בתשובה להאייל האלמוני, 14/10/08 15:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכתבתי, ההסדר יכול להיות שוויוני ועדיין לשרת את האינטרס - אם הוא משית מחיר על שני הצדדים. גם לא ברור לי אם אתה שואל על הסדרי נישואין כללים בעולם המערבי, או על ההבטים היחודיים של ההסדר הנהוג בחברה היהודית בישראל. החוזה שאתה מציע לי נראה לי דרקוני מדי כלפיי, ואני לא מבין כל כך למה ניסחת אותו כך - הוא בוודאי יותר דרקוני מהסדר הנישואין הקיים והמקובל, לא? אבל לא משנה, אני רוצה לומר דברים אחרים כאן: כשאתה ואחרים מציעים להמיר את טקס הנישואין במיני חוזים משפטיים על חלוקת כסף, יש לזה שני חסרונות (לצד יתרונות שאני לא מתכחש להם; אני לא דן במה עדיף, אלא עונה "לא בהכרח" לשאלתך בסוף, גם אם אתה משנה את פרטי החוזה המוצע). חלק מהמחיר של פרידה שאותו קובע טקס הנישואין, ודווקא זה החגיגי כנהוג אצלנו, הוא לא במונחים כספיים, אלא חברתיים - בושה. הצהרת קבל כל הדודים וחבריך לעבודה והחברים של ההורים על התחייבות זוגיות לתמיד עם אשתך; אם עכשיו תיפרדו, ובהנחה הסבירה שהם ידעו מכך במוקדם או במאוחר, תיאלץ לחיות עם צקצוקי לשון ועם הידיעה שהם יודעים שנכשלת במשהו. זה מחיר שכובדו תלוי מאוד באופיו של ה"נישום", אבל ברוב המקרים נדמה לי שהוא לא יהיה זניח. עניין שני הוא שבאותו רגע שיא מחויך ואופטימי של הזוגיות, אני לא רוצה להתעסק במחשבות קונקרטיות ומעשיות על פרידה היפותטית. זה המחסום הפסיכולוגי הידוע שמונע מרוב הזוגות לחתום על הסכם ממון. יש הרבה מה לומר בזכות התגברות על אותו מחסום פסיכולוגי וחתימה על הסכם, אבל לצד זה, נחמד שיש כבר מוסד חברתי שמשיג מטרה דומה - אמנם באופן פחות מושלם - בלי שיטריח אותי להתעסק ברצינות בתוכניות למקרה פרידה. נכון שאם יום אחד יהיה חוזה סטנדרטי ומקובל שכולם מכירים והשימוש בו נפוץ, הוא ישיג את אותו אפקט. כל זה, עדיין תחת הכותרת "אינטרסים" - כפי שיהונתן הזכיר, זה לא הכל ואפילו לא העיקר. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |