|
||||
|
||||
יש רפורמות חיוביות בחוק ההסדרים. למשל, בהצעת בחוק ההסדרים של 2008 היה פרק שלם שיועד להקמת מנהלת הכינרת. הקמת המנהלת היא דבר נכון באופן כללי, אבל מדוע היא צריכה לעבור באמצעות חוק ההסדרים ולא בהליך חקיקה רגיל? הביקורת שלי היא על משרד האוצר, שמצליח לסובב את כולם על האצבע, וגם, ובעיקר, על הפוליטיקאים, נבחרי הציבור, שבאוזלת ידם המתמשכת מאפשרים למשרד האוצר להמשיך ולסובב את כולם על האצבע הקטנה. המערכת הפוליטית היא מערכת של איזונים בין כוחות שונים. ההמערכת יצאה מאיזון כי צד אחד (הפקידות באוצר) הגדיל את כוחו ואת השפעתו, בעוד הצד השני (הכנסת/הממשלה/נבחרי הציבור) לא עמד על המשמר ולכן איבד מכוחו. אם הצד השני לא היה מוותר, חוק ההסדרים היה עובר מן העולם. |
|
||||
|
||||
מערכת דמוקרטית בנויה על איזונים בין הרשויות, כשאחת הרשויות נחלשת, שאר הרשויות מנצלות את זה. כאשר הכנסת והאנשים היושבים בה חלשים, אז הממשלה מנצלת את זה, וכאשר בית המשפט העליון מחליט לא לפסול את החוק, הוא נותן גושפנקא לממשלה להמשיך ולתמוך בחוקים פסולים כאלו. לו רצתה, הכנסת הייתה מחוקקת חוק בסגנון Lex Caecilia Didia שאוסר על חקיקת חוקים העוסקים בנושאים שונים שאינם קשורים זה לזה. אבל היא לא, והיא מאשרת כל שנה מחדש את החוק. ומשום מה, הציבור אינו מעניש את נבחריו שמצביעים בעד החוק. אני מתנגד לחוק ההסדרים, אבל אין שום סיבה להאשים את החלשים (פקידי האוצר) כשאפשר להאשים את אלו שיש להם את הכוח (חברי הכנסת). |
|
||||
|
||||
הייתי מסכים איתך לו לא הייתי מכיר את הטקטיקות של פקידי האוצר בהעברת התקציב. אין כמעט אמצעים שהם אינם משתמשים בהם והמטרה של העברת תקציב כראותם-מקדשת את האמצעים הדבר כולל חצאי אמיתות, הסתרות, סיכסוך והסתה של שר ברעהו, הדלפות, אפילו שקרים, איומים, נקמנות וכו'. |
|
||||
|
||||
"אין כמעט אמצעים שהם אינם משתמשים בהם ... סיכסוך והסתה, הדלפות ... שקרים, איומים, נקמנות". ואני חשבתי שהאברג'ילים מפחידים. לא, אני לא מכיר את הטקטיקות, ואם אלו הטקטיקות שלהם, צריך לקרוא להם נערי דון קורליאונה ולא נערי האוצר. איך זה שהאמת הזו לא יצאה לאור? |
|
||||
|
||||
היא יוצאת לאור וצריך רק לא לעצום את העיניים.הדברים נאמרו, נרמזו וגם נראו בתקשורת- צריך רק לראות אותם. אני מודה שהם חדרו לתודעה שלי רק אחרי שהייתי בועדת הכספים בעניין התרופות נגד הסרטן.פשוט תשומת ליבי רוכזה בנושא. חיים רמון היה אז באופוזיציה-ממשלת נתניהו- ושמעתי את עלילות נסיונותיו לחוקק את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אחר כך עקבתי אחרי כל מאבק מיקצועי במשק . אם עוקבים אחרי העיתונות בכלים של היסטוריון- כלומר בדיקת כל פרט שמתפרסם, שואלים, למה הוא התפרסם, מי פירסם/ הדליף, מה רצה להשיג בזה- אתה מתחיל לקבל תמונה מסויימת. אם אתה עוקב אחרי תהליך העברת התקציב: ההדלפות מה יהיה בו; ההצעות המקוריות של חוק ההסדרים (הצעת המחליטים), המו"מ עליו, התבטאויות של פוליטיקאים ו"בכירים באוצר" - אתה יכול לקבל תמונה לא רעה של ההתנהלות. דוגמה: לפני מספר שנים הכריז אחד מפקידי האוצר-אינני זוכר את שמו:" שברנו את העבודה המאורגנת": מה זה הביטוי הזה מפיו של פקיד ממשלתי? או ציטוט מפי מישהו שם שממנו השתמע שהם מעוניינים ששביתת המורים תפרוץ (במסגרת המדיניות של שבירת העבודה המאורגנת). משיכות זמן בכוונה תחילה ודחיקה לפינה- לא רק בענייני סכסוכי עבודה, אלא גם במשאים ומתנים על התקציב וכד'-"אם אתם לא תביאו את ההצעה-אנחנו נגיש אותה": אבל הכוונה במו"מ עם מישרד מסויים: "תביאו הצעה אבל כפי שאנחנו רוצים. או מיקרים בהם מאושר תקציב לפעילות מסויימת בניגוד לדעת האוצר והאוצר אינו מגדיל את התקנים לביצוע אותה פעילות. או הדלפות והשמצות אישיות של ארז, או מופע האימים הציבורי נגד זליכה, שכבודו כאיש קשה במקומו מונח. אינני זוכר הרבה מהפרטים אך זו התמונה -קצה הקרחון. יש לי חבר שהיה בתפקיד שחייב מגע עם פקידי האוצר: כשהעליתי בפניו את הדברים הללו הוא אמר שזהו אכן קצה הקרחון. |
|
||||
|
||||
יש לך חבר שטוען שאנשי האוצר הם אנשים רציניים וקשוחים, חדורי אמונה. מזעזע. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |