בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 16/09/08 9:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ניתן לטעון שחרדים לומדי תורה, פלסטינים ישראלים, פציפיסטים או פעילי שלום וזכויות אדם נדרשים, בעצם גיוסם לצה"ל, לוותר על חלק יותר גדול מהאגואיזם שלהם ביחס לשאר החברה (אם להשתמש במושגים שלך). במקרה כזה, הסכם ההדדיות (נדמה לי שהוא מבוסס, למעשה, על הדדיות ב*וויתור*) ממילא מופר ואין עדיפות לקיומו (אלא, כנראה, לחוסר קיומו, אם כי ניתן להתווכח מה בדיוק משווים בשביל להכריע בעניין העדיפות ואיך מכמתים הכל). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הסכם ההדדיות אינו יכול להתחשב במידת הקושי של כל אחד לקיימו, למרות שהתחשבות כזאת היתה הוגנת. הסיבה היא שהסכמים חברתיים אינם איסטרטגיה יציבה: הם פגיעים מאד לפרזיטים. למרות האמור לעיל, ברור שאם אפשר לזהות בבטחה את אלה שבאמת אינם יכולים לעמוד בהסכם, מן הראוי לתת להם פטור ממנו (אם כי העובדה שחלק מהם מתגאים בכך די מעצבנת את הבורגני הקטן שבי). ניתן גם לטעון שאנשים עשירים מבית טוב סובלים יותר מעניים מרודים כאשר משליכים אותם לבית הסוהר. האם נובע מזה שצריך לקצר להם את תקופת המאסר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, כן, זה מה שנובע. אם אנחנו רוצים להיות הגיוניים, ותחת ההנחה שמטרות המאסר הן ענישה(גמול) והרתעה (ונתעלם לרגע מהמטרות האחרות: הרחקה מהחברה ושיקום) - אם אנחנו רוצים לתת לכולם עונש שווה אנחנו צריכים לתת לכולם עונש כזה שיסבלו ממנו במידה שווה. גם נובע מזה שאם יש אדם שנכנס ויוצא מהכלא בדלת מסתובבת כל חייו וכבר די אדיש לשאלה האם יהיה בפנים או בחוץ - יש להענישו בדרך אחרת כדי להגיע לעונש בעל מידת סבל דומה לשל אסיר "רגיל". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |