטורנו = http://www.businesspedia.co.il/index.php?title=%D7%A... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התחום שלי. אבל הבנתי ממנו שבז'רגון הבנקאי (בניגוד לזה של הנה''ח) המונח משמש לאיזון המתמיד של הון הבנק בין פקדונות לבין הלוואות. הוא נראה די בכיר, אבל מה אני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הוא אמר "נוסטרו" (= "שלנו" בשפת המאפיה. "קוזה נוסטרה" - העניין שלנו)? "נוסטרו חשבון עצמי של גוף מסוים, כמו-נוסטרו של בנק, חברה לניהול תיקי השקעות, חברת ביטוח וכיו"ב. זאת, להבדיל מתיקי השקעות המנוהלים עבור אחרים, או פוליסות משתתפות ברווחים של המבוטחים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. אני באמת לא בטוח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |