|
||||
|
||||
אכן, היו הרבה פרופסורים לכלכלה שאמרו שלא יקרה שום דבר אם התקציב יגדל ב 2.5% לשנה, אבל הם גם באופן שקול לא מעריכים שזה יעזור יותר מידי - פשוט מדובר על הבדל קטן שההשפעה שלו בפני עצמו (לשני הצדדים) היא קטנה מאוד. אותם פרופסורים שמביעים את דעתם המקצועית-כלכלית שאומרת (בצדק) שהגדלת הגידול ל 2.5% לא תהיה הרסנית לוקחים בחשבון בדברים רק נימוקים כלכליים ולא נימוקים פוליטיים - שהעיקרי בהם הוא הסכנה שברגע שהרסן ישוחרר הגידול לא היה רק ב 2.5% אלא ימשיך לגדול עוד ועוד, דבר שיהיה נוח ביותר לצרכי הטווח הקצר של כל הפוליטיקאים, מכל המפלגות ומכל הקשת הפוליטית. זה נתון "לא כלכלי" שלא מעניין פרופסורים לכלכלה, אבל צריך מאוד לעניין את מי שדן בתכלס, ולא בתאוריה. |
|
||||
|
||||
זו טענה דתית של לשים סייגים. זו ראיה שרואה כאנשים אחראיים רק בכלכלנים המיקצועיים. הפוליטיקאים הם רק מופקרים ורוצים לבזבז ואצל חלקם המניעים הם אידאולוגיים.נדמה לי שהתפיסה הזאת פשטה את הרגל. אנשי האוצר הם פוליטיקאים ללא הכורח למסור דין וחשבון לציבור ואידאולוגים לא פחות מפוליטיקאים נבחרים. |
|
||||
|
||||
לא ולא. הנחת היסוד היחידה שלי בכל ניסיון להבין את התנהגותם של אנשים או לחזות את התנהגותם העתידית היא שאנשים פועלים למען האינטרסים של עצמם. השיטה הקיימת יוצרת באופן מובנה אצל הפוליטיקאים העדפה של הטווח הקצר על פני הטווח הארוך, ובפרט העדפה של השתוללות תקציבים וגרעונות עתק למימון פרויקטים ו''הטבות'' לציבור בטווח הקצר, כשאת תשלום החוב הם משאירים לקדנציה אחרת והופכים אותו לבעיה של מישהו אחר. כך אני מצפה מפוליטיקאי רציונאלי השואף למקסם את טובתו האישית לנהוג. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |